חזרה למאמרים של מין ומיניות
חזרה לאתר הראשי

---

Sexual arousal and response ,chapter 6-
Crooks, R. and Baur, K

Crooks, R. & Baur, K. (2005). Sexual arousal and response. In Our Sexuality, Chap. 6, 147-181

---

נוסעים יקרים בעוד כשעה וחצי אנחנו נגיע ליעד המבוקש, בינתיים אם אתם ממש עייפים, אתם יכולים לקחת את האוזניות שמתחת לכיסא שלכם ולשמוע סיפור שירדים אתכם. הסיפור מתחיל מ ע כ ש י ו .........................

תפקיד ההורמונים בהתנהגות המינית

מספר הורמונים משפיעים על – מיניות, חושניות ומשיכה בינאישית אצל בנ”א.

בין ההורמונים הכי מדוברים נמצאים – האנדרוגן (הורמון זכרי) והאסטרוגן, שלעיתים מתייחסים אליהם כהורמונים של סקס.

חומרים אלו שיכים לסוג הכללי של הורמונים סטרואידים, שמיוצרים \ מופרשים על ידי בלוטות המין (אשכים ושחלות) ובלוטת האדרנל.

חיבור של הורמונים ספציפיים למין זה או אחר, הוא במידה רבה מטעה, מפני ששני המינים מפיקים הורמונים נשים וזכריים.

אצל גברים בערך 95% מסך כל אנדרוגן מיוצר ע”י האשכים, ו 5% נותרים , מיוצר ברובו ע”י חלקים אחרים של בלוטת האדרנל (אדרנל קורטקס). אצל נשים , השחלות ובלוטות האדרנל מייצרות אנדרוגן בערך באותה כמות. האנדרוגן הדומיננטי אצל גברים ונשים הוא – טסטוסטרון. הגבר מיצר פי 20-40 יותר טסטוסטרון מנשים. הורמון המין הנשי , אסטרוגן, מיוצר בעיקר על ידי השחלות. אצל גברים גם אשכים מייצרים אסטרוגן, אבל בכמות יותר קטנה מנשים.

העירור, המשיכה ומרכיבי התגובה של המיניות בבני אדם, מושפעת גם מהורמונים neuropeptide שמיוצרים במוח. אחד מהחשובים שבניהם הוא – האוקסיטוצין, שלעיתים מתייחסים אליו כ “הורמון אהבה”, הוא משפיע על הארוטיקה שלנו ועל המשיכה הרגשית האחד כלפי השני.

בחלקים הבאים, נדון בממצאי מחקרים שמקשרים אוקסיטוצין למשיכה מינית של בנ”א, עוררות והתנהגות. אבל לפני כן נתייחס לקשר שבין טסטוסטרון ובין התפקוד המיני אצל גברים ונשים, ונבחן את תפקיד האסטרוגן במיניות הנשית.

הורמונים מיניים (שקשורים לסקס) בהתנהגות מינית אצל גברים :

מספר מחקרים קישרו טסטוסטרון עם מיניות\חושניות זכרית. מחקר זה מצביע על כך שלטסטוסטרון באופן כללי יש יותר השפעה על התשוקה המינית הגברית (ליבידו), מאשר על התפקוד המיני. אי לכך, לגבר עם רמת טסטוסטרון נמוכה, יש עניין מועט בפעילות מינית, אבל למרות זאת הוא יכול להגיע באופן מלא לזקפה ואורגזמה.

טסטוסטרון משפיע על הרגישות של אברי המין ולפיכך מחסור בו יכול להפחית את ההנאה המינית. כמו כן חלק מהגברים חווים קושי להגיע לזקפה , מה שקשור למחסור בטסטוסטרון.

אחד המקורות על ההשפעה שיש לטסטוסטרון על התפקוד המיני של גברים, הם מחקרים על גברים שעברו עיקור. ניתוחים של עיקור\ סירוס , כוללים הסרה של האשכים. מחקרים אלו מדווחים כי גברים שעברו עיקור, מפגינים פחות עניין במין וירידה בפעילות המינית, בשנה הראשונה לאחר הניתוח. מחקרים אחרים דיווחו על המשך תשוקה מינית ותפקוד מיני גם לאחר 30 שנה אחרי הניתוח. עם זאת, גם אם ההתנהגות המינית ממשיכה לאחר הניתוח, הכמות של העניין והפעילות המינית נעלמים באופן כללי, ולעיתים בצורה בולטת.העובדה שהירידה הזו מתרחשת לעיתים קרובות, מצביעה על כך שטסטוסטרון הוא מרכיב ביולוגי חשוב של החשק המיני.

מחקרים נוספים, בודקים את הקשר בין הורמונים ובין תפקוד מיני של גברים, כוללים תרופות חוסמות אנדרוגן.

בשנים האחרונות נעשה שימוש בקבוצת סמים בשם antiandrogens (אנטי אנדרוגן) , על מנת לטפל בעברייני מין והן במצבים רפואיים כמו סרטן בפרוסטאטה. תרופות אלו מורידות באופן דרסטי את כמות סרקולצית הטסטוסטרון בזרם הדם. אחת התרופות היא MPA והן לעיתים אפקטיביות בהפחתת העניין המיני והפעילות המינית אצל גברים ונשים. עם זאת הטיפול הזה בעברייני מין הוא לא יעיל בעיקר מתי שהתקיפה נובעת לא ממניעים מיניים אלא ממניעים כמו כעס, שליטה וכו’.

מקור שלישי של עדויות שמחבר טסטוסטרון למוטיבציה מינית אצל גברים, הוא מחקר על hypogondism מצב של מחסור בטסטוסטרון שנובע ממחלה מסוימת של מערכת בלוטת אנדוקרין, שתפקידה להפריש הורמונים לגוף. אם זה קורה לפני הבשלות המינית, אז יש עיכוב בהתפתחות של אפיונים מיניים ראשוניים ומשניים, ויכול להיות שהאדם אף פעם לא יפתח עניין מיני פעיל. התוצאות משתנות אם המחסור בטסטוסטרון מתרחש בבגרות.

מחקרים על תת פעילות של בלוטת המין אצל גברים, מהווה ראיה לכך שטסטוסטרון משחק תפקיד חשוב בתשוקה המינית של גברים. למשל גבר שסובל מ hipogonodal ומקבל טיפול הורמונאלי על מנת להחליף טסטוסטרון, לעיתים חווה חזרה לתפקוד וחשק מיני רגילים ונורמאלים. אם הטיפול יושהה זמנית, אז התפקוד והחשק המיני יפחתו תוך 2-3 שבועות.

הורמונים מיניים בהתנהגות מינית אצל נשים :

למרות שידוע שאסטרוגן תורם לתחושה כללית של רווחה, עוזר לשמור על הגמישות והעובי של בטן הנרתיק ותורם לרטיבות איבר במין, התפקיד של האסטרוגן בהתנהגות המינית אצל נשים – עדין לא ברור.

חלק מהמחקים מדווחים, שכאשר נשים לאחר מנופאוזה (שמקושרת עם ירידה באסטרוגן) או נשים שהסירו את השחלות מסיבות רפואיות – קיבלו טיפול באסטרוגן (ET) . לא רק שהן חוו עליה בשימון הוגינאלי אלא גם הייתה עליה בחשק המיני, הנאה ויכולת להגיע לאורגזמה.

היתרונות המינים שנובעים לעיתים מה ET מתרחשים משום שאסטרוגן מספק הטבה “ריכוך מצב הרוח” ולפיכך יוצר אווירה רגשית שפתוחה ומוכנה לקבל מעורבות מינית.

כמו כן אסטרוגן יכול לשחק תפקיד עדין ומקל בגירוי המיני, “במובן הזה שיש השפעות שקשורות בנשיות שלאסטרוגן יש על- שדיים, עור ואברי מין, הוא יכול לשפר את הביטחון העצמי ובאופן עקיף את החשק המיני”. חוקרים אחרים מצאו של -ET אין השפעה מובחנת על התשוקה המינית, ומתי שנותנים אסטרוגן בכמות גדולה, זה יכול אפילו להפחית את הליבידו.

שאנו מתבוננים בגישות הסותרות בתפקוד האסטרוגן, תפקידו במוטיבציה ובתפקוד המיני של נשים – נשאר לא ברור.

ישנה הרבה פחות דו- משמעות אודות תפקיד האסטרוגן במיניות הנשית. בשנים האחרונות הצטבר ידע רב שמצביע על כך – שלאסטרוגן יש תפקיד חשוב בהורמון החשק המיני (ליבידו), אצל נשים. ישנו קשר בין רמות הסרקוליציה של האסטרוגן וחשק מיני, רגישות וגינאלית ותדירות של פעילות מינית. לדוגמא –מחקרים הראו שטיפולים להחזרת טסטוסטרון, הגבירו חשק ועוררות מינית אצל נשים עם פוסט- מנופאוזה. אחרים הראו שנשים לאחר מנופאוזה שקיבלו שילוב של טיפול עם טסטוסטרון – אסטרוגן, דיווחו על רגשות של מיניות, הגברה בחשק המיני, עליה באנרגיה ותחושה של רווחה. אחרים מצאו, שנשים שקיבלו טיפול טסטוסטרון או טסטוסטרון – אסטרוגן, אחרי מנופאוזה טבעית או לאחר הסרה כירורגית של השחלות – חוו רמות גבוהות של חשק מיני, עוררות מנית ופנטזיות מיניות, מאשר נשים שקיבלו רק אסטרוגן או שלא קיבלו טיפול הורמונאלי לאחר ניתוח.

