חזרה לאתר הראשי
Crooks, R. & Baur, K. (2005). Sexual Orientations. In Our Sexuality, Chap. 10, 268-298
פרק 10 : אוריינטציות מיניות:
Sexual Orientations- Crooks, R. & Baur, K
(תרגום עד עמוד
277 – נועה בונס)
"חיי כלסבית
צעירה היו שונים מאוד מהנוער הלסבי שאני
רואה כיום. אף אחד ממכריי לא דבר על הומוסקסואליות,
ויצאתי עם בנים בגלל שחברותיי נהגו כך.
הייתי בשנות השלושים המוקדמות שלי לפני
החוויה המינית הראשונה שלי עם אישה, אולם
אפילו החוויה המעוררת אושר הזו לא גרמה
לי לחשוב על עצמי כלסבית. רק לאחר שנים מספר
זיהיתי את עצמי כלסבית והיו לי חברים בעלי
נטיות הומוסקסואליות מלבד בת זוגי. כיום
יש ללסביות צעירות הרבה מידע חיובי ודימויים
בכדי לעזור להם להבין ולקבל את עצמם. אולם
הם מתמודדים גם עם שליליות אינטנסיבית
המגיעה מתגובות קונסרבטיביות לזכויות
ההומוסקסואלים. בזמני, העובדה שההומוסקסואליות
הייתה כל-כך חשאית, העניקה לנו פרטיות והגנה
כתוצאה מכך שלא התייחסו אלינו. מעולם לא
התמודדנו עם ההטרדה, האלימות או האקטיביזם
האנטי-הומוסקסואלי שהוא כיום חלק מהתמונה".
הרבה אנשים חושבים שהומוסקסואליות הינה מגע מיני בין אינדיבידואלים מאותו המין. אולם, ההגדרה הזו היא לא מלאה. היא אינה לוקחת בחשבון שני מימדים חשובים – הקונטקסט שבו הפעילות המינית מתבצעת, והרגשות והתפיסות של האנשים המעורבים. בנוסף, ההגדרה אינה מקיפה את כל המשמעויות של המילה הומוסקסואלי, היכולה להתייחס למשיכה מינית, התנהגות מינית, התקשרות רגשית, והגדרה של העצמי. ההגדרה הבאה כוללת ספקטרום רחב יותר של אלמנטים: אדם הומו הינו אינדיבידואל שהעניין הראשוני הארוטי, הפסיכולוגי, הרגשי והחברתי שלו הוא בבן מין הזהה למינו, למרות שהאינטרסים הללו לא בהכרח מבוטאים בצורה גלויה ונראית לעין. מילה נרדפת שימושית למילה הומסקסואל הינה gay. השתמשו במילה Gay לראשונה כמילת קוד בין הומואים, והיא הפכה להיות בשימוש פופולארי בכדי לתאר גברים ונשים הומוסקסואלים כמו גם את הדאגות הפוליטיות והחברתיות הקשורות לאוריינטציה הומוסקסואלית. שימוש נוסף למילה, נעשה בעיקר על ידי בני-נוער, כתוויות שלילית, כמו לדוגמא: that is so gay. נשים הומוסקסואליות מכונות לעיתים קרובות לסביות. בנוסף,משתמשים במילים מזלזלות כמו faggot, fairy, homo, queer, lezzie and dyke בכדי להשפיל ולזלזל בהומוסקסואליות. עם זאת, בתת-תרבויות הומוסקסואליות מסוימות, ישנם הומוסקסואלים שמשתמשים במונחים הללו אחד עם השני במובנים חיוביים והומוריסטיים.
נשים וגברים לא הטרוסקסואלים רבים שנולדו אחרי 1970 מכנים את עצמם queer, ומתייחסים לתרבות ה-queer בכדי לפזר את השליליות של המילה ובכדי לטשטש את הגבולות בין תת קבוצות של גברים הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים, וכל הוריאציות של טרנסג'נדריאליים השייכים לאומת ה-queer. חברים בדור ה- Q רואים את עצמם כשונים, ואף מנוכרים מלסביות ומגברים הומוסקסואלים במהלך 30 השנים האחרונות, באופן חלקי, בגלל ההיסטוריה המיוחדת שלהם של התבגרות בעידן שהאקטיביזם של האיידס.
בפרק הזה נתחיל בדיון לגבי הרצף של ההומוסקסואליות והטרוסקסואליות, לאחר מכן נעבור למחקר ולתיאוריות בנוגע למה מכריע את האוריינטציה המינית. מאוחר יותר נדון בנושאים החשובים של גישות חברתיות כלפי הומוסקסואליות, ובמידע על חייהם של הומואים ולסביות. לבסוף, נסכם את הפרק עם הבהרה של המטרות של תנועת הזכויות להומוסקסואלים.
רצף של אוריינטציות מיניות:
הומוסקסואליות, ביסקסואליות, והטרוסקסואליות הינן מילים שמזהות את האוריינטציה המינית של האדם – כלומר, לאיזה מבין המינים האדם נמשך. משיכה לפרטנרים בני אותו המין הינה אוריינטציה הומוסקסואלית, ומשיכה לפרטנרים בני המין השני הינה אוריינטציה הטרוסקסואלית. ביסקסואליות מתייחסת למשיכה גם לבני המין האחר וגם לבני המין הזהה. בגלל שאוריינטציה מינית הינה היבט אחד בלבד בחייו של אדם, אנו נשתמש בשלושת המונחים הללו כתיאורים ולא כשמות עצם, המתייגים את כל אישיותו של האדם.
בחברה שלנו אנו נוטים לעשות הבחנות חדות בין הומוסקסואליות לבין הטרוסקסואליות. למעשה, החלוקה הזו אינה כל-כך מדויקת. אחוז קטן יחסית של אנשים מתייחסים לעצמם רק כהומוסקסואלים. יותר מ-90% מהאנשים בארצות הברית חושבים על עצמם רק כהטרוסקסואלים. הקבוצות הללו מייצגות את הקצוות המנוגדים של טווח רחב. אינדיבידואלים הנמצאים בין הקצוות של הטווח מציגים תערובות משתנות של אוריינטציה ו/או ניסיון, אשר יכול להשתנות גם הוא לאורך זמן. אוריינטציה מינית מוערכת בצורה הטובה ביותר על ידי צפייה בתבניות התנהגות לאורך מעגל החיים, ולא על ידי צפייה בנקודת זמן ספציפית.
ציור 10.1 (עמוד 269) מדגים קו רצף של 7 נקודות שאלפרד קינזי הגה בניתוח שלו של האוריינטציות המיניות בחברה האמריקנית.
הסולם נע מ-0 (מגע אקסקלוסיבי עם ומשיכה ארוטית למין השני) ל-6 (מגע אקסקלוסיבי ומשיכה למין הזהה). בין 0 ל-6 ישנן רמות שונות של אוריינטציה הומוסקסואלית והטרוסקסואלית. הקטגוריה השלישית מייצגת משיכה וניסיון הומוסקסואלים והטרוסקסואלים שווים. המחקר מצביע על שינויים בדפוס של היכן גברים ונשים נמצאים על הסולם של קינזי. גברים, הומוסקסואלים והטרוסקסואלים, נמצאים בדרך כלל על הקצוות הרחוקים של הסולם. נשים גם כן נמצאות בקצות הרצף, אולם הן יותר נוטות מגברים להימצא על הסולם בין קטגוריות 2 ו-5.
מגבלה של הסולם של קינזי הינה הרושם שהוא נותן לגבי אוריינטציה מינית סטאטית וקבועה, כאשר, למעשה, המיקום של האנשים על הסולם עלול להשתנות בזמנים שונים בחייהם. למשל, בגלל שהסולם מבוסס על רגשות של משיכה ועל התנהגות, מישהו שהוא ביסקסואלי יהיה בצדדים שונים של מרכז הסולם, באופן שתלוי במינו של בן הזוג הנוכחי שלו.
הסולם של קינזי:
0- הטרוסקסואלי אקסקלוסיבי, ללא נטיות הומוסקסואליות.
1 – הטרוסקסואלי באופן ניכר, מגלה נטיות הומוסקסואליות רק כדרך אגב.
2 – הטרוסקסואלי באופן ניכר, אולם, מגלה נטיות הומוסקסואליות יותר מכבדרך אגב.
3 – הומוסקסואלי והטרוסקסואלי באופן שווה.
4 – הומוסקסואלי באופן ניכר, אולם מגלה נטיות הטרוסקסואליות יותר מכבדרך אגב.
5 - הומוסקסואלי באופן ניכר, מגלה נטיות הטרוסקסואליות רק כדרך אגב
6 – הומוסקסואלי אקסקלוסיבי, ללא נטיות הטרוסקסואליות.
הומוסקסואליות:
לפי הנתונים מקינזי, הקטגוריה של הומוסקסואלים אקסקלוסיביים מורכבת מ-2% נשים ו-4% גברים. הערכותיו של קינזי נעשו בעבר, והן בוקרו. הסקר העכשווי יותר של בריאות לאומית וחיים חברתיים מצא סטטיסטיקה נמוכה יותר של 1.4% של נשים ו-2.8% של גברים שזיהו את עצמם נכון לאותו זמן כהומוסקסואלים. אולם, שתי שאלות אחרות הביאו לסטטיסטיקות גבוהות יותר. שאלה אחת בדקה עם הנבדקים האם הם קיימו מין עם גבר או אישה מאז גיל 18. כ-5% מהגברים וכ-4% מהנשים עשו זאת. שאלה נוספת התייחסה לרגשות של עניין מיני בבני זוג מאותו המין. יותר נסדקים הרגישו משיכה מינית לאינדיבידואלים מאותו המין מאשר חוו מפגש מיני הומוסקסואלי. 5.5% מהנשים ו-6% מהגברים אמרו שהם נמשכו לאחרים בני אותו המין. התשובה האמיתית לכמה אנשים הם הומוסקסואלים היא שזה תלוי בצורה שבה נשאלת השאלה.
ביסקסואליות:
בניסיון לפרש את הרצף שמוצג בתרשים 10.1 (הסולם של קינזי) נרצה להיזהר מפני שימוש רחב מדי במילה ביסקסואלי. ישנה נטייה להשתמש בהתנהגות כקריטריון היחיד לאוריינטציה מינית, ולהשתמש במונח ביסקסואלי כ"פח זבל" המתאר את המספר הלא מבוטל של האנשים אשר נופלים בין הטרוסקסואליות אקסקלוסיבית להומוסקסואליות אקסקלוסיבית. השיוך הזה לא מצליח לקחת בחשבון את ההקשר שבו החוויות המיניות קורות ואת הרגשות והמחשבות של האינדיבידואלים המעורבים בהן. ההקשר הוא זה החשוב ביותר, ולא המגע. לפי הגדרה אחת, אדם ביסקסואלי הוא אדם שיכול ליהנות ולקחת חלק בפעילות מינית עם בני זוג משני המינים, או מכיר בתשוקה לעשות זאת. בניגוד לכך, ישנם אנשים שמגדירים את עצמם מההתחלה כלסבית או כהומו, ואז מתחילים קשר עם בני המין השני, ומזהים את עצמם כהטרוסקסואלים.
זה קורה לעיתים קרובות אצל נשים, כפי שנמצא במחקר של 80 נשים לא הטרוסקסואליות, בגילאים 18-25 שהיו מעורבות מינית עם נשים אחרות כשהמחקר החל. בתוך תקופה של 5 שנים, 25% מהנשים היו מעורבות במערכות יחסים הטרוסקסואליות. למרות שהזהות והבחירה של הפרטנרים המיניים השתנו, רגשות המשיכה שלהן לנשים אחרות נותרו בעינן. לפי הסולם של קינזי, אינדיבידואלים ביסקסואלים נתפסים כפשרה בין שני הקצוות. במודל אחר, אוריינטציה ביסקסואלית נתפסת כבעלת דרגות גבוהות ולא בינוניות של הומוסקסואליות והטרוסקסואליות. הדעה הזו נתמכת על ידי הסוג והתכיפות של פנטזיות מיניות שמדווחות על ידי נבדקים בקבוצות השונות. כפי שהיינו מצפים, נבדקים הומוסקסואלים במחקר דווחו על יותר פנטזיות על בני המין הזהה מאשר על בני המין האחר, בעוד נבדקים הטרוסקסואלים דווחו על ההפך. באופן הפוך למה שהיינו חוזים מהסולם של קינזי, נבדקים ביסקסואלים דווחו על פנטזיות מיניות על בני המין הזהה כמו ההומוסקסואלים, כמו גם על פנטזיות מיניות על בני המין השונה כמו ההטרוסקסואלים. במילים אחרות, נראה שלאנשים ביסקסואלים הם בעלי רמה גבוהה וכללית של עניין ארוטי.
סוגים של ביסקסואליות:
ישנם מספר סוגים שונים של ביסקסואליות: אוריינטציה אמיתית, אוריינטציה חולפת (transitory orientation) אוריינטציה מעברית (transitional orientation) והכחשה הומוסקסואלית. משמעותה של ביסקסואליות כאוריינטציה אמיתית היא שלאנשים מסוימים ישנה משיכה לשני המינים המתחילה מוקדם בחיים ונמשכת לתוך הבגרות. אינדיבידואל עם אוריינטציה כזו יכול או יכול שלא להיות פעיל מבחינה מינית עם יותר מבן זוג אחד בכל פעם, אולם ימשיך להיות מסוגל לרגשות של משיכה לשני המינים. למשל, הסרט השעות הציג דוגמאות של נזילות מינית בשלושת הדמויות הנשיות שהתבטאו בנשיקות שבין אישה לאישה. התנהגות ביסקסואלית יכולה גם להיות חולפת (transitory )– מעורבות זמנית על ידי אנשים שהם למעשה הטרוסקסואלים או הומוסקסואלים. התנהגות מינית חולפת של בני אותו המין יכולה לקרות בפנימיות שבהן שוהים בני אותו המין ובבתי סוהר, אולם האנשים המעורבים מחדשים מערכות יחסים הטרוסקסואליות כשיש הזדמנויות אפשריות שוב. חלק מהפרוצות (גם ממין זכר), עלולים לעשות עסקים עם כל אחד מהמינים, אולם להיות מעורבים בקשר שהוא רק הטרוסקסואלי או הומוסקסואלי בחייהם האישיים. ביסקסואליות יכולה להיות גם מצב מעברי (transitional) שבו אדם משתנה, מאוריינטציה אחת לאחרת. האדם הזה יישאר באוריינטציה החדשה כפי שניתן לראות בדוגמא הבאה: "ניהלתי חיים מסורתיים עם בעל, שני ילדים ופעילויות קהילתיות. החברה הטובה ביותר שלי ואני היינו מאוד פעילות בוועד ההורים ביחד. להפתעתנו הרבה, התאהבנו. בהתחלה היינו סודיות לגבי היחסים המיניים שלנו והמשכנו בחיי הנישואים שלנו, אולם אז שתינו התגרשנו ועברנו בכדי להתחיל חיים ביחד. הדרך הטובה ביותר שאני יכולה לתאר מה זה להיות איתה היא שהחיים הם עכשיו כמו טלוויזיה בצבעים, במקום בשחור לבן.
לבסוף, ביסקסואליות יכולה גם להיות ניסיון להכחיש עניין הומוסקסואלי אקסקלוסיבי, ולהימנע מהסטיגמה המלאה של זהות הומוסקסואלית. גברים הומוסקסואלים ולסביות תופסים לעיתים את האדם הביסקסואלי כמישהו שהוא במאת הומוסקסואלי אבל אין לו אומץ להגדיר את עצמו ככזה. למשל, ישנם אנשים שנישאים בכדי לשמור על פסאדה של הטרוסקסואליות, אולם ממשיכים להיות בעלי תשוקות הומוסקסואליות חזקות או מגעים הומוסקסואליים חשאיים.
