חזרה לאתר הראשי
מין בקרב בני נוער/ אתגר טליה. אתגר, ט. (1996). עבירות מין בקרב בני נוער. ב"הס לעבודה סוציאלית, אוני' תל-אביב, 7-39
- מבוא.
ההכרה החברתית בצורך לטפל בעברייני מין קטינים כקבוצה הנזקקת לטיפול ייחודי הינה חדשה יחסית. עד כה התייחסו לאוכלוסייה זו כאל יתר עבריינים, והיא זכתה בטיפול מאותו סוג שקיבלו יתר העבריינים במסגרות שונות. כל מסגרת בהתאם לדרכי הטיפול שלה.
רק בסוף שנות השבעים החל הנושא של עברייני מין הקטינים להיחקר. בהתייחסו למצב הטיפול במתבגרים עברייני מין בארצות הברית, קבע בנגיס (1986) שעד לאחרונה הייתה האווירה ששררה סביב הנושא של עבריינות מין בקרב המתבגרים דומה לזו ששררה סביב הנושא של התעללות בילדים, ואת שניהם עטף מעטה של סודיות והכחשה.
- ההגדרה.
השאלה "מיהו עבריין מין?" והגדרתו של עבריין מין מחייבות דיון מעמיק. גם התייחסות לסטיגמה – תיוג של האדם כעבריין מין, במיוחד אם הוא קטין – דורשת התייחסות מיוחדת.
יש להתייחס גם למערכת שההגדרה נובעת ממדיניותה: האם מדובר במערכת טיפול קלינית, האמורה להגדיר כל סטייה מן הנורמה כחריגה, או במערכת חוקית-חברתית שאינה מקבלת תמיד את ההגדרה של הגישה הקלינית של סטייה כחריגה.
- עבריינות מין בקרב מתבגרים.
ג.1. קשר השתיקה.
עבריינות מין בקרב מתבגרים אינה תופעה שולית. המידע הקיים במשטרה ובמערכות המשפטיות והטיפוליות מהווה רק חלק קטן מכלל התקיפות שבוצעו למעשה.
קיימות כמה סיבות לקשר השתיקה:
* המבוכה הכרוכה בדרך כלל בדיבור על מין נהפכת לתחושת בושה גדולה של קורבנות התקיפה המינית ושל בני משפחותיהם, ולכן הם נרתעים מלדבר ולדווח על התקיפה שהם או ילדיהם היו מעורבים בה. לעיתים קרובות חשוב להם יותר לשמור על שמם הטוב בקרב עמיתיהם ובקרב אנשי הקהילה מאשר להתלונן נגד המתבגר התוקף ולגרום להבאתו לדין או לטיפול בו בדרכים אחרות, שאינן כרוכות בהפללה.
* ההכחשה והמינימליזציה שעושה עבריין מין לגבי התנהגותו המינית הן תווי ההיתר של המתבגרים עברייני המין לעיתים מלווה גם ברגשות בושה. מתבגרים אלה רואים עצמם כשונים ממתבגרים אחרים, שאינם שותפים להתנהגותם המינית הסוטה או לפנטסיות המיניות המאפיינות את חיי היום יום שלהם. משפחות רבות של עברייני המין משקיעות מרץ רב בשמירת סודיות ובמינימליזציה של העבירה, כדי למנוע אנשי מקצוע מלהתערב בחיי משפחתם.
* המיתוסים הקשורים לעבריינות מין של מתבגרים, שהקהל הרחב, מערכות החוק וכן אנשים העוסקים בטיפול בעבריינים מאמינים בהם, תורמים גם הם למניעת לימוד וליבון מהימנים של הנושא, ובכך להשארתו מחוץ לאור הזרקורים.
* התנסות מינית בתקופת ההתבגרות נתפסת על ידי החברה הרחבה, כמו גם על ידי אנשי המקצוע, כחלק נורמלי של ההתפתחות, והפגנת "כישורים מיניים" נתפסת כ"פולחן גברי" מקובל.
* שוטרים הנקראים לטפל באירועים של תוקפנות מינית של מתבגרים ייטו לעיתים לראות באירוע "מעידה" חד פעמית בתהליך התבגרות תקין. הם עלולים להמעיט בהערכת העבירה, כדי לא להטביע אות קין על המתבגר.