מרבית הראיות שמצביעות על החשיבות שיש לטסטוסטרון בתפקוד המיני של נשים, מגיעות ממחקרים על נשים עם רמה נמוכה של ההורמון הזה, כתוצאה מהסרת שחלות או מנופאוזה טבעית.

אחד המחקרים רצה לקבוע את ההשפעה של טסטוסטרון משלים (תוסף) על עוררות מינית סובייקטיבית ופיזיולוגית, על נשים שמתפקדות מינית עם רמה הורמונאלית נורמאלית. מצאו כי טסטוסטרון שניתן מתחת ללשון, גרם לעליה משמעותית בתגובה של אבר המין, ומצא כי יש קשר חזק ומשמעותי בין העלייה בעוררות של אבר המין ובין הדיווח האישי\ סובייקטיבי של “תחושה באיבר המין” ו- “תשוקה מינית”.

אחרים מצאו שכאשר נותנים טסטוסטרון לנשים עם עבר של דחף מיני נמוך ועירור מיני מרוסן – ישנה עליה בדיווח על פנטזיות מיניות, אוננות ואינטראקציות מיניות עם בן הזוג.

שעשו השוואה בין רמות טסטוסטרון אצל נשים בעלות תפקוד מיני בריא אל מול נשים שדיווחו על היסטוריית חיים עם מעט דחף מיני, מצאו עובדות שחיברו ליבידו נמוך עם רמות נמוכות של טסטוסטרון. אצל נשים עם ליבידו נמוך- יש רמה נמוכה של טסטוסטרון מאשר אלו שתפקדו מינית. החוקרת טרסה קראנסאו, טוענת שמחקרים אלו מהווים ראיה לכך “ שטסטוסטרון משחק תפקיד חשוב במיניות הנשית, וכאשר הטסטוסטרון הנשי מתמעט, כך גם חיי המין של האישה”.

כמה טסטוסטרון צריך עבור תפקוד מיני נורמאלי ?

לאחר שראינו שטסטוסטרון משחק תפקיד קריטי בשימור החשק המיני אצל שני המינים, נשאל כמה טסטוסטרון צריך, על מנת להבטיח עוררות מינית נורמאלית ? התשובה מורכבת ממספר גורמים :

טסטוסטרון אצל שני המינים מגיע בשתי צורות : קשור (כרוך) לא קשור (חופשי).

95% מסרקולצית הטסטוסטרון בדם של הגבר, הוא טסטוסטרון שכרוך על מולקולה של פרוטאין (חלבון), איפה שהוא לא פעיל או אפקטיבי מטבולית. 5% נותרים הם טסטוסטרון חופשי, והם פעילים מטבולית ומשפיעים על הליבידו הגברי. אצל נשים 97-99% כרוך, ורק 1-3% חופשי. הסכום של טסטוסטרון חופשי וכרוך אצל שני המינים הוא טסטוסטרון כולל.

הכמות ההכרחית של טסטוסטרון שנדרשת עבור תפקוד הולם, משתנה מאדם לאדם בשני המינים. העובדה שלנשים יש כמות יותר קטנה של טסטוסטרון מאשר גברים, לא אומרת שיש להן דחפים יותר חלשים או נמוכים. ליתר דיוק, התאים בגוף האישה יותר רגישים לטסטוסטרון מאשר התאים אצל הגבר. ולכן, עבור אישה מעט טסטוסטרון זה מה שצריך ע”מ לעורר את הליבידו.

כמות גדולה מידי של טסטוסטרון יכולה לגרום לתגובה נגדית אצל שני המינים : אצל גברים זה יכול ליצור בעיות שונות כמו- עצירת מלח ונוזלים, נשירת שיער.. ולמרות שאין ראיות לכך שעודף יכול ליצור סרטן פרוסטאטה, הוא עדין יכול לעורר גדילה של גידול פרוסטאטה שכבר קיים.

אצל נשים עודף טסטוסטרון יכול לגרום ל- צמיחת שער פנים, שער גוף, שרירים, ירידה בגודל השדים וכו’. עם זאת ברוב המקרים רק שימוש לא אחראי במנות גבוהות של טסטוסטרון לאורך תקופה ארוכה, יגרום לתוצאה של התפתחות מנוגדת של תופעות לוואי אצל שני המינים.

כפי שראינו השלמת טסטוסטרון יכולה לעזור לשקם חשק מיני אצל נשים וגברים, בעלי רמות נמוכות של הורמון ליבידו. רמה נורמאלית של טסטוסטרון כולל, אצל שני המינים, לא דווקא מהווה בסיסי ביולוגי לדחפים מינים רפויים, מפני שהמרכיב ההורמונאלי המרכזי בליבידו- טסטוסטרון חופשי- יכול לרדת באופן חריג אפילו שרמת הטסטוסטרון הכולל היא בתחום הנורמאלי (לכן חשוב לבדוק רמה של טוס’ חופשי בנוסף לכולל).

הקצב שבו יצור הטסטוסטרון נעלם עם ההזדקנות – שונה אצל גברים ונשים :

נשים - כאשר השחלות מתחילות להיסגר בתקופת המנופאוזה, רמת הטסטוסטרון הכולל בגוף לעיתים יורדת בצורה מהירה, תוך כמה חודשים. אצל אחרות ההתחלה במחסור בטסטוסטרון היא יותר הדרגתית, במשך כמה שנים (אצל נשים שהוצאו השחלות, יכולה להיות ירידה פתאומית או מהירה). למרות שבלוטות האדרנל ממשיכות ליצר טסטוסטרון , התפוקה שלהן גם נעלמת לאחר שהשחלות כבר לא מייצרות כמויות נורמאליות של טסטוסטרון.

גברים – אצל גברים בשונה מנשים, הירידה של הטסטוסטרון בהזדקנות היא בד”כ הרבה פחות מהירה. למרות שיצור הטסטוסטרון באשכים ובבלוטת האדרנל נעלם עם ההתבגרות, השינוי הוא בדרך כלל הדרגתי ונמשך מספר שנים. זה כנראה נובע בעיקר מהתפקוד המתמשך של האשכים, שבשונה מהשחלות לא עוברים סגירה מהירה באמצע החיים.

הסימנים הכללים למחסור בטסטוסטרון זהים אצל שני המינים, למרות שיש להם התחלה יותר מהירה אצל הנשים.

הסימנים השכיחים ביותר של מחסור בטסטוסטרון אצל שני המינים :

1. ירידה ברמה השגרתית של החשק המיני (ספציפית לאותו אדם) .
2. ירידה ברגישות של אברי המין והפטמות, לעוררות מינית.
3. ירידה כוללת בכל הרמות של עוררות מינית, שאולי מלווה בירידה ביכולת להגיע .לאורגזמה ו\או אורגזמות פחות אינטנסיביות.
4. ירידה בדרגת האנרגיה ואפשרות למצב רוח דכאוני.
5. עליה במסת השומן.
6. ירידה במינרל של צפיפות העצם, שיכולה לגרום לאוסטיאופורוזיס אצל שני המינים.
7. הפחתה בשיער הגוף.
8. ירידה במסת השרירים ובכוח.

טיפול להחלפת\ השלמת טסטוסטרון :

במידה ומופיעים חלק מהסימפטומים ברשימה, צריך לשקול טיפול בהשלמת טסטוסטרון TRT.

כיום לגברים יותר קל לפנות לעזרה מנשים, בנוגע לעצה רפואית אודות TRT. השימוש בתוסף טסטוסטרון בכדי לטפל בקשיי תפקוד מיני אצל גברים, הוא יחסית שכיח. בניגוד גמור לכך, הקהילה הרפואית לא מתלהבת לרשום תוספי טסטו’ עבור נשים עם מחסור. פעמים רבות מטפלים נצמדים לרעיון ש “ טסטוסטרון עבור נשים הוא לא טבעי”. זו עמדה מוטעית שמתעלמת מהעובדה שטסטו’ הוא הורמון מין, שמתרחש באופן טבעי בנשים כמו בגברים. עם זאת בשנים האחרונות, יש התעוררות הדרגתית ליתרונות של טיפול זה.

בשל האופן האינדיבידואלי שבו נשים וגברים מגיבים להורמונים, אין עמדה ברורה של נכון או לא נכון אודות TRT. מעבר לכך TRT לא נחוץ לכל אדם שרמת הטסטו’ שלו נמוכה מהרגיל.

הרופא צריך להחליט על המינון המתאים ועל אופן הנתינה, על מנת להקל על הסימפטומים.

ניתן לקחת תוסף טסטוסטרון, לנשים וגברים דרך – בליעה, מתחת ללשון, הזרקה, השתלה של טבליות, דרך העור –ג’ל או מדבקה, או ע”י קרם וגינאלי. מומחים בתחום מזהירים לא לקחת יותר מידי, מפני שזה לא ישפר את הליבידו ואת רמת האנרגיה, אלא זה יכול לגרום לתופעות לוואי הפוכות.

אוקסיטוצין בהתנהגות מינית אצל גברים ונשים :

ההורמון heuropeptide נקרא – אוקסיטוצין (oxytocin). הוא מיוצר בהיפותלמוס (אזור במח שמפריש הורמונים) ומפעיל השפעה רבה על התגובה המינית, חושניות ומשיכה בינאישית רגשית וארוטית.

תפקיד ביולוגי של האוקסיטוצין הוא פליטה של חלב מהפטמות במהלך ההנקה.חלק מתייחסים אליו ככימיקל ההיתרפקות, מפני שהוא משוחרר תוך כדי ההנקה שמקלה על הבונדינג (הקשר) שנוצר בין אם –תינוק.