ביסקסואלים: קטגוריה משל עצמם:
אוריינטציה מינית נתפסת לעיתים קרובות כסיטואציית או, או - אדם הוא או הטרוסקסואלי או הומוסקסואלי. חוקרים נטו להגדיר אנשים שמעורבים בפעילות מינית עם שני המינים כהומוסקסואלים, כאשר הם יובנו בצורה מדויקת יותר כביסקסואלים. אינדיבידואלים המגדירים את עצמם כביסקסואלים פוגשים לעיתים אמביוולנטיות וחשדנות ומופעלים עליהם לעיתים קרובות לחצים על ידי הומוסקסואלים או הטרוסקסואלים לדבוק באוריינטציה מינית אחת. מחקר אחד מצא שמעט גברים ביסקסואלים השתתפו בקהילה ההומוסקסואלית. זה עלול להיות מאתגר מאוד לפתח מערכת יחסים הטרוסקסואלית לאחר שהייתה לאדם זהות הומוסקסואלית. למשל, ג'ואן לולאן, לסבית אקטיבית מזה הרבה זמן, ומחברת הספר מין לסבי, קבלה תגובות שליליות מלסביות אחרות, כולל סימון שלה כ-hasbian כאשר היא התאהבה והחלה להיות מעורבת בקשר עם גבר.
מה קובע את האוריינטציה המינית?
מגוון של תיאוריות ניסו להסביר את המקור לאוריינטציה מינית, במיוחד הומוסקסואליות.
מחקר ניכר נערך במהלך השנים, הרבה ממנו סותר, ועדיין אין תשובות מדעיות ברורות. בעמודים הבאים נביא רעיונות נפוצים המסבירים את הסיבות להומוסקסואליות, ונעריך חלק מהמחקר שניסה לאשש את הרעיונות הללו.
תיאוריות פסיכוסוציאליות:
הסברים פסיכוסוציאליים לגבי ההתפתחות של אוריינטציה הומוסקסואלית מתקשרים לאירועי חיים, דפוסי הורות, או שיוכים פסיכולוגיים של האינדיבידואל. Bell ועמיתיו בצעו את המחקר המקיף ביותר עד היום בנוגע להתפתחות של אוריינטציה מינית. הם השתמשו בדגימה של 979 גברים ונשים הומוסקסואלים שהושוו לקבוצת ביקורת של 477 אנשים הטרוסקסואלים. כל נבדקי המחקר נשאלו לגבי ילדותם, גיל ההתבגרות, ופעילות מינית במהלך ראיונות פנים אל פנים שנמשכו 4 שעות. מאוחר יותר בל השתמש בטכניקות סטטיסטיות מתוחכמות לניתוח של גורמים אפשריים המסבירים את ההתפתחות של ההומוסקסואליות וההטרוסקסואליות. המחקר הזה מצוטט לעיתים קרובות בחלק הזה של הפרק בגלל המתודולוגיה המצוינת שלו.
תאורית ברירת המחדל (By Default) :
ישנם אנשים שמאמינים שחוויות הטרוסקסואליות לא נעימות גורמות לאדם להיות הומוסקסואל. הצהרות כמו: "כל מה שלסבית צריכה הוא זיון טוב" או "הוא רק צריך למצוא את האישה הנכונה" משקפות את הרעיון שהומוסקסואליות הינה בחירה שנייה לא טובה לאנשים שלא היו להם חוויות הטרוסקסואליות מספקות וקשרים הטרוסקסואלים מספקים. בניגוד למיתוס הזה, בל ועמיתיו מצאו שקבוצות הומוסקסואליות והטרוסקסואליות לא היו שונות בתדירות היציאות שלהן במהלך התיכון. אולם, הגברים והנשים ההומוסקסואלים נטו להרגיש בצורה שונה לגבי היציאות מחבריהם ההטרוסקסואלים. מעט נבדקים הומוסקסואלים דווחו שנהו מהיציאות ההטרוסקסואליות. הניתוח של בל של המידע הצביע על כך שאוריינטציה הומוסקסואלית אינה משקפת חוסר בחוויות הטרוסקסואליות וגם אינה משקפת חוויות הטרוסקסואליות שליליות. לעיתים לסביות נקשרת לפחד או חוסר אמון בגברים, ולא בגלל משיכה לנשים. חוסר ההיגיון בהצהרה הזו הינו ברור אם נהפוך זאת ונאמר שהטרוסקסואליות נשית נגרמת בגלל פחד וחוסר אמון בנשים. למעשה, המחקר מצביע על כך שיותר מ-70% מהלסביות התנסו בחוויות מיניות עם גברים, והרבה מדווחות שנהו מהן. אולם, הן מעדיפות להיות בקשרים מיניים עם נשים.
מיתוס הפיתוי:
ישנם אנשים שמאמינים שגברים ונשים צעירים הם הומוסקסואלים בגלל שפותו על ידי הומוסקסואלים מבוגרים יותר או בגלל שהם נדבקו בזה ממישהו אחר, במיוחד מורה אהוב ומכובד שהוא הומוסקסואל.
אנשים שמאמינים שלגברים ונשים הומוסקסואלים אסור ללמד בבתי ספר – בערך 36% מהאמריקאים - בוודאי מאמינים במיתוסים של הפיתוי וההדבקות. בניגוד למיתוסים הללו, המחקר מצביע על כך שאוריינטציה מינית מתבססת לעיתים קרובות לפני גיל בית-הספר, ושרוב ההומוסקסואלים חווים את החוויות המיניות הראשונות שלהם עם אדם הקרוב לגילם.
התיאוריה של פרויד:
תיאוריה שכיחה נוספת קשורה לדפוסים מסוימים ברקע המשפחתי של האדם. התיאוריה הפסיכואנליטית מערבת גם את חוויות הילדות וגם את מערכת היחסים עם ההורים. זיגמונד פרויד סבר שמערכת היחסים עם ההורים הינה גורם קריטי. פרויד האמין שבהתפתחות "נורמאלית" כולנו עוברים דרך שלב הומוארוטי. הוא טען שגברים יכולים להישאר מקובעים בשלב הזה אם הייתה להם מערכת יחסים גרועה עם אביהם וקשר קרוב מדי עם אימם. אותו הדבר עלול לקרות לאישה, אם היא פתחה קנאת פין. מחקר קליני מאוחר יותר ניסה לאשר את ההשערה הזו. למרות שהדפוסים האלה היו קיימים במקרים מסוימים, הרבה אינדיבידואלים הומוסקסואלים אינם מתאימים לתבנית הזו – כלומר, האימהות שלהם אינן דומיננטיות ואביהם אינם מנותקים רגשית. בו זמנית, הרבה אנשים הטרוסקסואלים גדלו במשפחות שבהן הדפוסים הללו היו קיימים. בל ועמיתיו הסיקו שאין תופעה ספציפית מחיי המשפחה שניתן לסמנה כמשמעותית במיוחד להתפתחות הומוסקסואלית או הטרוסקסואלית. הממצאים שלהם נתמכו על ידי מחקר אחר שבו גברים הומוסקסואלים והטרוסקסואלים לא עברו טיפול מעולם.
על-ידי בחירה – By choice:
לחלק מהאינדיבידואלים במערכות יחסים עם בני אותו המין, בחירה הינה גורם משמעותי. למרות שהם מסוגלים לתפקד מינית עם שני המינים, תכונות אחרות – הקשורות למגדר באופן טיפוסי – מובילות אותם למצוא סיפוק גדול יותר בהתקשרויות מאותו המין. האלמנט הזה של הבחירה משחק תפקיד גדול יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. גברים בדרך כלל מתייגים את עצמם באופן דיכוטומי כהומואים או כ"ישרים", אולם נשים נוטות יותר לומר "זה תלוי עם מי אני נמצאת" במחקר אחד נמצא ש-58% מהנשים בזוגות לסביים דווחו שהן בחרו את האוריינטציה של הקשר המיני הנוכחי שלהן. למרות שהן יכלו ליהנות ממין עם גברים, הן העדיפו מערכות יחסים לסביות ואפיינו אותן כפחות סטריאוטיפיות מבחינת תפקידי המין וכיותר אינטימיות.
תיאוריות ביולוגיות:
חוקרים בדקו מספר תחומים במטרה לבסס גורמים ביולוגיים אוריינטציה המינית.
הבדלים במוח של מבוגרים:
מחקר על הבדלים במוח בין גברים הומוסקסואלים לגברים הטרוסקסואלים חשפו הבדלים מבניים. חלק מהמידע לקוח מניתוחים שלאחר המוות. מידע אחר לקוח מנבדקים חיים, שעברו magnetic resonance scanning. אף אחד מתוצאות המחקרים הללו עדיין לא שוחזרו, וגם אם כן, רק מתאם היה מבוסס. אין זה ברור האם ההבדלים במוח התפתחו פרהנטאלית או במהלך חייו של האינדיבידואל. בתיבת המחקר אנחנו נתמקד במחקר שמצביע על ההשפעה של גורמים שונים שמהלך התקופה הפרהנטאלית.
השפעות טרום לידתיות על המוח:
מחקרים רבים מצביעים על כך שהשפעות מהורמונים במהלך התקופה הפרהנטאלית משפיעות על הגיבוש של האוריינטציה המינית. כפי שראינו בפרק 3, רמות הורמונים פרהנטאליות הן בעלות השפעה גברית או נשית על המוח העוברי המתפתח. מחקר מעבדתי בחיות הדגים שהורמונים שנתינים פרהנטאלית יכולים לגרום למסקולניזציה של עוברים נשיים, ולדהמסקולניזציה של עוברים גבריים. התוצאה היא התנהגות הזדווגותית וחברתית של אותו המין כאשר החיות בגרו.
מחקר שמשתייך לגורמים פרהנטאליים מסוימים ולתכונות אנושיות הקשורות לאוריינטציה הומוסקסואלית מתוארים להלן.
Handednees – הנטייה להשתמש ביד אחת בצורה יעילה יותר מאשר ביד השנייה:
מחקר שמראה מתאם בין הנטייה להשתמש בצורה יעילה יותר ביד אחת מאשר בשנייה לבין הומוסקסואליות מצביע על כך שייתכן שהתפתחות נוירולוגית פרהנטאלית תורמת לאוריינטציה מינית.נראה ש- Handedness מתבססת לפני הלידה. כשעובר נצפה בבדיקת אולטרסאונד, ניתן לראות האם הוא ימני או שמאלי על ידי בחירת האצבע למציצה, ותזוזה גדולה יותר של אחת הזרועות. במטה-אנליזה של מחקרים שלאחר שילובם היו בהם כ-25,000 נבדקים, היה לנבדקים הומוסקסואלים סיכוי גבוה יותר ב-39% להיות שמאליים מלנבדקים ההטרוסקסואלים, מה שמצביע על השפעות פרהנטאליות בהתפתחות של הומוסקסואליות. אולם המכניזמים הנוירוהתפתחותיים הגורמים ל-Handedness ולהומוסקסואליות עדיין לא פוענחו.
דפוסים של אורך האצבעות:
ההשפעה של הורמונים פרהנטאליים על אוריינטציה מינית יכולים להיחשף גם על ידי השינויים המיניים הדו-צורתיים שנמצאים קשורים לעיתים לאוריינטציה מינית. (דו-צורתיות מינית = sexual dimorphism מתייחסת למאפיינים שהם יותר מבוטאים בצורה אופיינית באחד המינים, למשל, לגברים יש באופן טיפוסי יותר שיער על הפנים מלנשים, ולנשים יש יותר שומן בגוף מלגברים). הבדל של sexual dimorphism מוכר פחות הינו תבניות של אורך האצבעות. האצבע המורה (האצבע) אצל נשים דומה בגודלה לקמיצה. אולם, הקמיצה אצל הגברים היא בדרך כלל ארוכה בצורה משמעותית מהאצבע. במחקר נמצא שאצל לסביות אורך האצבעות היה דומה יותר לדפוס הגברי מאשר אצל נשים הטרוסקסואליות. אצל גברים, רק גברים הומוסקסואלים שלהם לפחות שני אחים מבוגרים היו בעלי פרופורציית אורך האצבעות הדומה באופן משמעותי לנשים הטרוסקסואליות ולכן, השונה מגברים הטרוסקסואלים. חוקרים משייכים את ההקטנה הזו בדפוסים האופייניים של ה- sexual dimorphism לגבי אורך האצבעות, לדפוסים לא אופייניים של הורמונים במהלך ההתפתחות העוברית.
גיל בתחילת גיל ההתבגרות ודפוסים קוגניטיביים:
בשני המחקרים האחרונים שינויים הופיעו בגברים הומוסקסואלים ובלסביות. מחקרים אחרים מראים שינויים של sex dimorphic רק לגברים הומוסקסואלים, והמאפיינים שבאים לידי ביטוי נוטים ליפול בין דפוסים אופייניים לגברים הטרוסקסואלים לבין נשים הטרוסקסואליות. המחקרים הללו מצביעים על כך שישנם שינויים בין גברים ונשים בדרכים להתפתחות ההומוסקסואליות. למשל, גיל תחילת ההתבגרות הינו באופן טיפוסי 12 חודשים מאוחר יותר לבנים מבנות. למרות זאת, מספר רב של מחקרים, כולל מחקר NHSLS, מצאו שגברים הומוסקסואלים וגברים ביסקסואלים מתחילים את גיל ההתבגרות מוקדם יותר מגברים הטרוסקסואלים, ולכן קרובים יותר לגיל שבו הנשים נכנסות לגיל ההתבגרות. בניגוד לכך, אין הוכחה המראה על הבדלים בגיל של תחילת גיל ההתבגרות אצל נשים בהקשר של אוריינטציה מינית. כמו-כן מחקר על יכולות קוגניטיביות אצל מבוגרים הדגים שהרמות של הכישורים הורבליים והמרחביים של גברים הומוסקסואלים נוטים להיות דומים יותר לדפוסי הנשים מאשר במקרה של גברים הטרוסקסואלים. לא נמצא הבדל בדפוסים קוגניטיביים בין נשים הטרוסקסואליות לנשים הומוסקסואליות.
סדר הלידה, ומין האחים:
סדר הלידה ומין האחים הוא תחום נוסף שבו המחקר מוצא מתאם עם הומוסקסואליות גברית, אולם לא עם הומוסקסואליות נשית. מחקר שהשתמש בדגימות של הומוסקסואלים והטרוסקסואלים שהוגדרו על ידי עצמם ככאלה, נמצא שגברים הומוסקסואלים היו בעלי מספר רב יותר של אחים גדולים מאשר גברים הטרוסקסואלים, וכל אח גדול נוסף הגדיל את הסיכויים להומוסקסואליות. המחקר הראשון שהשתמש בנתונים מדגימות בעלות הסתברות ארצית – NHSLS בארה"ב ומחקר אנגלי שנקרא התנהגות מינית – מצאו שככל שהמספר של אחים גדולים שיש לגבר גדול יותר, כך סביר יותר שהוא ירגיש משיכה כלפי גברים אחרים. אולם, הקבוצה הזו של אחים צעירים לא נטתה יותר לקיים יחסי מין עם גברים אחרים בתגובה להרגשת המשיכה המינית שחשו. ההבדל בין התנהגות מינית גלויה במחקר של ההומוסקסואל המגדיר את עצמו ככזה, לבין המשיכה לאותו המין במחקר ההסתברות יכול להעיד שההשפעה של האחים הגדולים משתנה ברמתה השפעתה על רגשות הומוסקסואלים או התנהגות.
המחקים הללו לא מצאו הוכחה לכך לאינטראקציה מינית בין אחים צעירים למבוגרים או למידה אחרת וגורמים סביבתיים שיכולים לתרום לרגשות המשיכה של האחים הצעירים יותר לגברים אחרים. יתרה מזאת, אף אחד ממחקרי הסקרים הלאומיים הללו לא מצא מתאם בין הומוסקסואליות גברית לבין אחיות צעירות או מבוגרות. חוקרים משערים שהמתאם בין סדר הלידה לבין גברים הומוסקסואלים קשור לתגובה אימהית חיסונית להריונות עוקבים של זכרים.
