חירטות של המאמר

קליין:
מקור ה"ה בינקות - הקטנצ'יק מבחין בן "אני" ל"לא אני". קליין הלכה בעקבות פרויד שאמר שהזדהות השלכתית מקורה באינסטינקט המוות (לאומת אינסטינקט החיים - הליבידו). הקונפליקט ביניהם גורם לתינוק חרדה ולכן הוא מפנה ומשליך את דחף המוות על האמא ומייחל בפנטזיה לפגוע בה. כיוון שהתינוק ממשיך לחוות דחפים תוקפניים -ע"י למשל: רעב שבא לבקר מידי פעם, הספרציה מהאם ואף עצם הלידה - אך הוא לא מצליח להשתחרר מה"מוות" שברעב המבקר. הוא מייחס את המקור לאימו וחש נרדף (פרנויה) ובו זמנית גורם לה לחוש כך שהיא הרעה. התינוק מרגיש אגרסיה כלפי האם - אך גם נרדף על ידה. הוא גם שונא אך גם אוהב את אמו - ושני הצדדים באים מדחף המוות. המשחק בין רודף לנרדף היינו ההזדהות ההשלכתית אליבא דקליין. מכאן התינוק מנסה לשלוט על האם - מה שעשוי להביא ליחסי אובייקט אגרסיבות עתידיות
קליין טוענת שיש במנגנון אלמנט התפתחותי חיובי. כי גם דברים טובים מושלכים "על הדרך" ומה גם שעם האם יכולה לשאת את זה ולהמשיך לתת יחס בטוח, ההשלכה תמלא ולא "תרוקן" את התינוק. גישה זאת מהדהדת את אנה פרויד שדיברה על "כניעה אלטרואיסטית" - בלהבלהבלה. בלה בלה

ביון:
בעוד שקליין קישרה זאת רק לפנטזיה, ביון הרחיב את המושג למציאות וליחסים אמיתיים. גם הוא מדגיש שיש בכך אלמנט חיובי כשהאם מכילה את התוקפנות שמושלכת עליה ומצליחה להרגיע אותה ע"י הכלתה את הג'יפה שהוא משליך - ואז הילד חש הקלה ונוצרת טרנספורמציה של רע לטוב מכיוון שהתינוק קולט שאין עונש שנלווה לחרא שניסה להסלק מעצמו. ה"רע" נהפך ל"טוב דיו" - במילים של וויניקוט - ואז התינוק יוכל יותר ויותר לראות את האם כאובייקט אמיתי
ללא ההכלה של האם, ימשיכו הזדהותיות ההשלכתיות, פיצולים (ודם ואש ותמרות עשן) - והקשר יהפך לריק

המינוחים של קליין וביון פרצו את הדרך לניסוחים העכשוויים

קרנברג:
יש רצף של רמות פתולוגיה -מנמוך לגבוה. ה"ה מאפיין רמות תפקוד יותר נמוכות, כמו סכיזואידים, אנטי-סוציאליים, נרקסיסיסטים,פרנוידיאליים, בורדרליינים ופוליטיקיים

קרנברג רואה הזדהות השלכתית כמנגנון הגנה פרימיטיבי של אנשים עם הפרעות נפש. הנוירוטיים משתמשים יותר בהשלכה מאשר בהזדהות השלכתית.
לפי קרנברג, שלבי הזדהות השלכתית הם: השלכה לאחר, אמפתיה עם התוכן המושלך, שליטה על האובייקט המכיל את ההשלכה, והפעלת האובייקט ע"י ההשלכה שהתקבלה

בהשלכה רגילה אין את האמפתיה עם התוכן המושלך, וגם אין נסיונות שליטה על היעד

לפורמולציה של קרנברג יש ישום בטיפולים עם משליכי ההזדהות ההשלכתית המניפולטיביים שלא וורבאליים

אוגדן ופונדר:
לא רואים הזדהות השלכתית כמנגנון הגנה
פונדר טוען שיש עניין של שחזור יחסים קדומים עם הורה דפוק - יעני פתולוגי. החידוש של הה"ה הוא שיש שינוי מפסיבי - כמו שהיה פעם - לאקטיבי בהווה
לדוגמא: המטופל משליך על המטפל את תפקיד הילד הרע בכך שמתנהג כמו ההורה הרע - וזה מעורר אצל המטפל רגשות עזים -וכאן יש טשטוש בין הזדהות השלכתית והשלכה, והחצנה, ובעצם רואה את הה"ה כהעברה והעברת נגד

אוגדן מתאר ה"ה כתופעה קלינית שבו ההשלכות של המטופל מעוררות רגשות תואמות אצל אחרים - ולגן, ה"ה הוא חלק מהעברה הנגדית של המטפל - למרות שהרגשות של מקבל ההשלכה לא חייב לחוש זהה אלא רק דומה למשליך