שחרור אוקסיטוצין במהלך עוררות ותגובה מינית, יש לו את אותו אפקט התקשרות על בני זוג מינים. הוא מופרש במהלך התגפפות, ואינטימיות פיזית. המגע הוא מנגנון שמהווה טריגר מרכזי לשחרורו. הוכח כי הפצה ברמות גבוהות של אוקסיטוצין , ממריצה ומעוררת פעילות מינית אצל מגוון של בע”ח, כולל בנ”א. הורמון זה מעלה את רגישות העור למגע, ולכן הוא מעודד או מקל על התנהגות של חיבה.

אצל בנ”א רמות האוקסיטוצין עולות כאשר אדם נע דרך מעגל של תגובות מיניות--- החל בהתרגשות התחלתית עד אורגזמה. רמות גבוהות שלו, מקושרות עם אורגזמה אצל שני מינים.

הכמות הגדולה של אוקסיטוצין שמשוחרר בשלב של האורגזמה, בשילוב עם העובדה שרמות הדם הגבוהות, נשארות עדין גבוהות לזמן מה אח”כ ---- יכולים לתרום לבונדינג הרגשי והארוטי של בני הזוג המיניים ולתרום לתחושה של משיכה הדדית.

מחקרים הראו שאוקסיטוצין משחק תפקיד חשוב בסיוע ליצירת קשרים חברתיים עם אחרים, והן בהיווצרות וטיפוח תחושות של “להיות מאוהב”.

לילדים אוטיסטים שמראים קושי ביצירת קשרים והבעת אהבה, לעיתים קרובות יש רמות נמוכות של אוקסיטוצין.

המוח והגירוי המיני :

ידוע כי המוח משחק תפקיד חשוב במיניות שלנו. מחשבות, רגשות וזיכרונות שלנו כולם מתווכים דרך מנגנון המוח. עוררות מינית יכולה להתרחש בלי גירוי כלשהו, וניתן להפיק אותה דרך התהליך של פנטזיה. חלק יכולים להגיע לאורגזמה דרך חוויה של פנטזיה ללא כל גירוי פיזי.

ישנם אירועים ספציפיים, שיכולים לגרום לנו להיות מגורים. הפחות גלוי, הוא התפקיד של החוויה הפרטית וההשפעה התרבותית – שתיהן מתווכות ע”י המוח שלנו. אנחנו לא מגיבים באותו אופן לאותו גירוי, למשל יש אלו שאוהבים דיבור “מלוכלך” ואחרים לא.

מיניות ונקודות מחלוקת : וריאציות תרבותיות בגירוי מיני.

למרות שהמכניזם הביולוגי שמונח ביסוד הגירוי והתגובה המיניים של בני אדם, הוא אוניברסאלי, הגירוי או ההתנהגות המינית הספציפיים שבנ”א מוצאים אותם מגרים, מאד מושפעים מהתניות תרבותיות. למשל- אוכלוסיות מערביות שבהן ההתמקדות היא להגיע לאורגזמה, ומה שנחשב למגרה הוא התמקדות באברי המין. מאידך במדינות אסיאתיות עם מסורת רוחנית כמו הינדואיזם, בודהיזם וכו’ – האורגזמה לא חשובה, אלא ההארכה של הגירוי המיני לזמן ארוך. במדינות לא מערביות כמו אפריקה, אורגזמה היא נדירה או לא ידועה בכלל, ושימון של איבר המין הנשי לא מוערך.

נשיקות על הפה - הן מקור אוניברסאלי לגירוי מיני בחברות מערביות, ומאידך הוא נדיר או לא קיים בחלקים אחרים בעולם. מין אוראלי – נפוץ במקומות מסוימים, ונדיר או נתפס כדוחה במקומות אחרים, כמו אפריקה. משחק מקדים – (מין אוראלי, נגיעות, נשיקות). באופן כללי הוא כפוף לוורסיות תרבותיות שונות. בתרבויות מזרחיות, השאיפה היא להאריך אותו (את מצב הגירוי), במערב, הפעילות הזו היא בדרך כלל פחות ארוכה והמטרה היא להגיע “לעניין העיקרי”.

אינדיקאטור נוסף לשונות תרבותית, הוא הגיוון הרחב בסטנדרטים של משיכה. למעשה לכל תרבות יש סטנדרטים שונים ליופי ומשיכה.

המוח הוא המחסן של הזיכרונות והערכים התרבותיים שלנו, ויש לו השפעה רבה על העוררות המינית שלנו. אירועים רגשיים כמו פנטזיות, הם תוצרים של המוח, cerebral cortex – מרכז החשיבה של המוח ששולט על – חשיבה, שפה ודמיון.

ה - cerebral cortex מציג רק רמה אחת של תפקוד, שבה המוח משפיע על התגובה והגירוי המיני של האדם. ברמה התת קליפתית (מתחת לקורטקס), המערכת הלימבית מהווה חלק חשוב בהחלטה על ההתנהגות המינית, אצל בנ”א ובע”ח.

הציור (עמוד 154, לא כזה חשוב) מציג כמה מיבנים חשובים במערכת הלימבית, שכוללים את – cingulated, gyrus, אמיגדלה, היפוקמפוס וחלקים מהיפותלמוס – שיש להם תפקיד של וויסות.

מחקרים קושרים בין אזורים שונים במערכת הלימבית --- עם התנהגות מינית. גי’מס אולד, עשה מחקר על עכברים , ועיצב מערכת שאפשרה להם לעורר עצמאית את המוח. תוצאות המחקר הובילו אותו לקרוא לאזורי המערכת הלימבית הזו “מרכזי הנאה”. עם זאת העכברים לא יכלו לומר האם ההנאה שלהם היא מינית.

מספר ניסויים חקרו את ההשפעה שיש לגירוי מוחי על בני אדם, כמה ראיות מצביעות על- כך שגירוי חשמלי של ההיפותלמוס בבנ”א מפיק התעוררות מינית שלעיתים הסתימה באורגזמה. כמו כן ישנם מקרים , שבהם גירוי חשמלי וכימי למוח של בנ”א, שנעשה למטרות רפואיות, היה בעל השפעות דומות.

רוברט הייט – עשה ניסוי שכלל המרצה וגירוי של המערכת הלימבית על מטופלים שסובלים מהפרעות שונות. הוא פיתח תיאוריה- שגירוי שמשפיע על הנאה יוכיח שיש לו ערך מרפא.

למשל – מטופל עם הפרעה נפשית, קיבל מכשיר שסיפק גירוי למערכת הלימבית. הוא תיאר כי הגירוי יוצר הנאה מינית חזקה. מטופלת עם הפרעה אפילפטית – גם דיווחה על הנאה מינית, ועל אורגזמות מרובות כתוצאה מהגירוי המוחי.

מספר מחקרים ערבו את ההיפותלמוס בפעילות מינית. הם דיווחו על פעילות מינית רבה אצל עכברים, כולל זקפה ושפיכה, כתוצאה מגירוי האזורים האחוריים והקדמיים בהיפותלמוס.

כאשר חלקים מסוימים בהיפותלמוס נהרסים באופן כירורגי, ההתנהגות המינית של גברים ונשים יכולה להיות מצומצמת משמעותית.

The medial peoptic area (MPOA) – השפיע על גירוי מיני והתנהגות מינית. גירוי חשמלי שלו הגביר התנהגות מינית, ומאידך נזק יכול להפחית או לחסל פעילות מינית שצל גברים.

סמי הרגעה כמו הרואין ומורפיום, יש להם השפעה מדכאת על MPOA והם מדכאים, ביצוע ויכולת מינית אצל שני המינים.

גם חומרים במוח בשם נאוטרנסמיטורים (כימיקלים שמעבירים הודעות במערכת העצבים) ידועים בהשפעתם על העירור והתגובה המינית, דרך ההשפעה שלהם על ה – MPOA.

אחד מחומרי הטרנסמיטורים האלו נקרא – דופמין ויש לו השפעה מעוררת על ה- MPOA וגם אפקט שמקל על העירור והתגובה המיניים אצל גברים מזנים שונים.

כמו כן ידוע כי טסטוסטרון ממריץ את השחרור של הדופמין ב –MPOA אצל גברים ונשים.

ממצאים אלו מצביעים על מכניזם אפשרי אחד, שבו טסטוסטרון מעורר ליבידו אצל שני המינים.

בניגוד להשפעה המקלה שיש לדופמין על התנהגות מינית. הנירוטרנסמיטור סרוטונין , מדכא את הפעילות המינית. שפיכה אצל גבר גורמת לשחרור של סרוטונין, שבאופן זמני מפחית את הדחף והפעילות המינית –ע”י ריסון השחרור של דופמין. סרוטונין גם מדכא עירור מיני ע”י חסימה של פעילות האוקסיטוצין.

אנשים שסובלים מדיכאון לעיתים מקבלים תרופות נוגדות דיכאון, שמטרתן להעלות את רמות הסרוטונין במוח, תרופות אלו (ssri)לעיתים מפריעות לתגובות מיניות ולליבידו. הן מפחיתות את הרגישות באיבר המין ומצמצמות את היכולת להגיע לאורגזמה, אצל שני המינים.

ישנו ספק האם חוקרים יוכלו למצוא “מרכז מיני” אחד במוח. עם זאת ברור שהקורטקס המוחי והמערכת הלימבית, משחקים תפקיד חשוב ב – אתחול, ארגון ושליטה על התגובות והגירוי המיני של בנ”א. בנוסף, המוח מפרש מגוון של קלטים שלעיתים הצביעו על השפעה משמעותית על העירור המיני.