* קיימת לפעמים תחושה, גם על פי פסקי דין שהתפרסמו, שהרצון להגן על המתבגר מפני תיוג מביש עלול להתבטא בניסיונות לחתום על עסקות טיעון שונות.
* מערכות הטיפול השונות לא הוכשרו באופן ספציפי לזהות מתבגרים עברייני מין ולטפל בהם בדרך ייחודית, וכך, התנהגויות העבריין עלולות להיות מאובחנות כ"תגובות הסתגלות של גיל ההתבגרות".
* עבריין המין אינו פונה בדרך כלל לטיפול ביזמתו, אם בשל חששו מפני התוצאות החברתיות והמשפטיות שעלולות לנבוע מפנייה כזו ואם מפני שאינו חש שעשה דבר מה שלילי.
ג.2. פרופיל של עבריין מין מתבגר.
מידע שהופק על עבריינות מין קובע: הפרופיל של המתבגרים עברייני המין הינו מגוון. בניגוד לסברה הרווחת, רובם אינם זרים האורבים לקורבנות תמימים ומתנפלים עליהם. להיפך, לעיתים קרובות הם חברים של הקורבנות או של בני משפחותיהם: שכנים, שמרטפים, מדריכים בתנועות נוער ועוד, והם בני כל המעמדות החברתיים והכלכליים. מדובר בדרך כלל בדפוס של התנהגות. כמו כן נמצא כי בהעדר טיפול, המתבגר אינו חדל מדפוסי התנהגותו הסוטה.
לחוסר טיפול ולאי מניעה של המשך התוקפנות המינית עלולות איפוא להיות תוצאות הרות אסון לחברה. לעומת זאת, להתערבות מוקדמת ולטיפול מיוחד במתבגרים עברייני מין יש השפעה חיובית על המטופל.
ג.3 מיתוסים בנוגע לעבריינות מין של מתבגרים.
רבים בחברה הישראלית מאמינים במיתוסים לגבי עברייני מין מתבגרים, ואפשר להתרשם משיחות עם אנשי טיפול, עם משפטנים ומתוך מה שמתפרסם בכלי תקשורת, כי ייתכן שגם נציגי המערכות המשפטית והטיפולית מאמינים בהם.
יש להתייחס למיתוס,
בדרך כלל, במשנה זהירות, הואיל ודבר מה אמיתי
או שורשים הגיוניים" יכולים להיות נטועים
בו. יש חשיבות להכירו ולהבינו. מיתוסים
אלה יכולים להוות גם הסבר לטענת רבים ש"לא
צריך לטפל בעברייני מין מתבגרים, הם יתגברו,
ההתנהגות תפסק, זה יעבור..."
ג.4. תפיסת הטיפול בעברייני מין כשבירת מעגל.
בטיפול בעברייני מין מדובר בתפיסה מעגלית או בתפיסה של שרשרת אירועים. הנחה העומדת בבסיס התפיסות האלה לגבי הטיפול היא שיש לנתק את השרשרת או לשבור את המעגל. המעגל שפיתח ד"ר בנגיס משמש לנו, העוסקים בהכשרת מטפלים בארץ, אבן פינה לכל העבודה הטיפולית עם עברייני המין, ובהתייחס אל המעגל ואל חלקיו, אנו בונים את העבודה בקבוצה הטיפולית.
המעגל מתאר את ה"שלבים" שעובר עבריין מין. ההיכרות האישית של כל עבריין עם "המעגל הפרטי שלו" הכרחית על מנת שיוכל ללמוד כיצד לעצור אותו ולהפסיקו מוקדם ככל האפשר, ובוודאי לפני שהוא מגיע לכלל פעולה.
באופן כללי מדובר במחולל (טריגר), ש"מתחיל" את המעגל. כל אירוע ולא דווקא אירוע הקשור למין, יכול לשמש מחולל (נכשלתי במבחן באנגלית... השעון המעורר לא צלצל...) לכך נלווים מיד רגשות (כעס, תסכול, חוסר אונים), אצל כל אחד בהתאם לרגשות שהדבר מעורר בו, אם כי בדרך כלל מדובר ברגש דומיננטי מסוים האופייני לנער מסוים.
השלב הבא במעגל הוא "פינטוז". הדגש מושם בחלק הקוגניטיבי. פנטזיות של הנער כרוכים תכופות גם בטעויות חשיבה. "השעון המעורר לא צלצל, אני מרגיש כעס וחוסר אונים, כי תמיד הכל קורה לי וכולם נגדי. אני תמיד מתחת לכולם, אני אעשה...ארגיש מעל כולם."