מתרת המשליך הוא להפקיד את הג'יפה אצל האחר כך שיוכל להמשיך "לתפקד"- וההפקדה נעשת בכחניות. היעד יכול להכיל את הרגשות או לדחות אותם. במקרה של דחייה, אז אותם הרגשות אפילו יותר מבהילים את המשליך

לדעת אוגדן, ה"ה הינה תופעה אוניברסאלית והוא מקשר אותה להעברה, בכך שהמטופל רואה את המטפל כדמות מעברו ואז יוצר לחץ כלפי המטפל לחוות בעצמו את אותן פנטזיות לא מודעות של המטופל

ההבדל בין העברה וה"ה הוא שבה"ה יש גם לחץ - נסיון שהשני יפעל בהתאם

הגדרת ה"ה והשתלשלות הדברים

יש הסכמה שמי שמשתמש בהזדהות השלכתית הוא מניאק - ואין לו דרכים יותר טובות להסתגל והתמודד עם מצבו. לכן הוא פועל על פי השלבים הבאים

1) הפנייה לאחר ומתנער מבעלות
המטופל האומלל מנסה להתמודד עם חוויות בלתי סבילות ע"י הפנייתו למשהו אחר (זמין) - למשל לאמו, מטפלו, הכלב, החתול, השכן או המרצה - או לאובייקט רגיש/מועד. הוא שונא את האובייקט ורוצה להרוס אותו - עם כי עכשיו יש בעלות משוטפת (קרי אמפתיה) עם הדבר המושלך
2) מנופולציה
יש גלישה מרובד הפנטזיה למציאות, והמטופל מנסה לשלוט בנמען של ההשלכה - כדי לקבל אישור על הקונפליקט בנפשי שלו - המשליך
3) אינדוקציה
האובייקט המיסכן - הנמען של ההשלכה- מתחיל לחוש את הלחץ ועשוי לשתף פעולה עם המניפולציה - או ע"י הזדהות משלימה או הזדהות מתאימה

ראקר :
בדומה הזדהות השלכתית של ראקר גם כאן בהזדהות השלכתית יש כמה אופציות של האובייקט להגיב להזדהות השלכתית:

• בהזדהות משלימה – בה האובייקט מזדהה עם מה שהמשליך חושב עליו
• בהזדהות מתאימה – בה האובייקט מזדהה עם מה שהמשליך חושב על עצמו.

דוגמאות מהמאמר

דוגמא 1

דוגמא 2

השלכות לטיפול בהזדהות השלכתית

דרכי התמודדות בטיפול עם הזדהות השלכתית:
1) תחילה על המטפל להכיר בכך שהוא מקבל ההשלכה. האינדיקציה לכך היא בתחושות חזקות המתעוררות בו [דרך הזדהות השלכתית למשל]. על המטפל להסתייע בהדרכה כדי להבין את המצב.
2)כשהמטפל מבין שמדובר בהזדהות השלכתית עליו לשהות במצב זה לזמן מה כדי לאפשר למטופל לחוות שינוי מעצם הקבלה של המטפל את ההשלכה. לא ישר להגיב! עם זאת זה מצב לא קל לשאת ועליו להיזהר שלא לעבור ל"מזוכיזם טיפולי" כלומר לחוש אשמה, האשמה עצמית ותסכול. שוב - יש חשיבות על להדרכה. יש מצבים שלא מומלץ לשהות תגובה - במקרים שמדובר בבטחונו האישי של המטופל וכשצריך להציב גבולות
3)כעת עליו לסייע למטופל להפריד בין מציאות לפנטזיה בעדינות ללא עימותים ישירים. לפרש ולסייע לו להבין את טבען של הפנטזיות שלו ואת תפקידן ההגנתי. כך יראה המטופל את פעולותיו כניסיון להגן על עצמו - למשל לבחון מה משרת אוו החשיבה שהמטפל שלו חלש - ומודעות זאת תאפשר הזדמנות לשינוי פסיכולוגי. לעיתים אפשר להביא לשינוי אצל המטופל ללא שלילה גורפת של תפיסתו - שהרי תקיפה ישירה על פנטזיות הטופל וההשלכות ההזדהויות שלו עשויה לחזק את חרדותיו. אז אולי היה שווה לא לבחון בהתחלה למה המטופל מדוגמא 2 הקדים בפגישות כי הוא לא היה מוכן לבחון את זה עדין
4) שלב זה כולל פרשונות טבעו של התת-מודע והפנטזיות של המטופל, הקשרן ומטרות ההזדהות ההשלכתית כהגנה - במטופים פחות מתפקדים יש לפרש ע"י שתיקות או הכלות עד שהם יכולים לשאת פרשנויות יותר סימבוליות וורבאליות. וולקן מתאק שהמטפל שנכנס להעברה הנגדית של המטופל הפטלוגי - ואז משנה את הה"ה יוכל דווקא לעזור למטופל - שהרי הזדהות השלכתית זה צורה של המטופל לקשר תוכן שקשה מנשוא

השלכות אבחוניות