חושים והעוררות המינית :

כבר נאמר כי המוח הוא האיבר החושי החשוב ביותר לעוררות המינית של בני- אדם. אבחנה זו רומזת על כך שלכל אירוע חושי, אם הוא מתורגם כך ע”י המוח, הוא יכלו לשמש כגירוי מיני יעיל.

התוצאה של מגוון מקורות של גירוי ארוטי, עוזרת להסביר את המורכבות המינית של בנ”א.

מגע הוא החוש העיקרי שנוטה להיות בעל השפעה רבה במהלך אינטימיות מינית. עם זאת לכל החושים יש את הפוטנציאל להיות מעורבים, כולם יכולים להיות תורמים לגירוי הארוטי. אין תוכנית מוגדרת עבור איך ומה מגרה. כל אחד מאיתנו ייחודי ולכל אחד יש טריגר משלו לעוררות.

מגע – גירוי של אזורים שונים בעור, הוא לודאי מקור יותר שכיח לעירור מיני אצל בני אדם, מאשר כל סוג אחר של גירוי חושי.

קצות העצבים שמגיבים למגע, מחולקים באופן לא שווה לאורך הגוף, מה שמסביר מדוע אזורים מסוימים יותר רגישים מאחרים. האזורים שהגוף מגיב אליהם הכי הרבה להנאה חושית, מתייחסים אליהם כ –אזורים ארוגניים. לעיתים נעשית הבחנה בין אזורים ארוגניים ראשוניים (כוללים ריכזו גבוהה של קצות עצבים), ואזורים ארוגניים מישניים (אזורים שמקבלים משמעות ארוטית באמצעות התניה מינית).

אזורים ארוגניים ראשוניים – אברי המין, עכוז, פי הטבעת, חיץ הנקבים, שדים, אזור פנימי של הירך, טבור, צוואר, בית השחי ופה. עצם זה שהאזורים הללו מקוטלגים כך, עדין אין עירבון שגירוי שלהם יפיק עוררות מינית אצל הפרטנר המיני.

אזורים ארוגניים משניים - כוללים את כל האזורים האחרים של הגוף. למשל אם בן הזוג מלטף ומנשק את הגב העליון של בת הזוג בכל פעם, אז האזור הזה יכול להפוך לאזור ארוגני. אזורים משניים אלו הופכים לארוטיים מפני שנוגעים בהם בתוך הקשר של אינטימיות מינית.

ראיה – בחברה שלנו לגירוי של ראיה יש חשיבות רבה. ראיה לכך הוא הדגש שאנו נותנים למראה חיצוני. ולכן זה לא מפתיע שראיה באה אחרי מגע, בהיררכיה של גירויים.

הפופולאריות של מגזינים לגברים מציעה שהמין הגברי יותר מעורר באמצעות גירוי ויזואלי מאשר אישה. מחקרים מוקדמים תמכו במסקנה זו.

למשל קינזי מצא שגברים מדווחים יותר מנשים, שהם מתרגשים מינית באמצעות גירוי ויזואלי. למרות זאת, מחקרים אלו משקפים מספר השפעות חברתיות, כולל עכבה חברתית יותר גדולה שקשורה להתנהגות כזו אצל נשים בתקופה שהמחקר שלו נעשה, והן משום שלגברים ניתנו יותר הזדמנויות לפתח ‘תאבון’ לגיורי מעין זה.

כמו כן נשים רבות מוצאות כי סרטי הפורנו הישנים, שנעשו על מנת לפנות לגברים, הם פוגעים וחסרי רגישות ולכן זה לא יהיה משהו שהן יראו בו כמקור לעוררות מינית.

ההסבר הזה נתמך ע,י מחקר עכשווי שעשה שימוש במכשירי הקלטה פיזיולוגים, בכדי למדוד עוררות מינית תחת תנאי מעבדה. מחקרים אלו מצביעים על דמיון רב בתגובות הגופניות של גברים ונשים, לארוטיקה ויזואלית רוב הנשים הציגו עוררות גופנית בזמן שצפו בסרט ארוטי, אפילו אלו שדיווחי כי הן לא חשו רגשות של עוררות.

ממצאים של מחקרים אחרונים מציעים, שכאשר עוררות מינית נמדדת דרך דיווח עצמי ולא ע”י מכשיר פיזיולוגי, נשים פחות נוטות (מגברים) לדווח על היותן מעוררות מינית באמצעות ארוטיקה ויזואלית. ממצאים אלו יכולים לשקף את ההתמדה שיש להשפעה התרבותית, שמונעת מנשים להודות שהן מעוררות דרך סרטים ארוטיים, או שזה יכול להצביע על כך שלנשים יש יותר קושי מגברים לזהות סימנים של עוררות מינית בגוף שלהן. או שזו יכולה להיות קומבינציה של שניהם.

ריח – ההיסטוריה המינית של האדם וההתניות התרבותיות, לעיתים משפיעות על האופן שבו ריחות נחווים כמעוררים או לא. דרך הניסיון, אנחנו לומדים לראות בריחות מסוימים כארוטיים ובאחרים כדוחים. מנקודת מבט זאת, אין משהו מהותי לריחות של הפרשה גניטאלית שגורם לו להיתפס כמגרה או לא טעים. נוכל גם לטעון הפוך ולומר שהריח של הפרשות איבר המין יכלו להיות באופן אוניברסאלי מרגשים עבור בני אדם, אלמלא חלקם למדו לראות בזה משהו דוחה. פרשנות זו נתמכת ע”י העובדה שחברות מסוימות מכירות בחשיבות של ריחות איבר המין הנשי כגירוי מיני. למשל- באירופה, שבה תעשייתי הדאודורנטים פחות משגשגת, נשים משתמשות בהפרשות האלו ושמות אותן מאחורי האוזניים והצוואר על מנת לעורר את הפרטנר המיני שלהן (מי אמר שלא טוב בארץ ???????)

העובדה שנשים בחברות שלנו מסוות את שיחות בגוף שלהן, מקשה לחקור את ההשפעה שיש לריחות האלו. כל ניחוח טבעי שיכול להיות טריגר לעוררות, נוטה להיות מוסווה ע”י מקלחות, בשמים וכו’. כמו כן הניסיון הייחודי של כל אחד מאיתנו, מאפשר לריחות מסוימים לרכוש משמעות ארוטית.

למרות ההוכחה שאומרת שבני אדם אכן מפרישים פרומונים, היא אינה מספיקה בשביל לקבוע האם החומר הזה משמש כחלק מהמשיכה המינית או לא. מספר תאגידים אמריקאים ובינלאומיים לא נרתעים מהמידע הקיים שאינו חד משמעי, ומשקיעים בפיתוח מסחרי ובשיווק של בשמים שלכאורה מכילים חומרים בעלי מאפיינים של פרומונים אנושיים. בכל אופן, עדיין אין החלטה בנוגע לשאלה האם המוצרים הללו מכילים פרומונים אמיתיים הגורמים למשיכה מינית.

בניגוד למה שמשווקי ריחות מסחריים רוצים שנאמין, אלן הירש, חוקר ב”קרן של ריח, טעם ומחקר” בשיקגו, מצא לאחרונה שריחות שדווחו ככאלה שגורמים להתעוררות מינית בשביל שני המינים, לא היו בשמים או קולון. במחקרו של הירש, שהשתמש במדידה של זיקפה ספונטנית וזרימת דם וגינלית כסמנים פיזיולוגיים של העוררות, נשים התגרו הכי הרבה מריח של ליקוריץ (צמח כלשהו), מלפפונים ולחם בננה. גברים הגיבו באופן הבולט ביותר לריח של לבנדר, פאי דלעת ודונאטס. למרות שאף אחד מהריחות שנבדקו לא דיכאו את ההתעוררות אצל גברים, חלק מהריחות דיכאו את גודש הדם בואגינה, בינהם הריחות של בשר על האש, דובדבנים וקולון גברים.

אנחנו יודעים שאצל חיות, שחוש הריח שלהם חשוב ביותר, פרומונים משחקים תפקיד חשוב כגורמי משיכה מינית. רק הזמן יגיד אם פרומונים בבשמים וקולון יוכחו כגורמי משיכה מינית אמיתיים לבני האדם. זה בלתי סביר שמוצרים כאלה, גם אם בסופו של יוכחו כבעלי אפקט פרומוני אמיתי, ייצרו דחפים מיניים שלא ניתן יהיה לעמוד בפניהם בבני אדם, בהשווה לאלה שמוצגים על ידי חיות שמושפעות מריחות מיניים. כנראה יותר סביר כי ניחוחות שמכילים פרומונים אנושיים יראו השפעה על החושניות יותר מאשר על המיניות, ויצרו אינטימיות ונוחות עם אדם נוסף יותר מאשר תאווה פראית.

טעם

נראה שטעם, שעדיין לא נחקר בצורה מלאה, משחק תפקיד קטן בעוררות מינית אצל בני האדם. זה ללא ספק מושפע לפחות באופן חלקי, מהתעשיה שמקדמת סוכריות מנטה ו-טוש ואגינלי בטעמים. מלבד להפוך הרבה אנשים למאוד מודעים לטעם ולריח שלהם, מוצרים מסחריים כאלה יכולים להסתיר טעמים טבעיים שונים שקשורים לפעילות מינית. אף על פי כן, מספר אנשים עדיין יכולים לזהות או להעריך טעמים מסויימים שהם יכולים ללמוד לקשר אותם עם אינטימיות מינית, כגון הטעם של הפרשה ואגינלית או זרע.