השלב הבא הוא שימוש במפחיתי עכבות (אלכוהול, סמים) ו/או גירויים מיניים (חוברות פורנוגרפיות, סרטים כחולים).
השלב הבא הוא תכנון, וחלק ממנו הוא לעיתים גן "תחמון": "איך אכניס את הקורבן למלכודת".
השלב הבא הוא "לחיות מחדש את הפנטזיה", את ה"כוח", את ה"כיף", ה"עוצמה", תחושה של להיות "מעל כולם" או כל רגש אחר שהרגיש הנער בזמן ביצוע העבירה.
לאחר מכן קיימת תחושה של "ירידה", רגיעה, עד שהמחולל הבא, כשהמעגל מתעורר מחדש.
*לא כל העבריינית עוברים את כל השלבים, יש כאלה שאינם זקוקים, למשל, למפחיתי עכבות או לגירויים מיניים.
* אחת המטרות החשובות של הטיפול היא שכל עבריין יכיר את המעגל שלו, ילמד כיצד להפסיק אותו ויאמץ חלופות התנהגותיות מייד עם עליית הרגשות בשלב הראשון.
המעגל, כפי שהוא מתואר כאן, משמש כלי יעיל להבנת הנושא של עברייני מין המתבגרים, ופשטותו מסייעת לנערים להבינו ולהיעזר בו על מנת להפסיק את התנהגותם הנצלנית.
ג.5. הפן ההתמכרותי של עברינות מין.
קיים פן של התמכרות בעבריינות מין. כמו התמכרויות אחרות, היא יכולה ליהפך לכפייתית, לפולחנית ולכרונית, והטיפול בה חייב להביא היבט זה בחשבון.
כשאדם חש רגשות שליליים (כעס, אשמה, שעמום, בושה, חוסר כוח), הוא מחפש דרך להיפטר מהם, לחוש טוב יותר להשתחרר מהתחושות השליליות. ואז הוא מוצא "משהו" שמשחרר, שמעביר אות ממצב א' ל ב'. "המשהו" הזה יכול להיות סם, אוכל או מין, אמצעי המשמש כפיצוי. זוהי התנהגות שמפצה על חולשות וקשיים בתפקוד או בתפיסת הדימוי העצמי. לכן, אין רוצים לוותר עליה. בוויתור יש משום אובדן גדול, ומכאן הקושי העצום לשנות את ההתנהגות.
באבחון עבריין מין יש לבדוק אם קיימים אצלו רגשות אשם אחרי העשייה ואת עוצמתם, ואם קיימת הכחשה ואת עוצמתה. יש לבדוק עד כמה הוא עוסק בנושא, אף על פי שבגיל ההתבגרות קשה להבחין בין הנורמה לבין הפתולוגיה, כי המתבגרים שרויים בתהליך של שינויים עזים במצבי רוח שלהם ובהתנהגותם. אבל חשוב לנסות לשאוף להגיע לאבחנה.
היעד הראשון בטיפול בהתמכרות הוא הבאת המטופל למודעות שהמעשה העברייני שעשה הינו מסוכן (לאחרים ולעצמו). אחרכך יש להתחיל לתרגל עימו את השליטה בהתמכרות. ככל שמתמכרים יותר, כן קשה יותר להיגמל, קשה יותר לפרוץ את המעגל ולהשתחרר. עד שלב מסוים ניתן לפעמים להיגמל לבד, אבל מגיע שלב בו אי אפשר לעשות זאת לבד, ונדרשת עזרה מבחוץ.
ג.6 הצורך בגורם מרתיע:
הגורם המרתיע הוא אחד התנאים החשובים בשיטה הטיפולית הנקוטה בארץ, ונודעת לו חשיבות גם בשלב האבחון.
העבריינים המשתתפים בקבוצה הטיפולית חייבים להימצא בטיפול מערכת של אכיפת החוק בעלת אוריינטציה טיפולית. גורם מרתיע פירושו: "אם לא... אז..." כלומר, אם לא תגיע לטיפול ו/או לא תקיים את התנאים הנדרשים בטיפול, תינקט נגדך סנקציה חמורה יותר.
חוקרים רבים טוענים שעברייני מין רבים מגיעים לטיפול מרצונם החופשי, הם עושים זאת בעיקר בתגובה על לחץ של עורכי דין, של בני משפחה וחברים.