אימהות אחדות מפתחות נוגדנים לאנטיגן H-Y המופק על ידי הגן שעל כרומוזום ה- Y. האנטיגן הזה משפיע על הדיפרנציאציה המינית הפרהנטאלית של המוח. נוגדנים אימהיים נוספים מתפתחים עם כול הריון והתוצאה היא אפקט מוגבר על האחים הצעירים. בניגוד לכך, עוברים ממין נקבה, הם מאותו המין של האם , יש להם את אותם כרומוזומי XX כמו לאם, ולכן התגובה החיסונית היא אינה סבירה. כל ממצאי המחקרים הללו, אם נתייחס אליהם בצורה קולקטיבית, מציעים בצורה חזקה את התפקיד החשוב של השפעות הורמונאליות פרהנטאליות והתפתחות המוח על האוריינטציה המינית. מחקר עם נבדקים אנושיים מצביע על כך שרמות גבוהות של הורמונים גבריים פרהנטאליים על עוברים ממין נקבה מקושרים ללסביות, ושרמות נמוכות של הורמונים גבריים פרהנטאליים משפיעים על עוברים זכריים מקושרים להומוסקסואליות גברית. הממצאים הללו מהדהדים את המחקר הקודם והמתמשך בחיות המדגים השפעות הורמונאליות פרהנאטליות ומאפיינים התנהגויות עוקבות בבגרות.
רמות הורמונים אצל מבוגרים:
חוקרים אחדים משערים שרמות ההורמונים אצל מבוגרים תורמות להומוסקסואליות. אולם, אין מחקר מבוקר היטב שמצא הבדל ברמות הסירקולציה של הורמוני המין אצל גברים הטרוסקסואלים והומוסקסואלים. גם אם הבדלים עקביים היו נמצאים, היה זה קשה לומר האם הם הסיבה או התוצאה של האוריינטציה המינית. המתח והחרדה שאנשים הומוסקסואלים חווים כתוצאה מדיכוי חברתי עלול בעצמו להשפיע על רמות ההורמונים. חוקרים רבים מאמינים שרמות הורמונים של מבוגרים יוכחו כלא רלוונטיות בגלל שאוריינטציה מינית מתבססת הרבה לפני הבגרות.
גורמים גנטיים:
קו שלישי של מחקר בדק האפשרות שגורמים גנטיים תורמים להומוסקסואליות. למרות שאין זה אפשרי להבחין באופן מלא בין ההשפעות מהסביבה לבין ההשפעות המולדות אצל אינדיבידואל מסוים, ניתוח של דפוסים משפחתיים הינו דרך אחת בכדי להעריך את החלק של התורשה בהומוסקסואליות. מספר מחקרים מצאו שהומוסקסואליות גברית ונשית היא משפחתית מאוד, כלומר, היא עוברת במשפחה. העובדה הפשוטה שהומוסקסואליות נוטה לעבור בתוך המשפחה אינה אומרת בהכרח שגורמים גנטיים הינם הסיבה. ההשפעות הפסיכוסוציאליות של אוירה משפחתית מצויה עלולה להיות המקור. חוקרים משתמשים לעיתים קרובות במחקרי תאומים בכדי להבין טוב יותר את ההשפעות היחסיות של הסביבה והגנטיקה.
מקורם של תאומים זהים הוא בביצית מופרית אחת המתחלקת לשתי ישויות נפרדות עם קוד גנטי זהה. בגלל שתאומים זהים הם בעלי אותם הגנים, כל הבדל ביניהם חייב להיות בגלל ההשפעות הסביבתיות. בניגוד לכך, תאומים אחאים נוצרים כשהשחלות של האישה משחררות שתי ביציות וכל ביצית מופרית על ידי תא זרע אחר. בגלל שמקורם של תאומים אחאים הוא בהפריה של שתי ביציות נפרדות, החומר הגנטי שלהם אינו יותר דומה מזה של שני אחים אחרים . הבדלים פיזיולוגיים והתנהגותיים בים תאומים אחאים עלולים להיות בגלל גורמים גנטיים, השפעות סביבתיות, או שילוב של השניים. בניסיונם של חוקרים להבין את התפקידים היחסיים של הסביבה והגנטיקה בקביעה של תכונות התנהגותיות משווים את הרמה שבה תכונה מסוימת מבוטאת על ידי שני התאומים. כאשר תאומים זהים הינם דומים יותר, (תואמים) מאשר תאומים אחאים בני אותו המין בתכונה מסוימת, א\י נוכל להניח שלתכונה יש בסיס גנטי חזק. ולהיפך, כאשר תכונה מידה דומה של התאמה בשני זוגות התאומים (זהים ואחאים), נוכל להניח שלסביבה ישנה יותר השפעה.
מחקר התאומים העדכני ביותר השתמש בנבדקים ממשרד רישום לתאומים באוסטרליה.
1538 זוגות תאומים נכללו במחקר הזה: 312 זוגות תאומים זהים גברים, 182 זוגות תאומים גברים אחאים, 668 זוגות תאומות זהות, ו-376 זוגות תאומות אחאיות. כל זוגות התאומים גוייסו למחקר ללא התייחסות למידע לגבי התאום שלהם. כל נבדק מלא שאלון אנונימי שכיסה היבטים נרחבים במיניות, כולל פריטים המתייחסים לאוריינטציה מינית. תוך שימוש בקריטריון נוקשה לקביעת אוריינטציה הומוסקסואלית, החוקרים מצאו שיעור התאמה ( האחוז של הזוגות שבהם שני התאומים הינם הומוסקסואלים) של 20% בתאומים הזהים הגברים, ו-0% אצל התאומים הגברים האחאים. שיעורי ההתאמה המתאימים לזוגות התאומות הזהות והאחאיות היו 24% ו-10.5%. שיעור ההתאמה הנמוך בצורה בולטת לזוגות תאומים אחאים בני אותו המין מספק הוכחה חזקה למרכיב גנטי באוריינטציה המינית אצל אינדיבידואלים מסוימים. באופן עקבי להוכחות החזקות ממחקרי תאומים למרכיב תורשתי בעיצוב האוריינטציה המינית, קבוצה של חוקרים דווחה שמצאה עדות לגן להומוסקסואליות, שעלול להפוך גברים להיות בעלי פרהדיספוזיציה לפיתוח אוריינטציה הומוסקסואלית. במחקר הזה 33 מתוך 40 זוגות של אחים (גברים) לא תאומים הומוסקסואלים היו בעלי מבנה מולוקולרי זהה על כרומוזומי ה-X שלהם באזור שקרוי Xq28 . שיעור ההתאמה הזה היה כפול מזה של אחים באוכלוסיה הכללית. קבוצת מחקר נוספת בניסיון לאשר את הממצאים הקודמים, דווחה ששיעור ההתאמה לסמן הגנטי Xq28 מתוך 52 אחים (גברים) הומוסקסואלים לא היה גדול יותר מהשיעור באוכלוסיה הכללית. למרות חוסר ההתאמות הללו, חוקרים ממשיכים לחפש סמן גנטי להומוסקסואליות.
אי-קונפורמיות מגדרית = Gender nonconformity :
עדויות אחרות לפרהדיספוזיציה ביולוגית להומוסקסואליות מגיעות מהקשר החזק הקיים בין הומוסקסואליות בבגרות לאי-קונפורמיות מגדרית בילדות. אי-קונפורמיות מגדרית בילדות מתייחסת למידה שבה אינדיבידואל סוטה ממאפיינים סטריאוטיפים של גבריות או נשיות במהלך הילדות. זה נמדד על ידי שאילת הנבדקים כמה נשיים או גבריים בצורה מסורתית הם היו כילדים, ועד כמה הם נהנו מפעילויות קונבנציונאליות של בנים/בנות. חוקרים מצאו שמבוגרים (נשים+גברים) הומוסקסואלים נטו יותר לחוות אי-קונפורמיות מגדרית בילדות ממבוגרים הטרוסקסואלים. מחצית מהגברים ההומוסקסואלים ורק רבע מהגברים ההטרוסקסואלים לא "הסכימו" לדפוס של זהות גברית טיפוסית, בעוד ש-4/5 מהנשים ההומוסקסואליות ורק 2/3 מהנשים ההטרוסקסואליות לא היו מאוד נשיות במהלך הילדות. דפוסים דומים תועדו בתרבויות שונות. מחקר השוואתי של גברים בארה"ב, גואטמלה וברזיל הצביע על כך שאי-קונפורמיות מגדרית בקשר למשחקי ילדות ועניין בפעילויות כמו גם עניין מיני בבנים אחרים היוו אינדיקאטור התנהגותי לאוריינטציה הומוסקסואלית בבגרות. בל ועמיתיו שערו שאם ישנו בסיס ביולוגי להומוסקסואליות, קרוב לודאי שהוא מסביר את האי-קונפורמיות המגדרית כמו גם את האוריינטציה המינית. מחקר ארוך בן 15 שנים שהשווה התנהגות לפי תפקיד מגדרי בבנים ואוריינטציה מינית בתקופה מאוחרת יותר מצא תוצאות דומות.
השלכות אם הביולוגיה הינה הגורל:
ההוכחות לסיבתיות ביולוגית להומוסקסואליות מעלה נושאים חשובים. אם הומוסקסואליות הינה מבוססת ביולוגיה, אלו שמניחים שהומוסקסואליות אינה טבעית או אינה מוסרית עלולים להעריך מחדש את האמונות שלהם. החברה עלולה לכן לקבל יותר את ההומוסקסואליות. אכן, ההתייחסויות כלפי זכויות ההומוסקסואלים מושפעות בשאלה האם אנשים מאמינים או לא שהומוסקסואליות שינה נבחרת או הינה מולדת. סקרים מצאו שאנשים שמאמינים שהומוסקסואלים נולדים ככה הם בעלי גישה יותר חיובית ומקבלת לגבי נושאים כמו מורים הומוסקסואליות ושיווין בזכויות העבודה מאשר אנשים שמאמינים שהומוסקסואלים בוחרים או לומדים להיות הומוסקסואלים. עד כמה שכיחה האמונה שהומוסקסואליות הינה מולדת? זה תלוי את מי שואלים. 33% מהאוכלוסייה הכללית, בהשוואה ל-75% מאוכלוסיית ההומוסקסואלים חושבים שהומוסקסואליות היא משהו שאנשים נולדים איתו. אחרים מעלים דאגות לגבי התוצאות השליליות הפוטנציאליות אם הומוסקסואליות תוכח כתוצאה של גורמים ביולוגיים. אם הומוסקסואליות תתויג כפגומה מבחינה ביולוגית, הנדסה ביוטכנולוגית בכדי למנוע או לשנות את ההומוסקסואליות במהלך ההיריון, טכנולוגיות של סינון בכדי למנוע לידה של אנשים "גאים", או טכניקות רפואיות בכדי לשנות את האוריינטציה המינית של אדם יכולות להתפתח ולהיות מיושמים. יתרה מזאת, חלק סבורים שההצדקה לשיווין זכויות והגנות חוקיות הנובעת מ- "נולדנו כך, אז אל תפלו אותנו" מובילה לסימפטיה וסובלנות כלפי האוריינטציה ה"פגומה" בלבד. הרציונאל הזה לזכויות ה"גאים" אינו מסביר את כל ההיבטים של החיים המערבים בחירה ואינם נקבעים ביולוגית. למרות שרגשות של משיכה עלולים להיגרם על ידי ביולוגיה, השאלה האם לפעול בהתאם לרגשות המיניים שלהם, ולהגדיר את עצמם כהומוסקסואלים, או להשתייך לארגונים "גאים" הינן בחירות שנעשות על ידי האינדיבידואלים ההומוסקסואלים. המגבלות האינהרנטיות בביסוס הזכויות על סיבתיות ביולוגית מודגמות על ידי האמונות של שמרנים דתיים. נקודת המבט שלהם היא שהומוסקסואלים אינם חוטאים אינהרנטית בגלל שיש להם רגשות של משיכה לאותו המין, אשר לא ניתן להפסיקם. אולם, מימוש של הרגשות הללו בכל דרך נחשב לחטא. לכן, ההיבטים של החיים שהטרוסקסואלים לוקחים כמובנים מאליהם – פלרטוטים, נשיקות, ארוחה רומנטית, נישואין, גידול ילדים- כולם נחשבים חטאים ולא מוסריים להומוסקסואלים מנקודת הראות השמרנית דתית הזו.
לסיכום, המחקר
מציע שישנה פרהדיספוזיציה ביולוגית להומוסקסואליות
אקסקלוסיבית. אולם, באופן כללי, הגורמים
לאוריינטציה מינית נשארים ספקולטיביים
וסביר להניח שהם נשענים על נתיבים התפתחותיים
מרובים. נראה שזה יותר מתאים לחשוב על הרצף
של האוריינטציה המינית ככזה שמושפע מאינטראקציה
של גורמים פסיכולוגיים וביולוגיים שונים,
שהם מיוחדים לכל אדם, ואז לחשוב במונחים
של סיבה יחידה לאוריינטציה מינית.
גישות חברתיות
בעולם ההתייחסות להומוסקסואליות שונה מאוד ממקום למקום. כפי שנראה מהדיון הבא שמיניות ושונות, רוב החברות מחשיבות לפחות חלק מהפרקטיקות ההומוסקסואליות מקובלות חברתית.
מיניות ושונות:
הומוסקסואליות בפרספקטיבה חוצת תרבויות:
הגישות כלפי הומוסקסואליות משתנות באופן ניכר בין תרבויות. מספר של מחקרים של תרבויות אחרות חשפו קבלה נרחבת של פעילויות הומוסקסואליות. הומוסקסואליות הייתה מקובלת בתרבויות קדומות רבות. למשל, יותר מ- 50% מ-225 שבטים אמריקאים קבלו את ההומוסקסואליות הגברית, ו-17% קבלו הומוסקסואליות נשית. ביון העתיקה יחסים הומוסקסואלים בין גברים נחשבו הבעת אהבה נעלה מבחינה אינטלקטואלית ורוחנית, בעוד הטרוסקסואליות ספקה את ההטבות הפרגמאטיות של ילדים ויחידה משפחתית.
חברות אחדות
מצריכות את חבריהן להשתתף בפעילויות הומוסקסואליות.
למשל, כל הגברים ב-sambia בהרי גינאה מקיימים
פעילויות הומוסקסואליות אקסקלוסיביות
במשך 7 שנים בערך עד שנות הבגרות המאוחרות
שלהם או שנות ה-20 המאוחרות, אז הם מתחתנים.
גברים סמביים מאמינים שילד בגיל טרום התבגרותי
הופך להיות לוחם וציד חזק על ידי שתיית
כמה שיותר זרע מבנים שהם בגיל שלאחר גיל
ההתבגרות. כשילד מגיע לגיל ההתבגרות, הוא
אינו צריך לבצע מין אוראלי בבנים אחרים,
אולם הוא יכול לחוות הנאה ארוטית שעושים
בו בנים שאינם יכולים לבצע שפיכה. מתחילת
חייהם הארוטיים ובמהלך שנות השיא של היכולת
האורגזמית, גברים צעירים עסוקים בפעילות
הומוארוטית תכופה, מחייבת, ומספקת. במהלך
אותה תקופה, הסתכלות בנשים או נגיעה בהן
היא טאבו. אולם, ככל שהגברים מתקרבים לנישואין,
הנערים הללו חולמים בהקיץ באופן ארוטי
על נשים. במהלך השבועות הראשונים של הנישואים,
הם חווים מין אוראלי בלבד עם נשותיהם, אולם
אז הם כוללים גם יחסי מין מלאים כחלק מהפעילויות
ההטרוסקסואליות שלהם. אחרי הנישואין הם
מפסיקים את הפעילות ההומוסקסואלית, חווים
תשוקה מינית גדולה לנשים, ועסוקים בצורה
אקסקלוסיבית בפעילות הטרוסקסואלית למשך
יתר חייהם. אירועים בקובה מדגימים כיצד
חברה יכולה לעשות שינויים מהירים בנוגע
להומוסקסואליות. במהלך 35 השנים הראשונות
למהפכה הקומוניסטית, לסביות והומואים נתפסו
כסוטים אנטי מהפכניים, וגורשו מהמפלגה
הקומוניסטית ומעבודות ממשלתיות באוניברסיטה.