שמיעה

באם אנשים משמיעים קולות במהלך פעילות מינית או לא, מאוד משתנה, כמו גם תגובת הפרטנר.

יש אנשים שמוציאים שמילים, שיחות אינטימיות או אירוטיות, גניחות וקריאות אורגזמיות מאוד מעוררות. אחרים מעדיפים שהמאהבים שלהם ישארו שקטים בזמן הסקס. חלק מהאנשים, מתוך רתיעה או מבוכה, עושים מאמץ מודע ומחניקים קולות ספונטניים במהלך האינטראקציה המינית. בגלל השתיקה, תמונה סטואית שמתקבלת ע”י הרבה גברים, זה שיכול להיות קשה מאוד לגברים במיוחד, לדבר, לקרוא בקול או להאנח במהלך העוררות.

עדיין, במחקר אחד שנעשה, הרבה נשים דיווחו שהשתיקה של בני זוגן עיכבה את העוררות המינית שלהן (DeMartino, 1970). יתכן שחוסר הרצון של הנשים להשמיע קולות בזמן הפעילות המינית נובע מהתחושה שנשים “טובות” לא אמורות להיות נלהבות במידה כזו שישמיעו קולות.

לצד להיות מעוררים מינית, גם לדבר אחד עם השני בזמן מפגש מיני, יכול לתת מידע ועזרה (“אני אוהבת כשאתה נוגע בי כך” “יותר בעדינות” וכדומה). אם אתה אדם שנהנה מהשמעת קולות ודיבור בזמן סקס, הפרטנר יכול להגיב באותה צורה אם דיברתם על כך לפני כן.

2 אנשים מתארים איך קולות משפיעים על עשיית האהבה שלהם:

“זה מאוד חשוב לי לשמוע שבת הזוג שלי נהנית מהחוויה. תענוג להיות עם אישה שלא איכפת לה להאנח. זה טוב להיות עם מישהי שלא איכפת לה להפתח ולתת לך לדעת שהיא נהנית ממך. אם בת הזוג לא נותנת מספקת מספיק תקשורת ווקאלית בזמן הסקס, תשכח מזה..”

“אני אוהבת לשמוע את הגופים שלנו מתנגשים ביחד כשאנחנו עושים אהבה, ולשמוע אותו גונח ונאנח לעוד. אני גם אוהבת לשמוע שהוא אומר את השם שלי, ואני אומרת את השם שלו”

אפרודיזיאק ואנאפרודיזיאק בעוררות מינית

אפרודיזיאק – חומר שלכאורה מעורר תשוקה מינית ומגביר את היכולת לפעילות מינית.

עד לנקודה הזו, דיברנו על ההשפעה של ההורמונים, תהליכים במוח וקליטה חושית על העוררות המינית אצל האדם. מס’ גורמים נוספים יכולים להשפיע על העוררות של האדם במצבים מסויימים. חלק מהם משפיעים ישירות על הפיזיולוגיה של העוררות. אחרים יכולים להיות עם אימפקט חזק על האדם דרך כוח האמונה. בדפים הבאים נבדוק את ההשפעה של מס’ מוצרים שאנשים משתמשים בהם בנסיון להעלות או לדכא עוררות מינית.

אפרודיזיאק – סם מעורר מינית – האם הם עובדים

אפרודיזיאק (ע”ש אפרודיטה אלת האהבה והיופי) הוא חומר שאמור לעורר תשוקה מינית או להגביר את היכולת של האדם לפעילות מינית. כמעט מתחילת הזמן, אנשים חיפשו אחר שיקוי קסם או חומרים אחרים שיחיו עניין מיני דועך או שיצרו ביצועים מיניים אולימפיים. רבים דיווח שמצאו ממריצים מיניים כאלה, שהם עדות חיה, פעם נוספת, לתפקיד הגדול של המחשבה בפעילות המינית. אנחנו קודם לקחנו בחשבון מגוון של מזון שנתפסים כבעלי איכות של אפרודיזיאק, ואז העברנו את תשומת הלב לחומרים ממריצים מינית אחרים, כולל אלכוהול ומגוון חומרים כימיים אחרים.

כמעט כל מזון שמזכיר אבר מין זכרי נחשב, בזמן זה או אחר, כאפרודיזיאק (Eskeland et al., 1997). הרבה מאיתנו שמעו את הבדיחות על צדפות, למרות שלאחדים, האמונה במאפיינים המיוחדים בפרות הים האלה הוא לא נושא לבדיחה. אפשר לתהות עד איזה מידה תעשיית הצדפות מרוויחה מהמיתוס הזה. מזון אחר לפעמים נחשב כמעורר מינית כולל בננות, אספרגוס, מלפפונים, עגבניות, שורש ג’ינסנג ותפוחי אדמה (Castelman, 1997). במדינות אסייתיות במיוחד, יש אמונה רווחת שקרניים של חיות כגון קרנפים ואיילים הם ממריצים מיניים חזקים. (האם השתמשת פעם במושג horny כדי לתאר מצב מיני? עכשיו אתה יודע את המקור לזה). לרוע המזל, האוכלוסיה של הקרנפים באפריקה התדלדלה עד לנקודה של כמעט הכחדה, בעיקר כתוצאה מהאמונה המוטעית שקרניים של קרנפים הם אפרודיזיאק אפקטיבי (Tudge, 1991).

יש מספק סמים שגם נתפסים כבעלי מאפיינים של אפרודיזיאק. מכל הסמים האלה, אולי נכתב הכי הרבה על המאפיינים הכביכול ממריצים של אלכוהול, יותר מכל חומר אחר שנתפס כממריץ מינית. בתרבות שלנו, האמונה במאפיינים של משקה אלכוהולי כמעצים אירוטי הוא מאוד נרחב:

“אני מאמין גדול ביתרונות המיניים של שתיית יין. אחרי שתי כוסות אני נעשה “חיית פרא” במיטה. אני תמיד יכול להגיד שבת הזוג שלי היא בעניין כשהיא מוציאה בקבוק של רוזה מקורר”.

רחוק מלהיות ממריץ, לאלכוהול יש אפקט מדכא על מרכזי המוח העליון ועקב כך מפחית את העכבות כגון פחד או אשמה שלעיתים קרובות חוסמים ביטויים מיניים (Cocores & Gold, 1989). אלכוהול גם יכול לפגום ביכולת שלנו לעיבוד המידע הקוגניטיבי (למשל ערכים וציפיות להשלכות התנהגותיות) שעשוי באופן אחר להפעיל את הבלמים על דחפים מיניים (MacDonaks et al., 2000). בנוסף לכך, אלכוהול יכול לסייע לפעילות המינית בכך שהוא מספק רציונליזציה נוחה להתנהגות שבאופן נורמלי עלולה להיות בקונפליקט עם הערכים של אותו אדם (“פשוט לא יכולתי לעצור את עצמי כשמחשבתי מעורפלת מכל השתיה”).

צריכה של כמויות גדולות של אלכוהול, לעומת זאת, יכולה להשפיע בצורה שלילית על תפקוד מיני. מחקרים הראו שעם רמות עולות של שכרות, גם גברים וגם נשים חוו עוררות מינית פחותה (כפי שנמדדו פיזיולוגית), הקטינו את ההנאה ואת האינטנסיביות של האורגזמה, והגבירו את הקושי בלהגיע לאורגזמה (Briddell & Wilson, 1976; Heaton & Varrin, 1991; Rosen & Ashton, 1993; Wilson & Lawson, 1976). שימוש כבד באלכוהול יכול להביא לתוצאה של התדרדרות פיזית, תהליך שבדרך כלל מפחית את העניין והיכולת לפעילות מינית.

לאלכוהול יכולות להיות השלכות רציניות יותר ביחד עם פעילות מינית. מחקרים הראו קשר חזק בין שימוש באלכוהול והנטיה להשתתף בפעילות מינית בעלי סיכון גבוה להדבק במחלות מסכנות חיים כגון איידס (Dittman, 2003; MacDonal et al., 2000; Sieving et al., 1997). (סמים משני-חשיבה אחרים, כגון מריחואנה וקוקאין יכולים גם להיות מעורבים בהתנהגות מינית עם סיכון גבוה).

בנוסף לאלכוהול, מתייחסים למספר סמים אחרים כבעלי איכויות מעוררות מינית. כמה מהחומרים שנכללים בקטגוריה הם אמפתמינים, כגון מתילנדיוקסימתיאמפיטמין (MDMA), הידוע יותר כאקסטזי; ברביטורנטים; קנטריד הידוע גם כזבוב ספרדי; קוקאין; אל.אס.די וסמי הזיות אחרים; מריחואנה; אמיל ניטרט (סם שמשתמשים בו לטיפול בכאבי לב), ידועים גם כפופרס; ו- אל-דופה (תרופה שמשתמשים בה בטיפול בפרקינסון). כפי שיכולים לראות בטבלה, אף אחד מהסמים האלה הם בעל תכונות שיכולות להתקבל כממריצים מיניים אמיתיים.