מכאן ברור כי מי שחש שיש לו רק מה להפסיד מטיפול ואינו מגיע לטיפול מרצונו החופשי, מן הראוי שיוצג לו "גורם מרתיע", שיחייב אותו לבוא לטיפול, אחרת יישא בתוצאות.
- עבריינות מין בקרב בני נוער בישראל.
הגורמים המקצועים השונים בישראל נמצאים כיום בתהליך של הכרה בעבריינות המין של מתבגרים כבתופעה יחודית, המצריכה טיפול, הכשרה מתאימה של מטפלים יחודיים והשקעת משאבים.
הגופים המופקדים כיום על הטיפול בעבריינות הנוער בכלל ובעבריינות מין של מתבגרים בפרט הם משטרת ישראל, מערכת בתי המשפט, שירות המבחן לנוער ורשות חסות הנוער. לגופים אלה יש סמכות חוקית לטפל בעוברי החוק קטינים. קיימים גופים נוספים שחלק מאוכלוסיה שבטיפולם הם נערים ונערות שעברו עבירות מין, וחלקם גם מטפלים בהם.
כשבאים לבחון דרכי התערבות וטיפול בעברייני מין מתבגרים בישראל, חייבים לתת את הדעת על כך שאין מדובר במקשה אחת. קיימים גורמים אחדים המייחדים קבוצות שונות זו מזו, ויש להביאם בחשבון בתכנון דרכי ההתערבות והטיפול.
- דרגת סיכון- קיימת הערכה של מידת הסיכון.
- מבנה שונה- נערים הנמצאים בקהילה או במסגרות חוץ ביתיות שונות.
- קבוצות שונות זו מזו מבחינת הנורמות והחברות התרבותי החברתי שלהן, כגון החברה הקיבוצית, ישיבות, המגזר הערבי, ותיקים ועולים חדשים והבדלים בין עולים חדשים ממקומות שונים.
מכאן שיש להביא בחשבון את התרבות, את מערכת הערכים ואת הדרך שהיא מופעלת בה בתהליך החברות, את הנורמות ואת "האופי החברתי" כאשר באים לתכנן תוכניות התערבות למגזרים שונים.
ד.1 החברה הערבית.
חלקים שונים בחברה הערבית נמצאים במקומות שונים על הרצף שבין חברה מסורתית לחברה מערבית. כך גם לגבי נושאים שקשורים למשפחה ולמין. פירושו של דבר הוא שלפחות בחלק מהחברה הערבית שוררת מבוכה רבה בעת שיחות על מין, והדבר נתפס אפילו כמשהו גס וחסר תרבות. חוקרי נוער ציינו שקיימת גם בעיה במונחים הקשורים למין בשפה הערבית. קיימים מונחים בעלי מובן גס מאוד ומונחים "רפואיים". עצם התקשורת עם הנוער בנושא המין הינה בעייתית, ועלולה להיות קשה יותר בחברה היהודית.
חלק מהנושאים המועלים בטיפול הקבוצתי בעברייני מין מתבגרים הקשורים גם לתרבות, למנטליות, לדת, לערכים, לעמדות, כלפי מין, למקום האישה בחברה ועוד, נושאים שיש להם ביטוי שונה בחברה הערבית.
ד.2 חברת מהגרים עולים מברית המועצות לשעבר.
יוליה מירסקי ולאה פראוור (1992) אומרות כי ניתן לראות שדפוסי החיים במשפחה בברית המועצות מעודדים יצירה של שתי מערכות חיים וריחוק בין ההורים וילדים. תהליך זה מקבל תאוצה רבה בגיל ההתבגרות.
האיפיון של החיים
כביכול בשתי מערכות מנותקות יכול להתאים
לחלק מעברייני מין, כאשר כל התחום של עבריינות
המין הוא תחום שנעשה בסתר, וכלפי חוץ קיימת
העמדת פנים של "ילד טוב ומתפקד". החיבור
האפשרי של עבריין מין שחי בשתי מערכות נפרדות
גם בתחומים אחרים מחייב מחשבה והתערבות
שונה או דגשים שונים בהתערבות הטיפולית.
- גישת ההתערבות והטיפול – הגישה ההתנהגותית והקוגנטיבית.
מדוע יש להתערב כשהתוקפן מתבגר?