חלק מהם נשלחו למחנות עבודה. ב-1992 קסטרו
האשים את ההומופוביה הקודמת בתפיסות של
machismo . הוא הביע תמיכה בזכויות ההומוסקסואלים
ותאר את ההומוסקסואליות כנטייה אנושית
טבעית שחייבים לכבדה. גברים ונשים הומוסקסואלים
יכולים ללכת כיום ברחוב ולהחזיק ידיים
ולהצטרף לאחד ממספר ארגונים הומוסקסואלים
מבלי לחשוש מהתגובה . אולם, הפרה של זכויות
אדם בסיסיות של הומוסקסואלים הינה חוויה
שכיחה במקומות רבים בעולם. אמנסטי הבינלאומית
בארה"ב הגבירה את תשומת לבה לבעיות הללו.
הקבוצה הזו תעדה התעללויות כמו רצח בעריפת
ראש של פוליטיקאי ביסקסואלי בברזיל, משמרות
מוות של ניקיון חברתי בקולומביה, עונש המוות
למעשים הומוסקסואלים באיראן, גלות למחנות
עבודה בסין, ואישומי שווא נגד הומוסקסואלים
ופעילי AIDS במדינות רבות. ארה"ב מעניקה
מקלט פוליטי לרדיפה המבוססת על אוריינטציה
מינית. לפני 1990 השירות להגירה והתאזרחות
חרץ שהומוסקסואליות הינה בסיס חוקי לגירוש
מהארץ. במקומות אחרים האפליה יורדת. 14 מדינות
(קנדה, דנמרק, פינלנד, צרפת, איסלנד, אירלנד,
ישראל, הולנד, ניו-זילנד, נורבגיה, סלובניה,
דרום אפריקה, ספרד ושבדיה) ברובן אירופאיות
בססו חוקים לאומיים המגנים על הומואים,
לסביות, וביסקסואלים מאפליה. בדרום אפריקה
ישנה החקיקה המגנה המקיפה ביותר אשר נכללה
בחוקה שלה שכוננה ב-1996. (שימו לב שארה"ב
עדיין לא נמצאת ברשימה הזו בגלל שעליה להעביר
חוק פדראלי נגד אפליה על בסיס אוריינטציה
מינית). בשנת 2000 בריטניה הצטרפה לאוסטרליה,
קנדה וניו-זילנד נפטרו מהאיסורים על גיוס
של הומואים לצבא. שותפות ביתית הינה בעלת
סטאטוס חוקי בקנדה, דנמרק, שבדיה, נורבגיה,
ספרד, איסלנד, בלגיה, צרפת, שתי ערים באיטליה,
וברזיל (הארץ הדרום אמריקאית הראשונה שעושה
זאת). בספטמבר 2000 הולנד העניקה לזוגות בני
אותו המין את הזכות התקדימית להתחתן
ולאמץ ילדים.
(עמודים 277
– 286 תרגום נועה גור-אריה)
יחסן של היהדות והנצרות להומוסקסואליות
לפי המסורת היהודית והנוצרית השלטת בתרבות הצפון-אמריקאית שלנו, הומוסקסואליות נתפסת באופן שלילי. מלומדים דתיים רבים מאמינים שההומוסקסואליות עלתה במהלך ייסוד של תנועה, שתחילתה במאה השביעית לפני הספירה, כאשר מנהיגים מן היהדות רצו לפתח קהילה הסגורה באופן מובהק והשונה מקהילות דומות באותם הזמנים. הם סוברים כי הפעילויות ההומוסקסואליות היו חלק מהעשייה הדתית של קבוצות דת רבות באותו איזור, ודחיית אותם מנהגים ופעילויות היתה דרך אחת להדגיש את ייחודיות היהדות. הצוואה הישנה של הקהילה הייחודית כוללת הצהרות ואיסורים חזקים כגון: " לא תשכב עם גבר כשם שתשכב עם אישה, זהו מעשה תועבה". ראינו בפרק מס' 1 שהמטרה העיקרית לאינטראקציה מינית, לפי היהדות והנצרות היא לצורך התרבות ולא לשם הנאה. החיפוש אחר הנאה מינית מעבר למטרת ההתרבות, בין אם ע"י הומוסקסואלים ובין אם ע"י הטרוסקסואלים, נתפס באופן מסורתי כבלתי מוסרי. כיום, היהודים מחולקים באמונתם ובהשקפותיהם על הומוסקסואליות. קיימת יהדות רפורמית אשר העניקה בשנת 2000 אישור לנישואין בין בני אותו המין. מנהיגים יהודים קונסרבטיביים בוחנים מחדש את האישור שלהם על חתונה בין בני אותו המין והחלטה צפויה להיות ב-2004. בישראל, ב- 2002, התמנה בכנסת ההומו הראשון? ("the first openly gay man "), תוך התנגדות מצד היהודים האורתודוקסים. חוקים נגד אורח חיים הומוסקסואלי הנובעים מאיסורים על מגע בין בני אותו המין, שמקורם בחוק המקראי, כללו בהיסטוריה עונשים כבדים. גם בקולוניות האמריקאיות אנשים בעלים נטיות הומוסקסואליות עברו עינויים והוצאו להורג. בשנות 1770 המאוחרות, תומס ג'פרסון היה מבין המנהיגים הפוליטיים אשר הציעו הפחתת העונש מגזר דין מוות לסירוס הגברים שביצעו אקטים הומוסקסואלים.
העמדות הנוצריות התיאולוגיות כיום סביב ההומוסקסואליות מראות קשת רחבה של גישות. ישנן השקפות שונות לסוגי נצרות שונים. הזרמים המרכזיים פועלים לשם פתיחת הכנסייה בפני ההומואים והלסביות, בעוד שזרמים אחרים מתנגדים לכך. הקונפליקטים בין זרמים אלו עתידים לגדול בעתיד, מתוך הניסיון לייסד עמדות וחוקים פוליטיים ברורים בנושא. ה- Unitarian Universalist Association וה- United Church of Christ הם הזרמים היחידים שכרגע שומרים על הסנקציה מול ההומוסקסואלים. אולם, על אף הנטייה הרשמית שלא לאפשר לכנסיות לפתוח את השער בפני ההומוסקסואליות, ישנן כנסיות וזרמים שמאפשרים ביצוע טקסים עבור אוכלוסיה זו. הזרם האמריקאי שהיה הראשון לאפשר השתתפות של הומוסקסואלים בטקסים היה ה- United Church of Christ ב- 1972 ואחריו ה- Episcopalian church. ב- 2003 ה- Revernd Gene Robinson הוכתר כבישוף ה-Episcopalian והפך לבישוף ההומו הראשון. תמיכת הכנסיות הינה קריטית לתנועות החוקים האזרחיים ולקבלת ההומואים והלסביות בחרבה.
מחטא לחולי
בין תחילת לאמצע שנות ה-90 היה שינוי בגישה כלפי ההומוסקסואליות, והאמונה בדבר היות ההומוסקסואלים חוטאים, הוחלפה באמונה כי הם חולים. מקצועות הרפואה והפסיכולוגיה נקטו בניסיונות דרסטיים לטיפול ולריפוי "מחלת ההומוסקסואליות". בשנות ה- 80 בוצעו ניתוחים כירורגים לסירוס. ב-1951 בוצע ניתוח "אונת המצח", ניתוח מוחי אשר פוגע באופן קשה בעצבים באונה הפרונטאלית (האונה הקשורה למערכת הלימבית ולרגשות....), כשיטת ריפוי להומוסקסואליות. כמו כן, פסיכותרפיה, סמים, הורמונים, היפנוזה, טיפולים בנזעי חשמל ותרפיה אברסיבית (= גרימת בחילה ע"י סמים או שוק חשמלי מול גירוי הומוסקסואלי), נוסו כולם למען ריפוי המחלה.
עם זאת, המחקר שנעשה במאות האחרונות סותר את הדעה לפיה ההומוסקסואליות הינה מחלה. המחקר הראשוני השווה הסתגלות בין הטרו להומוסקסואלים ולא מצא הבדלים בין הקבוצות. מחקרי המשך תמכו בממצאים אלה, אף שחלקם מצאו כי הגברים ההומואים מאופיינים במעט יותר דיכאון וחרדה. הבדלים אלה קשורים כנראה לסטיגמה של גברים הומואים מול נשים לסביות, וכן לאובדן ולמתח בהתמודדות עם מגיפת האיידס. Alan Bell ו- Martin Weinberg סיכמו ואמרו כי מבוגרים הומוסקסואלים אשר התבגרו והצהירו על מיניותם, ואשר אינם מתחרטים על האוריינטציה המינית שלהם ואשר יכולים לתפקד באופן יעיל הן מבחינה מינית והן מבחינה חברתית, אינם סובלים מיותר מצוקה פסיכולוגית מאשר הגברים והנשים ההטרוסקסואלים.
ב-1973 אחרי קונפליקט פנימי, איחוד הפסיכיאטרים האמריקאי הסיר את ההומוסקסואליות מהקטגוריות האבחוניות של מחלות הנפש. לאור מחקר עכשווי בתחום, ולאור העובדה שגם ארגון הפסיכיאטרים וגם ארגון הפסיכולוגים לא קטרגו יותר את ההומוסקסואלים כגברים בעלי מחלה, רוב המטפלים והיועצים שינו את הפוקוס בתרפיה. עם זאת, עדיין נשמרת האפליה וההטיה לכיוון ההטרוסקסואלי ותופסת מקום בבריאות הנפש , בטיפול המשפחתי ובמחקר. במקום לנסות לרפא את ההומוסקסואלים באמצעות שינוי האוריינטציה המינית שלהם, המטפלים מספקים "gay affirmative therapy " (= תרפיה חיובית?) על מנת לעזור להומוסקסואלים לחיות בחברה בה נשמרת רמת עוינות משמעותית כלפיהם. השינוי בפרקטיקה התרפויטית משמעותי, משום שהוא מגדיר את הבעיה כגישה השלילית של החברה מול הומוסקסואלים ולא כבעיה אצל בעלי נטיות המין השונות.
עם זאת, עדיין נשארו עסקנים בבריאת הנפש ובקבוצות דת קיצוניות הממשיכים לספק תרפיה על מנת לעזור לדכא את הצורך ההומוסקסואלי, לשלוט בו ולהעלים רגשות והתנהגויות הומוסקסואליות דרך conversion therapy או sexual reorientation therapy. נושא זה נחקר בדוגמא הבאה: (דוגמא במסגרת הפרק)
תוכניות להמרת המין:
האם יחידים הומוסקסואלים משנים את המשיכה המינית שלהם מבני אותו מין לפרטנרים אחרים לסקס? במספר מקצועות מתחום הבריאות מאמינים שכן. מחלוקות בתחום הטיפול בהמרת המין טרם נפתרו לחלוטין. דעות שונות נמצאות גם מחוץ למקצועות הרפואה. 56% אחוזים מהאוכלוסייה הרגילה מאמינים שהומואים ולסביות יכולים להשתנות ולהמיר את מינם בעזרת טיפול, בעזרת כוח רצון וכן ע"י חזרה בתשובה. מתוך ההומוסקסואלים, 11% מאמינים גם הם בהיתכנות שינוי שכזה.
מטרת תרפיית ההמרה היא ליצור הפחתה או התנגדות למחשבות, רגשות, והתנהגויות הומוסקסואליות, במטרה לחיות ביתר קלות בתוך חברה ותרבות הטרוסקסואלית. המחקר הראשון בדבר אפקטיביות תרפיית ההמרה פורסם בשנת 2000. משתתפי המחקר גויסו דרך תרפיסטים של המרה, הלקוחות שלהם ודרך הארגון הבינלאומי לטיפול ולמחקר הומוסקסואלי, אשר תמך בתרפיית ההמרה. ממוצע הגילאים של 882 משתתפי המחקר היה 38, ו-78% מהם היו גברים. כמעט 90% היו בעלי השכלה גבוהה כלשהי. המשתתפים היו שייכים לכל מיני דתות ו- 96% מהם אמרו שהדרך הדתית או הרוחנית מאוד חשובה להם. רובם האמינו שההומוסקסואליות היא חטא, אך ברת שינוי. הסקר מצא כי הרבה מהמשתתפים דיווחו על שינוי באוריינטציה המינית: 45% אשר ראו עצמם רק כהומוסקסואלים לפני הטיפול החשיבו עצמם כמי שהפכו להטרוסקסואלים או לפחות כיותר הטרוסקסואלים מהומוסקסואלים לאחר תרפיית ההמרה. בניגוד לכך, 40% מהמשתתפים דיווחו שהמשיכו את המאבק עם מחשבות והתנהגויות הומוסקסואליות בלתי רצויות. אורך הטיפול הממוצע היה שלוש וחצי שנים.
Nicolsi ושות' מציינים מספר מגבלות של מחקרם. בראשית, בגלל שהמדגם לא הי רנדומאלי, לא ניתן להכליל את התוצאות על כל האנשים שאינם מרוצים מהאוריינטציה ההומוסקסואלית שלהם, אלא רק על אלה שהסכימו להשתתף במחקר. בנוסף, המחקר התבסס על דיווח עצמי רטרוספקטיבי, אשר יכול ליצור הטיה במידע לכיוונים בלתי ידועים. עם זאת, המטרה הראשונית של הסקר היתה לתעד האם תרפיית ההמרה עזרה לאנשים שאינם מרוצים מהאוריינטציה ההומוסקסואלית שלהם. התוצאות תומכות באמונתו של Nicolsi שתרפיית ההמרה צריכה להיות אפשרית ומותרת עבור מי שערכיו האישיים והדתיים קודמים לרצונותיו ההומוסקסואלים וכי למטפלים בבריאות הנפש יש מחויבות להיות בדיאלוג עם המטופל ההומוסקסואלי על האופציות לטיפול שעומדות בפניו על מנת לעזור לו להחליט איזו גישת טיפול מתאימה עבורו: עידוד להומוסקסואליות (gay affirmative) או תרפיית ההמרה.
במקום השתתפות בטיפול, יחידים הומוסקסואלים אשר רצו להמיר את נטיותיהם להטרוסקסואליות השתתפו בקבוצות דתיות כגון Exodus International, ארגון נוצרי שאינו השתייכותי (?) בעל 85 סוכנויות ב-35 מדינות. טכניקות דתיות ביחד עם ייעוץ קבוצתי התמקדו בטראומות בילדות כמקור להומוסקסואליות, ביניהן נטישת האב, היעדרות האם, התעללות מינית או הורות אלימה. תהליך ההמרה מנסה לפתח חשק ורצון הטרוסקסואלי, או לעזור לשמור על הימנעות ממגע עם בני אותו המין. עבור אלו שאינם מצליחים לעבור את השינוי לו קיוו, האמונה היא שהאדם יכול "או להיות עם אלוהים או להיות הומו" מהווה דילמה שלא ניתן להשלים עימה, אשר מהווה פעמים רבות טריגר להתאבדות.
מחקר אחר שכלל
202 לקוחות שניסו טיפול בתרפיית ההמרה, מצא
כי רק 4% מהמשתתפים דיווחו על השגת המטרה
והיו במערכות הטרוסקסואליות, ללא מאבק
בדחפים הומוסקסואלים. 96% האחרים שעבורם
הטיפול נכשל, דיווחו שהטיפול תרם לתחושת
השנאה העצמית שלהם וכי הם דיווחו דיווחי
שווא למטפליהם ולא סיפרו על המשך הפעילויות
ההומוסקסואליות במהלך הטיפול.