חוקרים כרגע לומדים את אחד הסמים שיתכן ובסופו של דבר יכול להיות בעל איכויות של אפרודיזיאק בשביל לפחות מספר אנשים. מאז שנות העשרים היו דיווחים על המאפיינים מעוררי התשוקה של יוהימבין אידרוכלוריד (Yohimbine hydrochloride), או יוהימבין, אלקלויד קריסטלי שמופק מהעץ יוהימב הטרופי, שגדל במערב אפריקה. ניסויים שערכו חוקרים באוניברסיטת סטנפורד על חולדות זכרים מצאו שהזרקה של יוהמבין גרם לעוררות מינית חזקה וביצועים בחיות האלה (Clark et al., 1984). המידע מציע שסם זה הוא אפרודיזיאק אמיתי לפחות בשביל חולדות. מחקרים חדשים אחדים עם גברים מציעים שלטיפולי יוהימבין יש את היכולת להשפיע באופן חיובי על החשק המיני או הביצוע, לפחות אצל גברים עם בעיות זיקפה (Ernst & Pitter, 1998` Mann et al., 1996` Rowland et al., 1997). מחקר אחר מראה גם שיוהימבין מגביר פיזיולוגית עוררות מינית נמדדת אצל נשים לאחר גיל המעבר שדווחו על רמות מתחת לנורמל של חשק מיני (Meston & Worcel, 2002).

בראיה של הנטיה של בני האדם לחפש אחר חומר בעל איכויות אפרודיזיאקיות ולאור של ההתקדמות המהירה בתחום של הרפואה המינית, נראה שיש סיכוי גבוה שחומרים מעוררי תשוקה מינית אמיתיים ייוצרו בעתיד הקרוב. בהווה, אנשים ממשיכים להשתמש במגוון חומרים למרות הוכחות ברורות שאין בהם את האיכויות הרצויות מבחינת ההשפעה על העוררות המינית. מדוע כל כך הרבה אנשים מסביב לעולם נשבעים שיש השפעה במעט אבקת קרני קרנף, בארוחה מיוחדת של צדפות וסלט בננה או בסיגרית מריחואנה לפני התמזמזויות של ערב? התשובה נעוצה באמונה ובסוגסטיה; אלה המרכיבים שקיימים באופן תדיר כשטענות לאפרודיזיאק נטענות. אם אדם מאמין שמשהו ישפר את חיי הסקס שלו או שלה, האמונה הזו לעיתים קרובות מתרגמת להעצמה סובייקטיבית של הנאה מינית. מהפרספקטיבה הזו, יש להכל את הפוטנציאל לשמש כתמריץ מיני. ביחד עם הפרספקטיבה הזו יש את ההבחנה המשכנעת של תרזה קרנשאו (1996) ש”אהבה, איך שלא תגדיר אותה, היא כנראה האפרודיזיאק הטוב ביותר מכל”.

אנאפרודיזיאק

סמים מסויימים ידועים כמדכאי התנהגויות מיניות. חומרים שיש להם אפקט כזה נקראים אנאפרודיזיאק (anaphrodisiacs). סמים רווחים עם פוטנציאל של דיכוי העוררות המינית כוללים אנטיאנדרוגנים שהוזכרו קודם, סמי הרדמה המכילים אופיום, סמי הרגעה, תרופות נגד לחץ דם גבוה, אנטי דכאון, אנטי פסיכוזות, ניקוטין, גלולות למניעת הריון, משככי כאבים, תרופות נגד אולקוס, מדכאי תאבון, סטרואידים, תרופות נגד התקפים אפליפטיים, תרופות לאלרגיה שגורמות לנמנום, ותרופות לטיפול בסרטן, מחלות לב, הצטברות נוזלים ודלקות פטרתיות (Cranshaw, 1996; Crenshaw & Goldberg, 1996; Finger et al., 1997).

עדויות רבות מצביעות ששימוש קבוע בסמים המכילים אופיום, כגון הירואין, מורפיום ומתדון, לעיתים קרובות גורמות לירידה משמעותית, ולעיתים דרמטית, בעניין מיני ובפעילות אצל שני המינים (Ackerman et al., 1994; Finger etal., 1997). פגיעות רציניות של תפקוד מיני מקושרות עם שימוש בחומרים המכילים אופיום כולל בעיות הזיקפה ושפיכות מעוכבות אצל גברים וכן מפחית את היכולת לחוות אורגזמה אצל נשים.

סמי הרגעה, ששימושם נרחב בטיפול במגוון הפרעות רגשיות, נצפו כמפחיתי מוטיבציה מינית, פוגמים בזיקפה ומשהים או מעכבים אורגזמה אצל שני המינים (Crenshaw Goldberg, 1996; Olivera, 1994).

רבות מהתרופות נגד לחץ דם גבוה, נראו במחקר כמעכבות בצורה רצינית זיקפה ושפיכה, מפחיתות את האינטנסיביות של האורגזמה בנחקרים זכרים ומפחיתות עניין מיני אצל שני בני המין (Finger et al., 1997; Prisant et al., 1994 ).

סוג נוסף של תרופות מרשם פסיכיאטריות, נוגדי דכאון, כמעט בלי יוצא מן הכלל גורמות לשינויים מנוגדים בתגובות מיניות. השינויים האלה כוללים ירידה בחשק המיני אצל שני המינים, הפרעות בזקפה אצל גברים ועיכוב או חוסר באורגזמה אצל שני המינים (Gregorian et al., 2002; Michelson et al., 2002; Wilson, 2003).

תרופות אנטי-פסיכוטיות יכולות גם להפריע לתגובה המינית. תגובות מנוגדות פוטנציאליות כוללות הפרעות בזיקפה ועיכוב של שפיכה אצל גברים וקשיים באורגזמה וירידה בחשק המיני אצל בני המינים.

הרבה אנשים מופתעים לשמוע שגלולות למניעת הריון גם מקושרות בדרך כלל עם ירידה בחשק המיני. מחקר עדכני על האפקט של 4 סוגים שונים של אמצעי מניעה הנלקחים באופן אורלי על מגוון של הורמוני מין מצא שכל הארבעה סוגים גרמו לסימני ירידה ברמות הדם של טסטוסטרון חופשי (wiegratz et al., 2003). כפי שלמדנו קודם, טסטוסטרון חופשי משפיע על הליבידו של הגבר ושל האשה. רוב אמצעי המניעה הנלקחים אורלית מכילים את ההורמון פרוגסטרון או גירסה סיננטית שלו. (פרוגסטין זה מושג שמשתמשים בו לתיאור קבוצה גדולה של סמים סינטטים שיש להם אפקט של פרוגרסטרון). פרוגרסטרון הוא רב עוצמה בכל הקשור בדיכוי החשק שלפעמים נעשה שימוש בזריקות של תרכובת פרוגרסטרון הנקראת דפו-פרוברה (Depo-Provera) ל”סירוס כימי” של עברייני מין (Crenshaw & Goldberg, 1996).

אולי בשימוש הרחב ביותר, והכי פחות מוכר כאנאפרודיזיאק הוא הניקוטין. יש עדויות שעישון יכול לעכב באופן משמעותי מוטיבציה ותפקוד מיני על ידי הצרה של כלי הדם (ועל ידי כך מעכב תגובה של כלי הדם לתמריץ המיני של הגוף) ועל ידי הפחתה של רמות הטסטוסטרון בדם (Hirschkwitz et al., 1992; Monnino et al., 1994; Rosen, 1991).

תגובות מיניות

התגובה המינית האנושית היא מאוד אינדיבידואלית מבחינת התהליך הפיזיולוגי, הרגשי והמנטלי. עם זאת, ישנם מספר שינויים פיזיולוגיים משותפים שמאפשרים לנו לשרטט מס’ דפוסים כלליים של מעגל התגובה המינית. מאסטרד וג’ונסון (1966) והלן סינגר קפלן (1979) סופרת ומטפלת מינית מכובדת, תיארו את הדפוסים הללו. אנחנו נשרטט בקצרה את רעינותיה של קפלן לפני שנפנה לניתוח המפורט של עבודתם של מאסטרס וג’ונסון.

מודל שלושת השלבים של קפלן

המודל של קפלן בנוגע לתגובה מינית, תוצאה של הנסיון הנרחב שלה כמטפלת מינית, כולל שלושה שלבים: חשק, התרגשות ואורגזמה. קפלן מציעה שקשיים המינים נוטים ליפול אל באחת משלוש הקטגוריות הללו ושזה אפשרי בשביל אדם להיות עם קשיים באחד ועדיין להמשיך לתפקד באופן נורמלי בשני האחרים.

אחד האפיונים המיוחדים במודל של קפלן זה שהוא כולל חשק כשלב מובהק במעגל התגובה המינית. כותבים רבים אחרים, כולל מאסטרס וג’ונסון לא דנים באספקטים של התגובה המינית שהם מופרדים מהשינויים של אברי המין. התיאור של קפלן של החשק כפתיחה לתגובה מינית פיזית מתקבלת כתוספת מבורכת לספרות. המודל של קפלן התקבל בתחילה באופן נרחב ככזה שמתקן פגם נתפס במודל של מאסטרס וג’ונסון. עם זאת, היום מבינים שרק הוספה פשוטה של שלב החשק לא מספקת בהכרח מודל שלם של עוררות ותגובה מינית של האדם. אחת הבעיות עם ההנחה שחשק שייך במודל כזה זה שאולי 30% מכלל הנשים בעלות הנסיון המיני המגיעות לאורגזמה לעיתים רחוקות, או בכלל לא חוות חשק מיני ספונטני (Levine, 2002). עוד פחות גברים נכללים בקטגוריה הזו. למשל, ב- NHLSL (אין לי מושג מה זה...), 33% מהנשים דיווח שהם לא מעוניינות בסקס לעומת 16.5% מהגברים (Laumann et al., 1994).

זה ברור, אם כן, שלא בכל נסיון מיני ישנה הקדמה של חשק. למשל, זוג עשוי להסכים להפגש לפעילות מינית למרות שאם לא מרגישים מעוררים מינית באותו הרגע. לעיתים קרובות, הם עשויים להתחיל להרגיש את הגוף שלהם מגיב מינית כתוצאה מהפעילות, למרות שלא היה להם את החשק בתחילה.