כדאי איפוא להתחיל בטיפול בשלב שהנטייה לתקיפה מינית נמצאת בו עדיין בראשיתה. גם, מציינים, כי ההנחה הבסיסית לטיפול במתבגרים היא שהטיפול ימנע או לפחות יפחית את ההתעללות ואת האונס של ילדים אחרים בעתיד.
יתרה מכך, הדפוסים הסוטים בתקופת ההתבגרות עמוקים פחות ומוטבעים ומופנמים פחות, ולפיכך קל יותר לנתצם. באשר למתבגרים, אפשר לגייס את המשפחה כמערכת תמיכה ולהיעזר בבתי הספר ובגורמים קהילתיים אחרים.
ה.1 מטרות ההתערבות.
* סילוק המעורר המיני הסוטה
* הפחתת ההסתברות של תקיפה מינית חוזרת
* השגת שליטה טובה יותר במעורר המיני הסוטה
החשיבות של הגדרת המטרה נעוצה בכך שהיא משפיעה על התפיסה הכוללת גם בבחירה של דרכי הטיפול.
לסיכום, ברור כי המטרה המרכזית היא הפסקת הפעילות המינית התוקפנית.
ה.2 התפיסה הטיפולית בגישה ההתנהגותית הקוגנטיבית.
השיטה שמה דגש בקבוצה כקבוצת למידה, תוך התייחסות למימדים קוגנטיבים , רגשיים והתנהגותיים. התפיסה הערכית שמה במרכז את החברה, ויעדה הוא להפסיק את ההתנהגות העבריינית ולהגן על החברה ועל הקורבנות העתידיים של עבריינים אלה. השיטה מדגישה שילוב של נטילת אחריות וטיפול, וכן משלבת בין חינוך, טיפול ושיקום.
יש בשיטה התייחסות כבדת משקל לנושא של "הגורם המרתיע" ושימת דגש חזק בעבודה קבוצתית. הטיפול הקבוצתי מונחה על ידי שני מנחים, גבר ואישה.
מדוע השיטה של עבודה קבוצתית דווקא מתאימה לאוכלוסיה זו?
חלק ניכר מעברייני המין המתבגרים רואים עצמם כשונים, "סוטים", "אחרים", העבודה בקבוצה מאפשרת להם להיווכח שיש נערים נוספים החווים חוויות דומות ומרגישים הרגשות דומות.אצל חלק מהם הדבר מסייע לפתיחות גדולה יותר באשר לשיחה על העבירה.
הקבוצה גם עוזרת לשכך את אווירת הבושה המונעת לעיתים את המתבגרים עברייני מין מלחשוף את העבירה ולדבר עליה, על היסטוריה שלה ועל הדפוס המונח בבסיסה.
- סיכום והמלצות.
התמודדות עם התופעה של עבריינות מין בקרב בני נוער חייבת להתייחס לכמה מוקדים:
- הגברת המודעות – הן ציבורית והן של אנשי המקצוע העובדים עם מתבגרים – לתופעה ולעובדה שיש ביום גוף ידע ושיטת טיפול ייחודית בעברייני מין מתבגרים.
- מוקד חינוכי הסברתי – תוכניות המיועדות לחנך בני נוער להגנה ולהימנעות מפגיעה של תוקפים מתבגרים.
- פיתוח גוף ידע הקשור לנושא – יש להדגיש כי אי אפשר להעתיק את השיטה מבלי להביא בחשבון הבדלים תרבותיים, הבדלי דת, הבדלי נורמות ואיפיונים מיוחדים לחברה שמיישמים בה את השיטה. לפיכך, יש "לתרגם" את השיטה לנורמות ולתרבות הישראליות.
- המוקד ההכשרתי ההדרכתי – לימוד, העמקת ידע, הכשרה והדרכה של אנשי מקצוע בתחום, הן כמאבחנים והן כמטפלים.
- הגדרת התחומים הקשורים בנושא – כגון, מניעה ראשונית, טיפול בעבריינים וכדומה, ומיפוי הגופים השונים העוסקים בו, תוך התייחסות לאחריות החוקית לטיפול הישיר בעבריינים, הנמצאת בידי שירות המבחן לנוער ורשות חסות הנוער, ולגופם עוסקים בתחומים משיקים, כגון משרד החינוך והתרבות בתוכניות הסברה ומניעה, גופים ציבוריים וכדומה.