הומופוביה
המונח "הומופוביה" מתאר יחס אנטי-הומוסקסואלי. בהמשך מתוארת ההומופוביה כפחד בלתי רציונאלי מהומוסקסואלים או פחד ושנאה עצמית לרגשות הומוסקסואלים באדם. הטרוסקסיזם היא גרסה של הומופוביה. המונח מוגדר ע"י האמונה בסטיגמה ובהשמצה של כל התנהגות, זהות, מערכת יחסים וקהילות שאינן הטרוסקסואליות. ניתן להתייחס להומופוביה בדומה לגזענות, אנטישמיות או הפליה על רקע של מין (sexism). ההכרה בהומופוביה כבעיה מייצגת מעבר משמעותי מהעמדה לפיה הומוסקסואליות היא ביעה בפני עצמה.
למרבה הצער, הומופוביה עדיין נפוצה ולעיתים רבות משחקת תפקיד גדול בחייהם של הומואים, לסביות וביסקסואלים. היא באה לידי ביטוי בדרכים רבות, הן עדינות (ואפילו לא מודעות) והן בוטות. כך למשל, הסנטור האמריקאי ריק סנטורם טען בראיון ב- 2003 שביטול החוקים לאיסור משכב זכר ויצירת הגנה על הפרטיות עבור הומואים ולסביות כמוהו בבחינת להגן ולאפשר ביגמיה, פוליגמיה וגילוי עריות. מספר שנים קודם לכן, Snnta Majority Leader Trent Lott השווה את ההומוסקסואליות לקלפטומניה ולאלכוהוליזם והנהיג את ההתנגדות לחוקי האנטי-אפליה (?antidiscrimination ) בתחום השכר בטענה שהומואים הם "מסוכנים,חולים, או סתם פשוט אינם בסדר". חלק אפילו שמחו במותם של הומואים מאיידס, ואחד מהכמרים באחת מן הכנסיות וחברי הכנסייה השתתפו בלוויה של כאלו שמתו מאיידס כשהם נושאים שלטים האומרים " איידס מרפא הומואים". (לקבוצה זו יש גם אתר באינטרנט.
ביטויים מעין אלה תורמים להטרדה היומיומית המתמשכת של כל מי ששונה מהמקובל של הפרמטר ההטרוסקסואלי, וללגיטימציה לאלו אשר נוקטים בפשעי שנאה המכוונים כלפי הומוסקסואלים. פשעי שנאה כוללים תקיפה, שוד ורצח לוקחים מקום משום שהקורבן שייך לגזע מסוים, דת, קבוצה אתנית או לבעלי אוריינטציה מינית מסוימת. פשעי שנאה הם גרסה קיצונית להטרדות פיזיות וורבליות נרחבות אשר מכוונות כלפי הומואים ולסביות. הסרט "soldier's girl" על רצח ב-1999 המדגים את הדינאמיקה של פשעי שנאה. בבסיס צבאי חייל בן 18 השתמש במחבט בייסבול על מנת להרוג את החייל Barry Winchell כי היה לו רומן עם אומן במועדון לילה.
פשעי שנאה
חוקי פשעי השנאה מ-1999 מספקים עדויות לתיעוד פשעי שנאה בארה"ב. כתוצאה מהמידע שנאסף, הועברו יותר חוקים כנגד פשיעה וביותר מ-29 מדינות יש כיום חוקים נגד פשעי שנאה כולל פירוט עבור אלימות כנגד הומואים. אוריינטציה מינית נכללה בחוקים אלה משום שפשעי שנאה מופנים בתדירות גבוהה כלפי הומואים. 20% מהלסביות הבוגרות ו- 25% מההומואים הבוגרים היו קורבנות לפשעי שנאה. ניצולים מפשעים מעין אלה סובלים יותר ממצוקה פסיכולוגית מול אלו שלא עברו פשעים מעין אלה. עם זאת, פשעי שנאה מדווחים פחות מפשעים אחרים משום שהניצולים מצפים לתגובות חסרות תמיכה מהשלטונות.
גורמים להומופוביה ולפשעי שנאה
רצח של גבר הומו, הצבעה למען אפליה במגזר העבודה כנגד הומוסקסואלים וכינוין של הלסביות "dyke" = לסבית בסלנג, ע"מ להעליב אותה עשויים להראות לא קשורים לתופעת פשעי השנאה, אך יש להם מספר אלמנטים משותפים. ראשית, ברמה הבסיסית ביותר, ההיסטוריה של המין האנושי חושפת רקורד עלוב של קבלת והערכת השוני בין אנשים. חוסר הקבלה בקרב גזע, דת, או קבוצות אתניות מתדלק קיומם של אירועים "לא אנושיים" כגון ניקוי אתני, השואה והאינקוויזיציה. ההומוסקסואליות שונה מהנורמה ולכן נדרש מאנשים להרחיב את חשיבתם ולכלול בה את השונה. ככל שדתות רבות יותר מגדירות את ההומוסקסואליות כדבר שלילי, זה יוצר פרהדיספוזיציה לאנשים לחשוב באותו האופן. המחקר מראה שיחידים דתיים וקונסרבטיביים יותר בעלי אמונות רודניות בעלי אמונות שליליות יותר כלפי הומוסקסואלים, מול יחידים פחות קונסרבטיביים ורודניים בחשיבתם.
שנית, הומופוביה ופשעי שנאה קשורים לסטריוטיפים של תפקידי מגדר מסורתיים: יחידים המחזיקים ביותר סטריוטיפים של תפקידי-מגדר נוטים להיות בעלי יותר רגשות שליליים כלפי הומוסקסואלים מאשר אחרים. יותר מכך, לגברים באופן ספציפי נטייה להיות בעלי יותר גישה שלילית כלפי הומוסקסואליות מאשר נשים, מה שאולי משקף את הפרמטרים של תפקידי המין הקיצוניים עבור בנים וגברים, בהשוואה לבנות ונשים בתרבות שלנו.
Bell ועמיתיו התדיינו ברעיון שהומוסקסואליות מעמת אנשים עם היכולת שלהם לסבול היפוך של תפקידי המגדר: בחברה כמו שלנו, שמורה שנאה מיוחדת כלפי כל זכר אשר איבד את הפריבילגיות והמשימות שבאחריותו המקושרות לאי-החזקתו בדימוי הגברי הקונבנציונאלי. הספקטרום של קבוצת הגברים החיים מחוץ להגדרה הנוקשה של "גבריות" עשוי להוות איום לגברים אשר אינם לגמרי בטוחים בזכריותם (maleness ). והאנטגוניזם המובע כלפי אלו שאינם עוקבים בדיוק אחר "חוקי הגבריות" גובר.
מקור העלייה בשיתוף הפעולה למען שינוי סוציאלי בין טרנסג'נדרים יחידים, קבוצות וארגונים לזכויות ההומואים, נובע בחלקו מתוך הבנת חשיבות המגוון המגדרי.
ככל שהחוקרים לומדים את עברייני פשעי השנאה נגד הומואים, הם מגלים שהאלימות היא קודם כל ביטוי קיצוני לנורמות התרבות שלנו ולא ביטוי של שנאה או פחד מפני אדם ספציפי. רוב עברייני פשעי השנאה כנגד הומואים- גברים בלבד עד להיום, מתעקשים שהמוטיבציה לתקיפותיהם לא היו בשל שנאה להומוסקסואליות. במקום גורם זה, נראה שאיום מפני ציפיות התפקיד המגדרי, בפרט הזכרי, והפרת נורמות המגדר הגברי הן אלו שמיוצגות ע"י ההומוסקסואליות ומהוות לכן מוטיבציה ראשונית לאלימות, וזאת גם הסיבה לכך שיחידים טרנסג'נדרים מהווים לעיתים קרובות מטרה נוחה לאלימות. העבריינים שלרוב פועלים בזוגות או בקבוצות, מנסים לקבל אישור לעצמם ולחבריהם בדבר גבריותם, באמצעות תקיפת גברים אשר חורגים מהגבולות הנוקשים של תפקידי המגדר הגברי.
אלמנט נוסף הקשור להומופוביה ולפשעי שנאה הוא הניסיון לדכא ולהתכחש לרגשי הומוסקסואליות של היחיד. כשהוא או היא אינם נינוחים עם מיניותם, האדם ההומופוב מתמקד ב"מה שאינו בסדר" עם מיניותו של האדם האחר. מחקר אחד מצא שלגברים בעלי גישה שלילית חזקה לגברים הומוסקסואלים, יש למעשה רגשות ארוטיים כלפי גברים אחרים, אבל הם מתכחשים למודעות ולהכרה בעוררות שלהם. בראשית המחקר העריך גישות של גברים כלפי גברים הומוסקסואלים. גברים אלה צפו בקלטות וידאו עם אינטראקציות מיניות ברורות של הומואים, לסביות והטרוסקסואלים. בזמן הצפייה בקלטות כל גבר לבש "pelthysmograph" (מכשיר מדידה) על איבר המין למדידת העלייה בהיקף האיבר במשך צפייה בקלטות שונות, ואשר בעיקר מודד את רמת העוררות הפיזית עבור כל קלטת. מבלי שידעו את תוצאות המדידה, נתבקשו הנבדקים לדרג את רמת העוררות והתחושות במשך הצפייה. הגברים דיווחו שחשו מעוררים מצפייה בקלטות של הטרוסקסואלים ולסביות ודיווחם אלה תאמו למדידה במכשיר. התוצאות הפרובוקטיביות ביותר הגיעו מחוסר ההתאמה בין עוררות מדווחת לעוררות פיזית שנמדדה בזמן הצפייה בסצנות ההומוסקסואליות. גברים שלא היו הומופובים בתשובותיהם בשאלונים על גישות כלפי גברים הומואים, אמרו כי לא חשו מעוררים ע"י הוידאו ומכשיר המדידה אישר זאת. בניגוד לכך, למרות שהגברים ההומופובים בגישתם דיווחו גם הם על חוסר עוררות מול הקלטות , אך מכשיר המדידה הצביע על עוררות בזמן הצפייה בסצנות ההומוסקסואליות. (מחקר של kantor, 1998). ממצאים אלה מציעים שגברים הומופובים אינם מודעים או שאינם מוכנים להודות בעוררות ההומו-ארוטית שלהם. כך,האגרסיה שלהם כלפי גברים הומוסקסואלים עשויה להיות הגנה בפני אי נוחות מול רגשות בלתי רצויים של עצמם.
נשים לסביות לעומת זאת, אינן מעוררות רגשות שליליים בקרב גברים הטרוסקסואלים, בדומה למה שהגברים ההומואים מעוררים בהם. זה עשוי להיות חלקית בגלל שגברים הטרוסקסואלים אינם חשים אי נוחות ברגשותיהם בנוגע לנשים באופן כללי.
השפעת ההומופוביה על הטרוסקסואלים
ביטוי נוסף להומופוביה הוא ההימנעות הזהירה מכל התנהגות שעשויה להיות מפורשת כהומוסקסואלית. במובן זה, הומופוביה יכולה להגביל את חייהם של ההטרוסקסואלים. לדוגמא, במהלך התעלסות, גברים הטרוסקסואלים עשויים שלא להיות מסוגלים ליהנות מגירוי פטמותיהם או שעשויים שלא להתלהב ולא לאפשר לפרטנריות הנשיות שלהם להוביל, אם הם יאמינו שהנאה ממחוות שכאלה מייצגות נטיות הומוסקסואליות. חברים בני אותו מין או חברי משפחה עשויים להימנע מחיבוקים ספונטניים. אנשים עשויים להימנע מלבוש שאינו גברי או נשי, או שאישה עשויה להחליט שלא להגדיר עצמה כפמיניסטית מתוך פחד להיקרא לסבית. להומופוביה יכולה להיות השפעה משמעותית בפרט על חשבון אינטימיות בחברות שבין גברים. פחדם של גברים מפני משיכה שבין בני אותו המין שומר עליהם לעיתים קרובות, כך שלא ירשו לעצמם פניות רגשית הדרושה לשם חברות עמוקה, ולכן מגבילה את החברויות שלהם לכדי תחרות גדולה ו"buddyship". (?).
העלאת הקבלה
גישות בקרב יחידים הומופובים עשויות להשתנות במשך הזמן באמצעות מאמץ מכוון או התנסות. למעשה, אנשים שמכירים אדם הומוסקסואלי באופן אישי, בדרך כלל מקבלים יותר את ההומוסקסואליות. עם זאת, מערכות אמונה של תפקידי מגדר נוטות להיות מורכבות וקשות לשינוי והן עדיין דורשות שינוי על מנת שהטרוסקסואלים- בעיקר גברים, יהיו פחות שליליים כלפי הומוסקסואליות. כן ניתן לראות מגמה חיובית בקבלה של הומוסקסואליות, כאשר הגישות כלפי הומוסקסואליות מושוות בין קבוצות גילאים שונות. מבוגרים צעירים (בני 18-29) מקבלים יותר את זכויות ההומואים באופן משמעותי מאנשים מעל גיל 30, ובני ה-30 יותר סובלניים בדעותיהם מאנשים מעל גיל 50. העלייה בקבלה עשויה להיות הודות לכך שלצעירים מתחת גיל 50, יש יותר סיכוי להכיר חבר או מכר הומוסקסואלי (65%), מול אלו מעל גיל 50 (45%). כמו כן, גם לחינוך יש תפקיד. רוב הסטודנטים שלוקחים קורסים בתחום של "מיניות הומנית" הופכים להיות מקבלים יותר. (למעוניינים, בפרק בעמוד 283 דוגמא של סטודנט שמספר איך זה השפיע עליו- מרגש ומומלץ לוותר).
הומוסקסואליות והמדיה
כפי שצוין בפרק 1, היתה מגמתיות מרשימה של הומואים ולסביות במשך 10 השנים האחרונות. מאז אמצע שנות ה-60, תוכניות "talk-show" (the Phill Donahue show ובעיקר Oprah ) הביאו עימן נראות חדשה להומואים, לסביות וביסקסואלים. הגעתה של התוכנית של Donahue למדיה הלאומית הפגישה עם פעילות של לסביות והומואים והפוקוס שלו על נושאים השנויים במחלוקת נתנו לאורחים הומוסקסואלים אפשרויות חסרות תקדים להציג את חייהם ובעיותיהם. אופרה ווינפרי התחילה את התוכנית שלה ב-1986. היא הוסיפה את הסגנון האמפתי שלה לשיח מול אורחים מהמיעוט ההומוסקסואלי, שהיו לעיתים רבות בתוכניות על נושאים שכיחים כמו נוער שרב עם הוריו.
הומוסקסואליות הפכה ליותר נראית וחשופה והצטיירה באור יותר חיובי בסרטים של שנות ה-90. הסרט "פילדלפיה" שיצא ב- 1993, בכיכובו של טום הנקס היה הסרט ההוליוודי הראשון בעל סממן חיובי של בעיסוק בהומופוביה ובאיידס וגרף הצלחה גדולה. רובין וויליאמס היה פרטנר במערכת יחסים הומוסקסואלית ארוכה בסרט "כלוב הציפור", שהיה על שתי משפחות בעלות רקע חברתי ומיני הפוכים. הסרט הפופולרי הזה הציע באופן נועז את קבלתם של ההומוסקסואלים והיה לשובר קופות. סרטים אלו הראו את הצדדים האקסוטים והטרגיים שבהומוסקסואליות. בסרטים של שנות ה-90 המאוחרות , כמו למשל "החתונה של החבר שלי" וב- "in and out" התחיל להיות פורטרט של הומוסקסואליות תחת נורמות ותפקידים רגילים יותר.
נקודת הפרדה (watershed) בפורטרט של הומואים כאנשים רגילים היתה כמובן עם יציאתה מהארון של Ellen DeGeneres בתוכנית הטלוויזיה שלה בשנת 1997, אשר זכתה לשיא של 31.6 מיליון צופים. זו היתה תוכנית הטלוויזיה הראשונה עם אדם הומוסקסואלי בתפקיד הכוכבת וזה גרר אחריו המשך הפניית נושאים הומוסקסואלים עד לסיומה של התוכנית. גריפת השבחים של התוכנית הודגשה ע"י זכייתה של DeGeneres באמי על הכתיבה הקומית הטובה ביותר עבור אפיזודת היציאה מן הארון. Ellen DeGeneres חזרה לטלוויזיה עם תוכנית talk-show משלה בסתיו 2003.