מודל ארבעת השלבים של מאסטרס וג’ונסון

מאסטרס וג’ונסון הבחינו בין 4 שלבים בדפוסי התגובה של נשים וגברים: התרגשות, מישור (plateau), אורגזמה ופתרון. בנוסף הם כללו פרק זמן של עמידות (שלב התאוששות שבו אי אפשר להגיע לאורגזמה באופן זמני) בשלב האחרון אצל הגברים. תרשימים 6.3 ו- 6.4 מדגימים את ארבעת השלבים של תגובה מינית אצל נשים וגברים. התרשימים מספקים תמונה בסיסית של דפוסים נפוצים, אבל יש להזהר ממספר דברים.

דבר ראשון, טבעם המופשט של השרטוטים הללו יכול לטשטש בקלות את עושר המגוון האינדיווידואלי שיכולים לקרות וגם אכן קורים. מאסטרס וג’ונסון שרטטו רק תגובות פיזיולוגיות של גירוי מיני. יכולות להופיע אח”כ תגובות ביולוגיות במסלול די צפוי, אבל השוני בתגובות האנשים לעוררות מינית הוא גדול. המגוון הזה מוצג בכמה מהדוחות האישיים של עוררות, אורגזמה ופתרון שנכללים בהמשך הפרק הזה.

האזהרה השניה קשורה לפירוש המילולי מדי של מה שנקרא שלב המישור במעגל התגובה המינית. במדעי ההתנהגות משתמשים במושג “מישור” כדי לתאר התמתנות/התיישרות במהלכו לא ניתן לזהות שינויים בהתנהגות. למשל, זה יכול להתייחס לאיזור שטוח בעקומת למידה שבה שום התנהגות לא מתרחשת לאורך פרק זמן מסויים. בדיוק בצורה כזו שלב המישור תואר בתרשים של הגברים (תרשים 6.4) וכדפוס A בתרשים של הנשים (תרשים 6.3), למעשה, שלב המישור בעוררות המינית כולל התפרצות גדולה של מתח מיני שיכולים להמדד באופן ברור (למשל, שיעור גובר של דפיקות לב ונשימה). לכן זה רחוק מלהיות מצב ללא שינוי.

האזהרה השלישית שלנו היא אזהרה כנגד הנטיה להשתמש בתרשימים מסוג זה כרשימת מלאי אישית. למרות שאנו מעודדים השוואה אישית לכל אורך הספר הזה, זה האזור היחידי בו בדיקה אישית נלהבת מדי יכולה להוביל לבעיות פוטנציאליות בצורה של משקיפים. הציטוט הבא מתאר את הנקודה הזו:

“אחרי שלמדנו את ארבע השלבים בשיעור, מצאתי את עצמי עומד מהצד ומתבונן על התגובות שלי, תוהה אם עברתי מהתרגשות למישור. בנוסף לכך, התחלתי לפקח על התגובות של הפרטנר שלי, מחפשת אחר סימנים שמעידים באיזה נקודה הוא נמצא. פתאום מצאתי את עצמי בוחנת באופן קליני במקום לתת לעצמי לחוות בצורה מלאה את התחושות הטובות. זו הייתה דחיה אמיתית, והייתי צריכה להכריח את עצמי להפסיק להיות הצופה ולהיות יותר המשתתפת.”

אין להסתכל על התיאורים בעמודים הבאים כסטנדרט על פיו מנתחים או עושים אינטלקטואליזציה של הרגשות שלך או בשביל להעריך כמה “נורמליות” התגובות שלך. אנחנו מדגישים שלדפוסים הללו יש הרבה וריאציות טבעיות. כתוצאה מכך, פרופילי התגובה שאנו משרטטים כאן הם לא יותר מאשר דפוסים כלליים שמשתנים מאדם לאדם וכן בתוך האדם עצמו בין הסיטואציות. אולי הכרת התיאורים הכלליים תעזור להאיר כמה מהמורכבויות של תגובותיך שלך.

בהרבה מהדיונים שיהיו כאן אנחנו נתבונן בתגובות הפיזיולוגיות ובדיווחים סובייקטיבים של גברים ונשים. לפני שנהיה יותר מדי מעורבים בכמה מהתהליכים הספציפיים של תגובה מינית, חשוב לציין שהתגובות הבסיסיות של גבים ונשים הן דומות למדי – נקודה שמאסטרס וג’ונסון הדגישו במחקרם:

“כמובן שיש תגובות לגירוי מיני שהן מוגבלות בוריאציות אנטומיות נורמליות למין יחיד. יש גם שוני בביסוס דפוסי התגובה לגירוי מיני – לדוגמא, משך ועוצמת התגובה – שהם בדר”כ מקושרי-מין באופיים. מכל מקום, חייבים לסמן קווים מקבילים בפוטנציאל התגובה בין שני המינים. בלט יותר דמיון מאשר שוני במחקר הזה.” (מאסטרס וג’ונסון, 1966, עמ’ 273).

שתי תגובות בסיסיות לגירוי מיני יעיל התרחשו גם אצל נשים וגם אצל גברים. אלה הם vasocongestion (אני מצטערת, המחשב העלה עשן כשניסיתי לחפש את פירוש המילה הזו...), ן- myotonia (כנ”ל). שתי התגובות הבסיסיות הללו הן קודם מקורות ראשוניים בולטים כמעט לכל התגובות הביולוגיות שלוקחות חלק במהלך העוררות המינית.

Vasocongestion זה דחיסות של הדם ברקמת גוף שמגיבה להתרגשות מינית. בדר”כ זרימת הדם לאברים ולרקמות דרך העורקים מאוזנת ע”י זרימה חוזרת דרך הורידים. במהלך עוררות מינית, לעומת זאת, העורקים מתרחבים, ומגבירים את הזרימה מעבר ליכולת קיבולת הורידים לשאת את הדם החוזר. זה מביא לתוצאה של vasocongestion נרחב ברקמות שטחיות ועמוקות כאחד. האזורים גדושי הדם הנראים, יכולים להרגיש חמים ולהראות נפוחים ואדומים כתוצאה מתוכן דם גובר. הביטוי הברור ביותר של אותה תגובה - vasocongestion זה זיקפה אצל גברים והפרשה ואגינלית אצל נשים. בנוסף לכך, איזורים אחרים בגוף יכולים להתמלא בדם – שפתיים, אשכים, דגדגן, פטמות ואף תנוכי האוזניים.

כפי שתואר בפרק 2, מאסטרס וג’ונסון וחוקרים אחרים השתמשו במכשירים כגון photoplethysmograph וגינלי ובמד מתח הפין על מנת למדוד אלקטרונית vasocongestion במהלך עוררות מינית. לאחרונה, חוקרים החלו לבדוק את יתרונות טכנולוגית ה- MRI בשביל ללמוד תגובות מיניות.

התגובה הפיזיולוגית הבסיסית השניה היא Myotonia, העליה של המתח השרירי שמתרחש בכל הגוף במהלך עוררות מינית. Myotonia נוכחת גם במתיחה רצונית וגם בכיווצים לא רצוניים. הביטוי הדרמטי ביותר של הם העויה של הפנים, עוויתות/התקפי כיווצים של הידים והרגליים והפרכוס השרירי שמתרחש במהלך אורגזמה.

השלבים של מעגל התגובה עוקבים אחר אותם דפוסים כלליים בלי קשר לאופן הגירוי. אוננות, גירוי ידני ע”י בן הזוג, עינוג אורלי, יחסין מין פין-ואגינה, חלום, פנטזיה ואצל נשים מסויימות – גירוי של השדיים, יכולים כולם להגיע להשלמה של מעגל התגובה. לעיתים העוצמה והמהירות של התגובה משתנים בהתאם לסוג הגירוי.

בעמודים הבאים נשרטט את התגובות הפיזיולוגיות העיקריות לגירוי מיני שמתרחשים במהלך כל אחד מארבעת השלבים של מעגל התגובה המיני. נכללים גם דיווחים סובייקטיביים של מס’ אנשים. לכל שלב אנחנו נותנים רשימה של תגובות רווחות לשני המינים ואלה היחודיים רק לאחד. טבלה 6.3 מסכמת את השינויים העיקריים שקורים אצל גברים ונשים במהלך ארבעת השלבים של מעגל התגובה המינית. שימו לב לדמיון הבולט בדפוסי תגובה המינית של גברים ונשים. אנחנו דנים על כמה מההבדלים המשמעותיים בהרחבה בסיכום הפרק הזה.

#חברה- אני מציעה להסתכל על הציורים שיש במאמר, הם ממחישים את הדברים בצורה טובה.

שלב ההתרגשות

השלב הראשון של מעגל התגובה המינית:

שלב ההתרגשות מאופיין על ידי מספר תגובות שכיחות לגבר ולאישה, הכוללות מתח בשרירים קצב לב מואץ ולחץ דם מואץ. בשני המינים אזורים מסוימים באנטומיית המין מעוררים. לדוגמא, הדגדגן,פטמות,וגינה,פין,ואשכים. כולם גדלים בגודל ורובם מכהים בצבעם. תגובות מסוימות כמו לדוגמא הסמקה באזורי המין מתקיימות בשני המינים אבל יותר נפוצות אצל נשים. עדיין ישנן תגובות ספציפיות לכל מין אשר קורות לאורך שלבי מעגל ההתרגשות.