ה-prime time של תוכניות הטלוויזיה הכיל מספר תוכניות עם שחקנים הומוסקסואלים, ביניהם NYPD וויל וגרייס. הדמות Bianca בתוכנית היום הפופולרית all my children הכילה את הרומן והנשיקה הראשונה של לסביות בתרמה יומית. התוכנית "הכי גאים שיש" הציגה פורטרט של החיים ההומוסקסואלים , ללא גבולות, וזכתה לביקורת מצד הומוסקסואלים על התדמית שהיא יוצרת מבחינת חיי המין והשימוש בסמים. שתי תוכניות ריאליטי, ביניהן Boy Meets הביעו תיגר על הדעות הקדומות ומערכות היחסים בין סטרייטים להומוסקסואלים, וב- six feet under וב- the L word היו דמויות הומואים מורכבות. GLAAD (Gay and Lesbians Alliance Against Defamation ) עורך תוכנית פרסים שנתית עבור הצגה מיוחדת של לסבית, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים במדיה ובעולם הבידור על מנת להכיר תודה לאנשי עולם הבידור המקדמים זכויות שוות עבור מיעוטים מיניים. ע"י הפיכת הומואים לדבר שכיח במדיה המרכזית (mainstream), בנוסף להתפתחויות נוספות, ניתנת ההזדמנות להזדהות והכרה גדולות יותר והבנת האוכלוסייה ההומוסקואלית.
סגנונות חיים
לעיתים אנו שומעים הפניות אל "אורח החיים ההומוסקסואלי" בשפה פופולרית. מהו בדיוק אורח החיים ההומוסקסואלי? זה כמובן אינו רומז לכך שכל ההומואים עוסקים באותה העבודה, יצירה וקהילה רוחנית. המונח "אורח חיים" בלשון הנקייה מכוון להתנהלות מינית בין שניים מאותו המין. בדיון שלהלן נראה שאורח החיים ההומוסקסואלי מגוון בדיוק כמו אורח החיים ההטרוסקסואלי. כל המעמדות החברתיים, העיסוקים, הגזע, הדת ותפיסות דתיות מיוצגים ומגולמים בתוך המגזר ההומוסקסואלי. המאפיין היחידי אותו חולקים כל ההומוסקסואלים הוא התשוקה לרגש ולסיפוק מיני עם אדם בן המין הזהה וכן הם חולקים את ניסיון הדיכוי מן הסביבה החברתית.
על אף הדמיון הרב בינם לבין ההטרוסקסואלים והמגוון הרחב של אורח חייהם, קיימים עדיין סטריוטיפים על ההומוסקסואלים. רבים מסטריוטיפים אלו נוגעים למראה חיצוני/פיזי. נכון הוא הדבר שהומוסקסואלים רבים מתלבשים ומתנהגים בהתאם לסטריוטיפים השולטים. המאפיינים שמקושרים לעיתים קרובות עם גברים הומואים שניתן לזהותם הם מחוות ופרטי לבוש נשיים, ואילו הדימוי הסטריוטיפי לזיהוי נשים לסביות כולל תכונות של שיער קצר, מחוות ולבוש גבריים.
למרות שהסיכוי לאנשים המתאימים לסטריוטיפים אלה הוא קטן, הסטריוטיפים ממשיכים בעקביות, חלקית משום שאנשים המאמינים שיחידים הומוסקסואלים הם בעלי מראה מסוים, שמים לב ומקטרגים (לעיתים בטעות) את אלה התואמים לדימוי שבראשם. העובדה שרוב ההומוסקסואלים אינם מתאימים לסטריוטיפ בכלל אינה מקבלת התייחסות. מחקר אחד מצא כי לא נבדקים הומוסקסואלים ולא נבדקים הטרוסקסואלים יכלו "לעלות על" רמות מסוימות של אפליה בין גברים הומוסקסואלים לגברים הטרוסקסואלים ונשים שרואיינו והוקרנו להם במהלך הניסוי.
אנו דנים ראשית בנושאים הקשורים ליציאה מן הארון וכיצד להיות מסתורי או פתוח בנוגע לאוריינטציה המינית משפיעה על חייהם של ההומואים והלסביות.
היציאה מן הארון
למידה שבה יחידים הומוסקסואלים מחליטים להיות חשאיים או חשופים בדבר האוריינטציה המינית, יש השפעה משמעותית על סגנון חייהם. יש דרגות שונות של להיות "בתוך הארון" ומספר צעדים המשולבים בתהליך "היציאה מן הארון", ביניהם מודעות, קבלה וביטוי חופשי של ההומוסקסואליות. הומואים, לסביות וביסקסואלים מבססים החלטות בדבר "היציאה מן הארון" על בסיס נושאים של ביטחון וקבלה של עצמם ושל אחרים. להיות פתוח בדבר ההומוסקסואליות עשוי להיות משחרר אך לא תמיד אדפטיבי בכל מצב. ההצגה כהטרוסקסואלי עשויה לעזור להימנע מהשלכות חברתיות מביכות, אך יהיה לכך מחיר במתח הנדרש כדי לשמור על הסודיות. לנסיבות ולמציאות של הפרט יש השפעה משמעותית על ההחלטה בדבר היציאה מן הארון, אבל גם הקונטקסט ההיסטורי בעל השפעה על החלטה זו, בהתאם לנרמז ממחקר שנעשה על לסביות במשך שלושה עשורים: (מחקר של Parks). נמצא שוני בזמן היציאה מן הארון בקרב שלוש קבוצות של לסביות: 1) לסביות בנות 45 ומעלה, אשר היו מבוגרות לפני הליברליות ההומוסקסואלית, אזור שהתחיל בשנות ה-70. 2) לסביות בנות 30-44, שהתבגרו בין 1970 – 1985 . 3)לסביות בנות פחות מ-30שהתבגרו לאחר 1985, במהלך האזור של חוקי הזכויות ההומוסקסואליות. הקבוצה השלישית היתה שונה מן השתיים הראשונות, באופן שבו הן התנסו באופן מיני ספציפי עם אישה, לפני חוויה מינית עם גבר, בעוד שההפך הוא הנכון עבור שתי הקבוצות הראשונות. אירועים כגון מודעות לאוריינטציה המינית האישית, התנסות מינית התחלתית, תיוג עצמך כלסבית וחשיפת עצמך בפני אחרים התרחשו מוקדם יותר בחיי הנשים, ככל שהנשים היו צעירות יותר. בנוסף, גיל האישה בזמן ההתנסות המינית הראשונה היה המשתנה בעל השוני הקטן ביותר בין הקבוצות, מול המשתנים האחרים.
אף על פי שההחלטה לצאת מן הארון שונה וייחודית עבור כל פרט וכל מצב, עדיין לעיתים קרובות ישנם אלמנטים שכיחים: מודעות עצמית, קבלה עצמית, ופתיחות וdisclosure. להלן ניתוח של כל אחד מהמרכיבים האלה.
מודעות עצמית
הצעד הראשוני ביציאה מן הארון הוא לרוב הכרה של האדם שהיא או הוא חשים באופן שונה מהמודל ההטרוסקסואלי. חלק מהאנשים מדווחים שהם ידעו שהם הומוסקסואלים כבר מגיל צעיר מאוד. רבים מבינים במהלך גיל ההתבגרות שחסר להם משהו בהתנסויות ההטרוסקסואליות וכי הם מוצאים בני זוג בני אותו המין, כמושכים יותר. ברגע שהיחידים הכירו ברגשות ההומוסקסואלים, עליהם בדרך כלל להתעמת עם ההומופוביה שנטועה בתוכם, בזמן שהם מתמודדים עם המציאות, לפיה הם חברים בקבוצת מיעוט סטיגמטית.
יחידים הופכים מודעים לרגשותיהם ההומוסקסואלים בשלבים שונים של החיים. הומוסקסואלים חשאיים וסגורים יותר מנסים לדכא את האוריינטציה המינית שלהם, אפילו במודעות שלהם, ולעיתים הם מצליחים. אנשים אלה מחפשים באופן פעיל אחר מפגשים עם בני המין השני, וזה אינו בלתי שכיח שהם יתחתנו מתוך ניסיון לשכנע את עצמם שהם "נורמאלים" . חלק מההומוסקסואלי שהיו נשואים קודם לכן, (1/3 מהנשים ו-1/5 מהגברים), עשו כך תוך שנמנעו מהתעמתות פתוחה מול האוריינטציה שלהם.
כפי שגבר אחד,
שכעת הוא הומוסקסואל גלוי אמר: כשאני מביט
אחורה אני רואה שאורך החיים כרודף שמלות
היה בעצם רק ניסיון לשכנע את עצמי שהמשיכה
הטורדנית שלי כלפי ג'ון הייתה רק חברות
טובה. כאילו חשבתי שאוכל לשנות את רגשותיי
אם אשכב עם מספיק נשים.
קבלה עצמית
קבלת ההומוסקסואלית
היא השלב הבא אחרי הכרה בה. קבלה עצמית
היא לרוב קשה כי היא כוללת חשיפת המבט החברתי
המופנם שהוא שלילי והומופובי:
בהתחלה האדם
ההומוסקסואלי מתקשה מול העמדות השיפוטיות
כלפי הומוסקסואלים... הדעה הקדומה שלו כלפי
עצמו היא מקבילה כמעט לחלוטין לדעה הקדומה
הרווחת בתרבות הכללית (Weinberg, 1973 ).
כשיחידים משתייכים לקבוצה הנושאת סטיגמה חברתית , קבלה עצמית הופכת לאתגר קשה אך חיוני. היציאה מהארון יכולה להיות בעייתית עבור מתבגרים. רוב בני הנוער ההומוסקסואלים חווים בלבול לגבי רגשותיהם ויש מעט מקומות אליהם הם יכולים לפנות לקבלת תמיכה או הדרכה. למעשה, הם לרוב נתקלים בעוינות ניכרת והטרדה. "זה כל כך הומואי!" הפך לעלבון נפוץ.חטיבות ביניים ותיכונים שופעים בהומופוביה, והמורים וההנהלה לרוב מתעלמים ותורמים להטרדה. סקר של תלמידים לסביים, הומוסקסואלים , ביסקסואלים וטרנס-ג'נדר, מ-32 מדינות מדווח:
- 28% חוו הטרדה פיזית (דחיפות)
- 14% חוו תקיפה פיזית ( הכאה, אגרוף, בעיטה)
- 94% שמעו סטודנטים אחרים מעירים הערות שליליות
- 37% שמעו הערות דומות מצד המרצים והסגל
- 42% לא חשו בטוחים בביה"ס שלהם
בשלב התפתחותי בו שייכות לקבוצת בני גילם כה חשובה, לפחות חצי מבני הנוער ההומוסקסואלים איבדו לפחות חבר אחד אחרי שיצאו מהארון. בנוסף, הדור הנוכחי של בני הנוער ההומו- לסביים הגיעו למודעות לגבי זהותם המינית באמצע תקופת המחלוקת והסטיגמה של מגפת האידס. משפחות שיפוטיות הם מקור נוסף למתח עבור בני נוער הומו- לסביים. ישנם הורים הזורקים את ילדם ההומוסקסואל מהבית או מפסיקים את התמיכה בלימודיו. אנשים צעירים במשפחות מסוג זה נשארים בארון זמן רב יותר מאשר אלו במשפחות תומכות ומקבלות. בשל קשיים אלו עם המשפחה והחברים, אצל נערים הומוסקסואלים, יותר מאשר אצל נערים הטרוסקסואלים, יש יותר סבירות לבצע ניסיונות אובדניים- לרוב בשל התעללות פיזית ומילולית, דחייה חברתית, והערכה עצמית נמוכה. בשונה מהם, לנערות לסביות יש סבירות גבוהה רק במעט מנערות סטרייטיות, לבצע ניסיונות אובדניים.
למרות האפלייה בפני עומדים בני נוער הומוסקסולאים, רבים מהם מסוגלים להתמודד באופן יעיל ולפתח זהות חיובית ומשולבת. מאוד עוזר לבני נוער הומו- לסביים אם הם מוצאים לפחות מבוגר אחד תומך ולא שיפוטי, עמו הם יכולים לדבר. כמן כן, תמיכה משפחתית היא משמעותית במיוחד. האינטרנט מספק לבני נוער אלו קשרים לאחרים דומים ועוזר להפיג את הבידוד. קבוצות תמיכה וארגונים לנוער הומוסקסואל מתחילים להיווצר, כדי לעזור לבני נוער להתמודד עם הקשיים העומדים בפניהם. לכ-700 תיכונים ברחבי ארה"ב יש בריתות בין הומוסקסואלים לסטרייטים- חלקן הושגו למרות התנגדות רבה מצד הנהלת ביה"ס, מורים או הורים- אשר תומכות בתלמידים ומורים הומוסקסואלים.
התיכון המוסמך
הראשון לתלמידים הומוסקסואלים- Harvey milk
school בניו- יורק, פתח את שעריו בסתיו 2003
, כדי לספק לתלמידיו סביבת לימודים בטוחה
ותומכת.
חשיפה
אחרי מודעות עצמית וקבלה עצמית באה ההחלטה האם להיות סודי או פתוח. Passing הוא מושג שמשתמשים בו לעיתים כדי לתאר שמירה על תדמית שקרית של הטרוסקסואליות. להיחשב להטרוסקסואל זה קל כי רוב האנשים מניחים שכולם הטרוסקסואלים. להיות הומוסקסואל לרוב מצריך החלטות מתמשכות האם להיות בתוך או מחוץ לארון, כשמערכות יחסים חדשות ומצבים חדשים מתקיימים.
הטרוסקסואלים לא תמיד מבינים נושאים הקשורים לחשיפה, כפי שמודגם בהערה הבאה:
אני לא רואה
סיבה למה הם צריכים לספר למישהו. הם יכולים
פשוט לנהל את חייהם מבלי לעשות מזה כזה
עניין.
באינטראקציות
יום יומיות מסוימות, נטייה מינית אינה רלוונטית,
אבל הומוסקסואליות והטרוסקסואליות הם
"זרמים תת- קרקעיים" אשר נוגעים להרבה
חלקים של החיים. כפי שאמר גבר הומוסקסואל:
חיי כגבר הומוסקסואל
הם לא דבר שמתרחש רק בפרטיות חדר השינה
שלי. זה משפיע על מי הם חבריי, עם מי אני
בוחר לחלוק את חיי, העבודה שלי, הארגונים
אליהם אני שייך, המגזינים שאני קורא, איפה
אני נופש ועל מה אני מדבר .
דמיינו לעצמכם איך זה להיות הומוסקסואל בארון ולשמוע חבר מעיר הערה פוגעת על הומו- לסביים, לשמוע את השאלה " מתי תתמסד/י ותתחתן/י?" , או להתבקש להביא בת/בן זוג למסיבה של המשרד. במילותיו של סופר מסוים: " בשל הסטטוס הנמוך שלה, הודאה בהומוסקסואליות (או הכחשתה) הופכת לאקט יותר משמעותי מאשר אותו דבר לגבי הטרוסקסואליות, עם השלכות רציניות על סגנון החיים" .
למעט מקרים יוצאי דופן, ככל שאדם נמצא, או רוצה להימצא, יותר "במערכת", כך גדל הסיכון הכרוך בלהיות פתוח לגבי הנטיות המיניות שלו. עבודה, מעמד חברתי, וחברים- כולם עלולים להיות בסכנה.
מידת השמרנות של הסביבה או התקופה, יכולים גם הם להשפיע על ההחלטה האם לצאת מהארון ובפני מי. הרבה יותר הומוסקסואלים הגרים בעיר חיים מחוץ לארון, מאשר הומוסקסואלים הגרים בפרברים או בערים קטנות. הקלות שבחיים מחוץ לארון מושכת אנשים לחיי העיר.
בתוך הנישואים
עבור הילדים. לכ- 60% מהגברים והנשים ההומו-
לסביים שהיו נשואים, יש לפחות ילד אחד. הקשיים
בהם נתקל הורה הומוסקסואל בניסיונו להשיג
חזקה על ילדים או זכויות ביקור, יכולים
להיות חמורים. זה לא יוצא דופן שהורים הומוסקסואלים
יאבדו זכויות אלו רק בשל נטייתם המינית,
ללא התחשבות במסוגלת ההורית שלהם. עם זאת,
ישנם בתי משפט הסבורים שהומוסקסואליות
עצמה אינה הוכחה לאי- מסוגלות הורית. נטייתן
של החלטות בתי המשפט בימים אלו היא שרירותית
ולא בטוחה.
להעשרה:
קווים מנחים ליציאה מול חברים
אם את/ה הומוסקסואל או לסבית, הבלתי צפוי הוא הצפוי כשמתכוונים "לצאת" בפני חבר. חבר שנחשב "ליברלי" יכול לקבל זאת קשה יותר מחבר שנחשב "שמרני". חשוב לזכור שתגובתם של חבריך אומרת משהו על מידת החוזק והחולשה שלו, ולא משהו עליך. להלן כמה קווים מנחים להתחלת תכנון ה"יציאה" שלך מתוך ספר על יציאה מהארון:
- רשת תמיכה- צריכה להיות לך רשת תמיכה של הומוסקסואלים, במיוחד כאלה שכבר יצאו בפני אנשים שונים בחייהם. ניסיונם ותמיכתם יתנו לך בסיס מוצק ממנו תוכל לפעול.
- בחירה ראשונה – נסה שהגילוי הראשון להטרוסקסואל יהיה קל. עדיף לא לבחור בחברך הסטרייט הטוב ביותר כי הסיכון גבוה מדי. בחר מישהו שאתה מצפה שיהיה מקבל. האדם צריך להיות גם אמין ומסוגל לשמור את סודך עד שתחשף בפני אנשים אחרים.
- אימון מנטלי – דמיין את עצמך "יוצא" בפני מישהו בצורה מפורטת ככל שתוכל. דמיין את עצמך בסביבה מוכרת בה שניכם תרגישו נוח. דמיין שאתה מרגיש מרוצה מעצמך על שחלקת משהו שאתה מרגיש טוב לגביו (לא משהו שאתה צריך להתנצל עליו). תתאמן בלהגיד "יש משהו שאני רוצה להגיד לך על עצמי, בגלל שהחברות שלנו חשובה לי. אני בוטח בך ואתה קרוב לי. אני הומוסקסואל/ לסבית"
- תכנון מראש- תכנן את הזמן- תאפשר מספיק זמן לדבר באריכות אם דברים יתנהלו כשורה. תכנן את המקום- מקום שבו שניכם תרגישו נוח. ארגן שיהיה לך לפחות חבר הומוסקסואל אחד זמין לתמיכה אחרי הפגישה. הכן את עצמך לענות על שאלות כגון איך אתה יודע שאתה הומוסקסואל? כמה זמן ידעת? מה גרם לזה? אתה יכול להשתנות? יש לך אידס?
- סמוך על סבלנות- זכור שאתה מספר לחבר משהו שלא היה לו אפשרות להתכונן לקראתו, בעוד שלך היה הרבה זמן. הרבה אנשים מופתעים, המומים, ומבולבלים וזקוקים לזמן לחשוב ולשאול שאלות. תגובה ראשונית שלילית לא בהכרח אומרת שהחבר לא יקבל את החדשות. אם חבר מגיב בשליליות אך עם כבוד, הישאר ודבר איתו על הדברים. היה אמפטי להלם שלו ולבלבול- "אני רואה שהחדשות האלה מטרידות אותך".
- שלוט בכעס שלך- אם אדם הופך עוין או מעליב, סיים בנימוס את הפגישה. "אני מצטער שאינך מקבל את החדשות שלי טוב, ועדיף לי ללכת עכשיו". אל תיתן לחברך סיבה אמיתית לכעוס עליך בכך שתהפוך להיות רע או מעליב.
כשאתה יוצא בפני אנשים, תגלה שיש כאלה שאינם מסוגלים או רוצים להמשיך בחברות איתך. עם אחרים, לתת להם להכיר אותך באופן מלא יותר, יעמיק את החברות. עם זמן תיצור רשת חברים איתם תוכל להיות אתה.
לספר למשפחה
לחשוף את ההומוסקסואליות
בפני המשפחה יכול להיות יותר קשה מלחשוף
לאחרים. היציאה בפני המשפחה היא צעד משמעותי
כפי שתיאור זה של גבר בן 35 מדגים:
רוב החופשה
שלי בבית התנהלה בסדר, אבל הסוף היה קשה.
הומוסקסואלים המשיכו לצוץ בשיחה. אמי ירדה
עליהם מאוד , ואני כמובן לא הסכמתי איתה.
לבסוף היא שאלה אותי אם אני "אחד מהם"
ואמרתי כן. היה לה קשה להתמודד עם זה. היא
שאלה הרבה שאלות, עליהם עניתי ברוגע, יושר
והגיון ככל שיכלתי. בילינו יום די מתוח
יחד. היה לי קשה לראות אותה סובלת כל כך
הרבה כאב לב בגלל הנושא מבלי שיהיה לה אפילו
מושג שהנושא המרכזי הוא הדיכוי של הומוסקסואלים.
הלוואי שאמי לא הייתה צריכה לסבול כל כך
מכל זה.
הורים לרוב חווים רגשות קשים בעקבות הגילוי שילדם הומוסקסואל. הם עלולים להגיב בכעס או ברגשי אשם לגבי "איפה הם טעו". בניגוד, לאדם הומוסקסואל או לסבית בארון, הנמצא בנישואים הטרוסקסואלים, יש דאגות רציניות לגבי התגובה של בן/בת הזוג והילדים, אשר באמת מתקשים עם הגילוי.
בגלל שלספר למשפחה כה קשה, הרבה הומוסקסואלים לא עושים זאת. כחצי מהנשאלים בסקר שנערך ב-1978 , האמינו שהוריהם אינם מודעים להיותם הומוסקסואלים. לאבות יש סבירות נמוכה יותר לדעת מאשר לאמהות. סקר שערך מגזין הומוסקסואלי ב- 1998 מראה ש-
63% סיפרו למשפחה ומשפחה קיבלה את זה טוב
11% סיפרו למשפחה והמשפחה דחתה אותם
26% לא סיפרו למשפחה.
הארגון PFLAG (הורים
, משפחות וחברים של הומו- לסביים), שיש לו
מעל 400 סניפים במדינה (ארה"ב), עוזר להורים
ואחרים לפתח הבנה, קבלה ותמיכה.
בעבר, כל אדם החליט
בדרך כלל , אם, מתי ואיך לצאת מהארון (חוץ
מהמקרים שההומוסקסואליות שלו התגלתה בטעות).
מאז שנות ה-80 הרבה גברים הומוסקסואלים הוכרחו
לצאת מהארון כאשר הם התגלו כנשאי אידס,
או אם הם התחילו להראות תסמינים של אידס.
הומוסקסואלים ולסביות אחרים- לרוב סלבריטאים
או מובילים בתחום העסקים או הפוליטיקה-
מצאו עצמם מוצאים ע"י אחרים מהארון. "להוציא"
– outing הוא המונח שמתאר מצב בו אדם יחיד
או קבוצה מפרסמים את הנטייה המינית של מישהו
שלא היה מפרסם זאת על עצמו.
המיעוט הכפול:
הומוסקסואליות ואתניות
אנשים הומוסקסואלים השייכים למיעוט אתני צריכים ללמוד לחיות בשלוש קהילות שונות- אתנית, הומו-לסבית, והחברה הכללית. כל אחת מהקהילות מתקשה לתמוך באחד מהאספקטים של אישיות האדם. יותר מאשר הומוסקסואלים לבנים, הומו-לסביים וביסקסואלים מקבוצות אתניות בעלות ערכים שמרניים, הם בעלי סבירות גבוהה יותר להישאר בארון מול משפחותיהם והקהילה מאשר לצאת מהארון ולחוות הרחקה ממשפחתם ומורשתם. סביר להניח שיצטרכו להתמודד עם גזענות בקהילות ההומו- לסביות.לדוג'- מחקר מצא שהומו-לסביים אפרו- אמריקאיים חוו יותר מצוקה דכאונית מאשר הומו-לסביים לבנים, ככל הנראה כתוצאה מהסטיגמה הכפולה של גזע ונטייה מינית.
תרבויות אסיאתיות בעיקר, מייחסות הרבה דגש על נאמנות וקונפורמיות של היחיד למשפחתו, ומעט חשיבות וצרכים ורצונות של היחיד. האדם האסיאתי נתפס בעיקר כמייצג את משפחתו ולא כאינדיבידואל בפני עצמו. להיות הומוסקסואל מוצהר נתפס כמבייש ומאיים על עתיד המשפחה. לא להתחתן ולא ללדת יורשים שימשיכו את שם המשפחה נתפס ככישלון של כל המשפחה המורחבת. עם זאת, התנהגות הומוסקסואלית בסתר תוך כדי היענות לציפיות המשפחה, עשויה לא ליצור רגשי אשם.
כשקבוצה אתנית מייחסת חשיבות ראשונית ללידת ילדים וכפיפות לגברים, לסביות היא איום ישיר לערכים אלו. הדפוס הזה מתרחש לרוב בתרבויות היספניות ואסיאתיות. בנוסף, כשהתרבות המסורתית מצפה לבתוליות מנשים לא נשואות ורואה "נשים טובות" ככאלה שלא פעילות מינית , לסביות היא עלבון לאמונות אלו.
אצל היספנים- הדגש התרבותי על "מאצ'ויות" , לרוב גורם לגברים היספנים הומוסקסואלים לשמור את נטייתם בסוד.
בשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות של האפרו- אמריקאים- הדגש על גבריות קשוחה כנורמה אידיאלית, יוצרת קושי מיוחד לגברים הומוסקסואלים. המנכ"ל של ארגון להומוסקסואלים אפרו- אמריקאים אמר "ללכת ברחוב ולהחזיק ידיים? זה לא משהו שהייתי עושה בהארלם".
בכלליות, לחברה האפרו-אמריקאית יש דעות שליליות יותר על הומוסקסואליות מאשר לחברה הלבנה. למרות שמנהיגים שחורים נחשבים (כמו ג'סי ג'קסון) תומכים בזכויות של הומוסקסואלים, השפעתם של אמונות נוצריות בסיסיות תורמת לרמה הגבוהה של חוסר סובלנות בחברה השחורה הכללית.
בנוסף, לעיתים רואים בהומוסקסואליות כנובעת מהתפקידים הכנועים מתקופת העבדות או מהכלא. אמונות אלה מובילות לעיתים לכך שרואים בגברים שחורים הומוסקסואלים כבוגדים בגזע.
חוסר הסובלנות החזקה כלפי הומוסקסואליות הפריעה למנהיגים שחורים להיות פעילים במאבק הראשוני נגד אידס.
פותחו ארגוני עזרה עצמית להומוסקסואלים מרקע אתני , הפועלים ברמה חברתית ופוליטית לפתור דילמות אלה ולהגביר את תחושת השייכות.
יוצא דופן אחד
לתפיסה אתנית שלילית כלפי הומוסקסואליות
אפשר למצוא אצל הילידים האמריקאים (אינדיאנים).
התנועה לכיוון תביעה חזרה של אמונות
רוחניות, הובילה לסובלנות גוברת כלפי הומוסקסואליות.
האמונה מדברת על רוח גדולה אשר מקצה לכל
אדם מסע חיים קדוש, לכן יש סובלנות להבדלים
אישיים הכוללים הבדלים בנטייה מינית. ערך
חיובי זה של הבדלים אינדיבידואלים נשאר
יציב למרות ההתקפות על התרבות הילידית,
וזה מודגם בעובדה שמשפחות של הומו- לסביים
מהתרבות בדרך כלל לא דוחות אותם.
מעורבות בקהילה
ההומוסקסואלית
הצורך להשתייך היא תכונה אנושית מושרשת. להרבה יחידים הומוסקסואלים תחושה של קהילה עוזרת לספק תחושה של שייכות וקבלה שחסרים בחברה הכוללת. מעורבות חברתית ופוליטית יחד עם עוד אנשים הומוסקסואלים היא עוד שלב בתהליך היציאה מהארון. בערים גדולות בארים ובתי קפה להומו-לסביים משרתים קבוצות שונות של לקוחות. כמו בארים הטרוסקסואלים, מקומות אלו מתפרסים החל ממקומות מפגש שקטים ועד מקומות עם מוניטין של "פיק-אפ" למפגשים מזדמנים.
בעיקר בשנים עברו, בארים להומוסקסואלים- כמו גם מסעדות מסוימות ובתי מרחץ- שמשו פונקציה חשובה- לרוב הם היו המקומות היחידים בהם הומוסקסואלים יכלו להפסיק את העמדת הפנים של ההטרוסקסואליות. בשנים האחרונות צורך זה ירד במידה מסוימת. הומוסקסואלים עזרו לייסד ארגוני שירותים , מרכזים חינוכיים וארגונים מקצועיים עבור הקהילה. כ-24 בתי אחווה נוסדו בקמפוסים של אוניברסיטאות ברחבי ארה"ב. נוסדו גם בתי אבות להומו-לסביים בהם הקשישים לא צריכים להיות על המשמר כנגד יחס פוגע מצד הדיירים האחרים. נוסדו ארגונים דתיים עבור הומו- לסביים כולל כנסייה לקהילה עם 400 שלוחות ב-19 מדינות. בנוסף, האינטרנט סיפק קהילה וירטואלית בדרכים שבעבר לא היו אפשריות.
משבר האידס עורר
מעורבות קהילתית מוגברת. הקהילות ההומו-לסביות
הניעו מאמצים חינוכיים, פיתחו תוכניות
הדואגות לחולי אידס, יצרו רשת מתנדבים הדואגים
לתמיכה לחולי אידס, וקידמו את המודעות לאידס
ולחשיבות המחקר בתחום.
יחסים הומוסקסואליים
יש החושבים בטעות
שבני זוג הומוסקסואלים תמיד פועלים באופן
הסטריאוטיפי של גברי אקטיבי ונשי פאסיבי.
ראייה זו נובעת מהמודל ההטרוסקסואלי המקובל.
בגלל שמודל זה של תפקידים נשיים וגבריים
היה הדומיננטי בתרבות, גם יחסים הטרוסקסואלים
וגם הומוסקסואלים נכנסו לאותה תבנית. עם
זאת, בזמננו קיימים יחסים יותר שוויוניים,
הן במערכות יחסים הטרוסקסואליות והן בהומוסקסואליות.
בהקשר לתפקידי מגדר, מערכת יחסים הומוסקסואלית
יכולה להיות יותר גמישה ממערכת יחסים הטרוסקסואלית
בחברה שלנו.
אספקטים של
מערכות יחסים הומו- לסביות
*** להקלה על הקריאה (והכתיבה)
השוטפת- הומוסקסואלי ייכתב מעכשיו הומו'
והטרוסקסואלי ייכתב מעכשיו הטרו'
מחקר שהשווה מאפיינים של יחסים הומו' והטרו' מצא הבדלים גדולים: לזוגות הטרו' סבירות רבה יותר לדבוק בציפיות מגדר מסורתיות מאשר לזוגות הומו'. רוב היחסים ההומו' שנבדקו דמו ל"חברויות טובות" בשילוב רומנטיקה ומשיכה ארוטית. החוקר הציע שיחסים הומו' יכולים לשמש מודל לזוגות הטרו' כיצד לבסס יחסים יותר שוויוניים.
המחקר גם מצא הרבה מן הדומה בין יחסים הומו' להטרו'. בשני סוגי היחסים גם גברים וגם נשים ציינו את היכולת לדבר על הרגשות הכי אינטימיים עם בן הזוג כדבר הכי חשוב ביחסים רומנטיים. כמו כן, בשני סוגי היחסים, נמצא שבני הזוג צריכים לתאם בין רצונות של קרבה ועצמאות. אצל רוב הזוגות רצונות אלו לא שללו אחד את השני והרוב רצו לשלב ביניהם.
תשובותיהן של נשים הומו' והטרו' היו שונות באספקטים מסוימים מאלו של גברים הומו' והטרו'. נשים דירגו גבוה יותר את החשיבות של יחסים שוויוניים וחשיבות של דעות ועמדה פוליטית זהות. הנשים גם ייחסו חשיבות רבה יותר לביטויים רגשיים. עם זאת, מחקר אחר מצא כי גברים הומו' שחשים בנוח יותר להביע רגשות וחיבה חווים תחושה רבה יותר של WELL BEING.
מחקר אחר השתמש במדרג של שביעות רצון מנישואים כדי להשוות בין רמת תפקוד זוגי של זוגות הומו' והטרו'. הממצאים מצאו שהזוגות דומים במאפיינים של תקשורת של פתרון בעיות, שליטה בכספים וארגסיביות מילולית ופיזית. שני סוגי הזוגות דמו במאפייניהם לזוגות הטרו' נשואים ומאושרים- מכאן שלשני סוגי הזוגות הייתה רמת תפקוד זוגי טובה.
עם זאת, הבדל אחד
בין הקבוצות- נשים לסביות וגברים הטרו'
דיווחו על רמות גבוהות יותר של שביעות רצון
מאיכות הביטויים הרגשיים וזמן פנוי משותף,
מאשר גברים הומו' ונשים הטרו'.
גישה והתנהגות מינית
הבדלים בין
הומוסקסואלים ללסביות
נשים וגברים הומו' שונים במספר הפרטנרים המיניים שלהם. לנשים לסביות יש נטייה לפחות פרטנריות מיניות ולזוגות לסביים יש יותר סבירות לנהל יחסים מונוגמיים. לפי הסקרים בין 45%- 80% מהנשים הלסביות ובין 40%- 60% מהגברים ההומו' נמצאים כרגע במערכת יחסים יציבה ולהרבה יש מערכת יחסים ארוכת טווח של מגורים משותפים.
לפני מגיפת האידס לגברים הומו' מסוימים היו מפגשים מיניים מזדמנים רבים, לפעמים אפילו מאות. מפגשים אלו היו לעיתים קצרים במיוחד, והתרחשו בבתי מרחץ , שירותים ציבוריים או בתאי סרטים של חנויות פורנוגרפיה. סוג זה של מפגשים כנראה נמצא שוב בעלייה מאחר ואידס הפך פחות למטרד עבור גברים מסוימים בקהילה. סוציאליזציה לתפקידי מגדר נותנת לגברים יותר רשות ואפילו עידוד, למפגשי סקס מזדמן, מאשר לנשים. המוטיבציה של גברים ונשים למעורבות מינית, שונה ללא קשר לנטייה המינית. נשים הומו' מייחסות יותר קרבה רגשית למין מאשר גברים הומו'. מחקר מסוים הראה שרוב הנשים הלסביות קיימו יחסי מין עם הפרטנרית רק אחרי שהתפתחה אינטימיות רגשית. למרות ש 46% מהגברים ההומו' הפכו לחברים של בני זוגם בטרם קיימו יחסי מין, כקבוצה הייתה להם סבירות גבוהה יותר מהנשים לקיים יחסי מין עם פרטנרים מזדמנים.
יחסים הטרו' הם במידה מסוימת פשרה בין ציפיות תפקידי מגדר ולכן יכולים לכלול מונוגמיה מצד שני בני הזוג. עם זאת, במערכת יחסים גברית הומו' פשרה זו אינה כה נחוצה ולכן קיום יחסי מין מחוץ למערכת יחסים אינטימית ארוכת טווח יכול להתרחש יותר בקלות.
עם זאת, מפגשים מיניים עם פרטנרים רבים זה לא דבר אוניברסלי בקרב גברים הומו'. ישנם גברים שרוצים לפתח קרבה רגשית חזקה בטרם יקיימו קשר מיני. ועבור גברים מסוימים, להיות במערכת יחסים ארוכת טווח מבטל עניין מיני בגברים אחרים. במקרים מסוימים, רצונם של גברים הומו' לשנות את הגדרות הגבריות עודד אותם לפתח מערכות יחסים נאמנות במקום לרדוף אחר סקס מזדמן.
החל משנות ה-80
התפתחה תת תרבות לסבית של "סקס רדיקלי"
שאין לה מקבילה אצל נשים הטרו'. זה כלל
מעורבות בסקס לשם שעשוע, סקס אנונימי, סקס
"קינקי" , סקס קבוצתי, וסאדו- מאזו.
קמו ארגונים עבור לסביות המחפשות סוג זה
של ביטוי מיני ותת תרבות זו ממשיכה לגדול.
חיי משפחה
באופן מסורתי משפחה נחשבה כמורכבת מזוג הטרו' וילדיהם. אך הרבה צורות של חיי משפחה קיימות בחברה העכשווית- יחידים הומו' יוצרים תאים משפחתיים הן כזוגות והן כהורים יחידים, הילדים נכללים במסגרת המשפחתית במגוון דרכים.
המידע מראה כי 33% מזוגות הנשים הלסביות או ביסקסואליות ו-22% מזוגות הגברים ההומו' או ביסקסואליים, מגדלים ילדים. להרבה יש ילדים שנולדו בנישואים הטרו' קודמים. כשליש מהנשים הלסביות הן אמהות ביולוגיות בעקבות מערכות יחסים הטרו' או הפרייה מלאכותית. מספר גברים הומו' הופכים להורים בעקבות אימוץ או משפחות אומנה. רוב החוקים לגבי אימוץ ע"י הורים הומו' הם דו משמעותיים וברוןב המקרים הומו' מאמצים כהורים יחידים.
ב-1998 ניו ג'רסי הפכה למדינה הראשונה שהתירה לזוגות לסביות או הומו' לאמץ יחדיו ילדים ולאחרונה קליפורניה , קונטיקט, אילינוי ועוד.. מאפשרים אימוצים כאלה ע"י חוק או פסקי דין. לשלוש מדינות- פלורידה, יוטה ומיסיסיפי- יש חוקים האוסרים אימוץ ע"י זוגות הומו'.
נשים לסביות מתעברות
גם דרך הפריה מלאכותית או פרטנר הנבחר לשם
מטרה זו. עבור הפרייה משיגים זרע מבנק הזרע
או מהסדר עם תורם נבחר. אישה אשר הרתה מתורם
שהיא בחרה דיווחה:
(הנוסח עבר עידון
בתרגום) חבר קרוב תרם לנו זרע , החדרנו אותו,
וכעת יש לנו תינוק יפיפה.
אלטרנטיבה נוספת עבור זוגות לסביות הוא הוצאת ביצית מבת זוג אחת והפרייתה ואחר כך השתלת הביצית ברחמה של בת הזוג השנייה והיא נושאת את ההיריון. תהליך זה יכול לעזור לשתי הנשים להיות מוכרות חוקית כהורי הילד.
גבר הומו' שרוצה להיות אב יכול לארגן סידור פרטי עם אישה המוכנה לשאת את ילדו. הרבה קונספטים חדשים של משפחה צצים והרצון בהכרה חוקית וחברתית במשפחות הומו' ולסביות עולה.
ישנם אנשים אשר הביעו ספק באשר ליכולת של בני זוג הומו' לספק סביבה משפחתית חיובית לילדים. אך המחקר מצא כי ילדים של אמהות לסביות אינם שונים מילדים אחרים במונחים של הערכה עצמית, בעיות קשורות למגדר, תפקידי מגדר, נטייה מינית, והתפתחות כללית. בנוסף, רוב הילדים עם הורים הומו' או לסביות , גדלים כהטרו'. אחרי ניתוח של המידע לגבי הורות של הומו' ולסביות, החליטה האגודה הרפואית האמריקאית לאשר אימוץ ע"י זוגות הומו-לסביים כדי לספק לילדים את הביטחון של שני הורים מוכרים חוקית.
למרבה הצער, ילדים עם הורים הומו' לעיתים קרובות נתקלים בדעות הקדומות של אחרים. הם לרוב צריכים ללמוד להתעלם משמות גנאי, הורי חברים האוסרים ביקורים בביתם, והבורות של אחרים. לדוגמא, כשהמורה ביקשה מתלמידי כיתה ו' לתת דוגמאות לסוגי משפחות , ילדה הגרה עם אמה ובת זוגה הצביעה ואמרה "לסבית" . המורה אמרה " זו עיירה כל כך נחמדה, לא יכול להיות שיגורו כאן לסביות" .
התנועה לזכויות
ההומו' שהולכת וגדלה , החלה ב-1960 , וסיפקה
תמיכה להרבה הומו' ולסביות . להלן כמה מפעילויות
התנועה.
התנועה לזכויות
ההומוסקסואלים
40 שנה לפני מלחה"ע השנייה נוסד בגרמניה הארגון הראשון שקידם חינוך לגבי הומוסקסואליות והדחת חוקים אנטי-הומו'. אך עליית הנאצים לשלטון חיסלה את התנועה.
רק בשנות ה-50 בארה"ב הוקמו כמה ארגונים להומו', למרות האווירה השמרנית באותה תקופה.
ארגון ה- The mattachine
society היו לו סניפים בערים רבות וסיפק רשת
לאומית לתמיכה ותקשורת בין הומו'. ארגון
אחר של לסביות פרסם מגזין שכלל סיפורים,
שירה ומאמרים פוליטיים. מטרת הארגונים
הייתה לחנך על הומו' , להגביר הבנת ההומו'
ולחסל חוקים המפלים הומו'.
מקרה הSTONEWALL
ומעבר לו
במשך שנות ה-60
, אנשים החלו לפקפק בהרבה אספקטים של החיים
האמריקאיים, כולל ההיבט המיני. באווירה
זו, יותר הומו' החלו להגיב לשינויים חברתיים
ופוליטיים ולבדוק לגבי הבעיות החברתיות
בפניהן הם ניצבים. הלידה הסמלית של פעילות
הומו' התרחשה ב-1969 בניו-יורק כשהמשטרה פשטה
על בר הומו' הSTONEWALL. פשיטות אלה היו שכיחות
אבל בפעם זו בעל הבר התנגד ונלחם חזרה. החלה
מהומה שלא שכחה עד היום למחרת. מקרה זה שימש
כזרז להקמת קבוצות לזכויות הומו-לסביים
ופעילויות כגון שבוע הגאווה, ומצעדים נערכים
לזכר מהומת הSTONEWALL. ב-1994 מעל מיליון אנשים
נאספו בניו-יורק לחגוג את מליאת 25 שנה לאותה
מהומה.
מטרות התנועה
לזכויות הומו-לסביים
מאז שנות ה-70 יחידים
וקבוצות עבדו לקידום זכויות של הומו', לסביות
וביסקסואלים. מאמצים לו נופלים לשלוש קטגוריות:
הפיכת התנהגות מינית פרטית לחוקית
לארה"ב יש היסטוריה
ארוכה של חוקים אשר אוסרים על "מעשי סדום"
שהם מין אורלי או אנאלי בין הטרו' או הומו'.
ב-2003 ביהמ"ש העליון ביטל חוק "מעשי
סדום" בטקסס . ביהמ"ש ביסס את החלטתו
על הזכות החוקתית לפרטיות. כיוצא מזה, הפסיקה
ביטלה גם חוקים כאלה ב13 מדינות נוספות.
תומכים בזכויות ההומו' הריעו לפסיקה. לפני
הפסיקה בעיתון NEWSWEEK בטור אחד נכתב "חוקי
הסדום הם חלק ממסורת אפילה באומה זו... מטרתם
רק לדחוק קהילה של אנשים... חוקים אלה כנראה
השריד האחרון של חוקים הקיימים רק לשם התיוג
והצדקת הבורות"
אנטי-אפליה
כוח המשימה ההומו' הלאומי נוסד ב-1973 כדי לעזור להשגת המטרה השנייה של תנועת הזכויות ההומו'- להפסיק מגוון של אפליות כנגד הומו'. חוקים אנטי-אפליה אינם "זכויות מיוחדות" . חוקים אלה מגנים על הזכויות הבסיסיות של כל האזרחים. להומו-לסביות אין הגנה במקרה של אפליה בעבודה או בשכר דירה על בסיס נטייה מינית, ארגונים ותוכניות חינוכיות להומו' אינם מקבלים מימון ועוד.. המטרה היא לתקן את חוק זכויות האדם כך שיכלול גם "נטייה מינית" לצד גזע, צבע, מין ואמונה. כך יהיה בלתי חוקי להפלות כנגד על בסיס נטייה מינית.
עד 2000 הוועדה הפדרלית לשירות האזרח יחד עם ממשלות רבות , עסקים וחברות גדולות ייסדו חוקים האוסרים אפליה על בסיס נטייה מינית.
85% מהאמריקאים מאמינים שלהומו' מגיעים זכויות שווים בדיור ותעסוקה. אך רק 33% מאמינים שיש הרבה אפליה כנגד הומו' , ורק 29% טענו שעל הממשלה לעשות יותר למען ההומו'. נתונים אלה עומדים בניגוד לסקר בקהילה ההומו'-60% מאמינים שישנה הרבה אפליה, 83% מאמינה שהממשלה צריכה לעשות יותר למענם.
ביעור האפליה בצבא היה פחות מוצלח. הומו' תמיד שירתו בצבא ותמיד קיבלו יחס עוין. אחרי בחירתו של קלינטון ב-1992, נושא ההומו' בצבא הפך לנושא חם. בימיו הראשונים כנשיא קלינטון קידם קמפיין לביעור האפליה כנגד הומו-לסביות בצבא. הוא נתקל בהתנגדות רבה. התפתחה מדיניות ה-"אל תשאל, אל תספר" , לפיה מותר להומו' לשרת – למרות שהצבא רואה בהם כלא כשירים לשירות- בתנאי שישמרו את נטייתם בסוד ולא יקיימו יחסים עם בני מינם ולא יכריזו על נטייתם. הצורך בסודיות השפיע לשלילה על הומו' ששירתו בעירק - לבני זוגם בבית לא הייתה גישה לשירותי התמיכה שהצבא סיפק למשפחות , הם לא היו הראשונים שידעו אם יקיריהם נפגעו , נתפסו בשבי או נהרגו, ועל שני בני הזוג הוטל להיות זהירים בתקשורת ביניהם.
למרבה הצער למדיניות ה-"אל תשאל , אל תספר" הייתה השפעה הפוכה ממה שהתכוון- יותר הומו' ולסביות הורחקו מהצבא . ללסביות יותר סבירות להיות מורחקות מהצבא מאשר לגברים הומו'- כ-33% מהחיילים ששוחררו מהצבא בשל נטייתם המינית היו נשים .
בזמן מלחמת עירק, בשל הצורך הגובר בחיילים , פחתו שיעורי ההרחקה של הומו' מהצבא. הומו' בארון שירתו לצד הומו' מחוץ לארון של כוחות בריטניה ואוסטרליה – 2 מתוך 24 מדינות שמאפשרות הומו' פתוחה בצבא.
כספי מיסים רבים
הושקעו בחקירת ושחרור הומו' מהצבא.
מעבר להפיכת התנהגות מינית חוקית והגנה מפני אפליה, זכויות חיוביות מאפשרות הכרה שוויונית והגנה עבור מערכות יחסים הומו' ומשפחות הומו'. אימוץ חוקי ונישואים הם נושאים של זכויות חיוביות.
מצב זכויות ההומו' העדכני מובהר היטב בדבריו של רשת החינוך להומו', סטרייטים, ולסביות- "זה הזמן הכי טוב והכי רע להיות הומו'. יש רמה חסרת תקדים של שקיפות ואקטיביות, אך גם רמה חסרת תקדים של רתיעה והתנגדות" . מקווים שההתקדמות תמשיך ושגברים ונשים הומו' יהיו חופשיים לאהוב, לעבוד ולתרום לחברה.