שלב ההתרגשות נע במחזורים של פחות מדקה לכמה שעות. גם גברים וגם נשים מראים מגוון דרגות של גירוי במהלך שלב \ה. לדוגמא הפין אצל הגבר יכול להיות יחסית רפוי עד לזקפה מלאה. בהתאמה הואגינה של האישה יכולה להיות מגורה ומוגדלת ברמות שונות.

אנשים שונים חווים את השינויים האלו בדרכים שונות. ישנו תאור שונה של הגירוי המיני אצל אנשים שונים.

שלב הרמה/מישור( plateau)

במהלך השלב הזה מתח מיני ממשיך לטפס עד שהוא מגיע לשיא שמוביל לאורגזמה. קשה להגדיר בדיוק את הנקודה בה נעשה המעבר לשלב זה. לא בדומה לשלב ההתרגשות לשלב הרמה אין שום סימן חיצוני, כמו רטיבות או זקפה. כמה מהסימנים האלו מואצים לקראת השיא שקורה בשלב הבא. גם קצב הלב וגם לחץ הדם ממשיכים להיות מואצים, הנשימה נעשית כבדה יותר, והאברים המיניים נעשים “מורגשים” יותר. המתח בשרירים ממשיך להיבנות והפנים, צוואר ידיים והגוף יכולים להתכווץ בצורה בלתי רצונית גם בשלב הרמה וגם בשלב האורגזמה.עבור נשים בשלב זה מאופיין בהתפתחות ה”פלטפורמה האורגזמטית”-מושג שנמצא בשימוש על ידי “מסטרס וגונסון”. מושג זה בא לתאר את ההתגברות של החלק החיצוני השלישי של הואגינה.

שלב הרמה הוא בדרך כלל קצר ונמשך כמה שניות עד כמה דקות. הרבה אנשים מוצאים שזמן ממושך של התרגשות ומתח מיני ברמה גבוהה מפיק אורגזמות יותר עוצמתיות.

שלב האורגזמה:

כשהגירוי האפקטיבי ממשיך רב האנשים עוברים משלב ה”רמה” לשלב האורגזמה. זה בעיקר נכון אצל גברים שכמעט תמיד חווים אורגזמה אחרי הגעה לשלב הרמה.

כששפיכה קורית זה קורה בשני שלבים: במהלך השלב הראשון-שלב הפליטה נוזל הזרע נאסף לבלוטת הזקפה, תהליך שמלווה בתחושה סובייקטיבית שהאורגזמה היא בלתי נמנעת. בשלב השני-שלב ההתפרצות-זרע מגיח החוצה מתוך הפין על ידי התכווצות השרירים.

בניגוד לגברים נשים לפעמים נשארות בשלב ה”רמה” של הגירוי בלי שחרור של השיא האורגזמטי. זה קורה בד”כ בחדירה, כאשר הגבר מגיע לאורגזמה ראשון ואז מגע אוראלי או ידני מוחלף בחדירה ואז האישה גם תגיע לאורגזמה. (במקרה הטוב !)

שלב האורגזמה הוא הקצר ביותר מבין השלבים במהלך מעגל התגובה המיני. הוא בד”כ נמשך כמה שניות כאשר אורגזמות נשיות נמשכות טיפה יותר מאורגזמות גבריות.

*ציור 6.5- 6.8 מסכמים את עיקרי התגובות הפיזיולוגיות באורגזמה.

בשביל שני המינים החוויה של האורגזמה יכולה להיות תערובת אינטנסיבית של תחושות הנאה גבוהות, למרות שישנו דיון על שונות החוויה בין גבר לאישה. שאלה זו הוערכה בשני מדדים שונים של שאלונים שבהם התבקשו תלמידי קולג’ לתאר את חווית האורגזמה שלהם. כשהשוו את שני המדדים הפסיכולוגיים לא היה ניתן להבחין בין התיאורים הסובייקטיביים של נשים וגברים. תוצאות דומות התקבלו גם במחקר מוקדם יותר, כאשר 70 מומחים לא הצליחו להבחין בין דיווחים כתובים של אורגזמות של גברים ונשים. מעבר להבחנות בין המינים בחווית האורגזמה ברור שיש הבדלים גדולים גם בין אדם אחד למישנהו. (* בהמשך יש תיאורים של חוויות האורגזמה בקרב אנשים שונים-זה לא נראה לי רלוונטי...)

למרות שפיסיולוגית האורגזמה הנשית די ברורה, ישנם נושאים בטבע שלה שצריכים להיות מדוברים. מידע חסר על אורגזמת האישה נפוץ בתרבות שלנו. פרויד כותב בתחילת שנות ה-90 תיאוריה על האורגזמה הוגינאלית נגד האורגזמה של הדגדגן. לתיאוריה היתה השפעה רבה ומטעה על החשיבה של האנשים על תגובת האורגזמה הנשית.

פרויד ראה את האורגזמה הוגינאלית כיותר בוגרת מאשר האורגזמה מהדגדגן ואפילו עדיפה עליה.

הבסיס הפיזיולוגי לתיאוריה היה ההנחה שהדגדגן “שווה” לפין הגברי. זה הביא למסקנה שתחושה, גירוי, ואורגזמה הנובעים מגירוי ישיר של הדגדגן כולם ביטוי של מיניות זכרית ולא של מיניות נשית, ולכן היא לא רצויה.

במהלך גיל ההתבגרות אישה היתה אמורה להפוך את המרכז הארוטי שלה מהדגדגן לואגינה. אם היא לא היתה מסוגלת לעשות זאת השתמשו בפסיכותרפיה בניסיון לעזור לה לקבל אורגזמות וגינאליות. לצערנו, זה גרם לנשים רבות להאמין את האמונה הכוזבת שהן לא מתואמות מינית. הידע העכשווי שלנו מבסס את אי הנכונות של התיאוריה שהדגדגן הוא איבר זכרי, כפי שראינו בדיון על ההבדלים והתהליכים הגניטאליים בפרק 3. כפי שאחד החוקרים אמר:” להפחית את הדגדגן לדרגת פסיכופתולוגיה בגלל שהוא במקורו איבר זכרי, עכשיו נחשב לסילוף עובדות”.

סילוף או לא במהלך זמנו של פרויד תאוריית המעבר של המרכז המיני נלקחה כל כך ברצינות שאפילו ניתוח להסרת הדגדגן היה מומלץ לבנות צעירות שהתבגרו לעזור להם לקבל אח”כ אורגזמות וגינאליות.

ניתוחים כאלה כבר לא מבוצעים בתרבות שלנו, למרות שלפעמים הדעות שנשארו לגבי הנושא שוות לאזמל, והן עדיין ממשיכות.

ההגדרה של פרויד על הבריאות המינית של האישה עדיין נמצאת בקרבנו בהרבה אספקטים. לדוג’ אישה שלא מרגישה נוח לבקש במהלך יחסי מין שהגבר יגרה את הדגדגן שלה, או שתעשה זאת בעצמה. הדבר נובע מהאמונה שהיא צריכה לחוות אורגזמה וגינאלית לבד. אבל כיום בעזרת הידע שיש, אישה יכולה לשנות את הגישה שלה לגבי ההרגשות וההתנהגויות המיניות שלה.

בניגוד לתיאוריה של פרויד, מחקרם של מסטרס וגונסון מציע שישנו סוג אחד של אורגזמה לנשים- באופן פיזיולוגי ללא כל קשר לאופן הגירוי. העוצמה של האורגזמה לעומת זאת , כן משתנה בהתאם לאופן הגירוי. רוב האורגזמות הנשיות נובעות כתוצאה מגיורי ישיר או בלתי ישיר של הדגדגן. בנוסף כפי שציינו קודם נשים יכולות לחוות אורגזמה מפנטזיה במהלך השינה, או גירוי של אזורי גוף אחרים כמו הפטמות או נקודת הג’י.

נקודת הגרפנברג:

כמה מחקרים דיווחו שנשים מסוגלות לחוות אורגזמה ואפילו שפיכה כשאזור מסוים בנוסף לקיר הפנימי של הואגינה מגורים סימולטאנית. אזור זה של רגישות ארוטית מוזכר בקצרה בפרק 4 ונקרא נקודת הג’י על שם ארנסט גראפנברג. גניקולוג שהבחין לראשונה בחשיבות הארוטית של מקום זה בואגינה לפני 50 שנה.מוצע שנק’ הג’י היא אינה רק נקודה שיכולים לגעת בה בקצה של האצבע, אלא זה אזור גדול בחלק התחתון של הקיר הפנימי של הואגינה ותחום ומוקף בבלוטות. נק’ הג’י יכולה להתגלות על ידי מישוש סיסטמאתי של האזור הפנימי של הואגינה, בין החלק האחורי של עצם הערווה וצוואר הרחם. בדרך כלל משתמשים בשתי אצבעות, ונחוצה לחיצה לתוך הרקמה כדי להגיע לנקודה זו. החיפוש יכול להיעשות על ידי בן זוגה של האישה כפי שניתן לראות בציור 6.9

ישנן נשים שמסוגלות לגלות בעצמן את נק’ זו. במהלך החיפוש של הנק, האישה ובן זוגה חייבים לסמוך על התחושה המופקת מהגירוי הידני.

כאשר אזור זה אותר, נשים מדווחות על מגוון תחושות שאחת מהן גם יכולה להיות תחושה של אי נוחות/צורך להשתין/הרגשה נעימה. אחרי דקה או שתיים בד”כ התחושה נעשית יותר נעימה והאזור יכול להתנפח לכדי שיבחינו בו.

ציור 6.9 מתאר אורגזמה של סטודנטית שנובעת מגירוי בנק’ הג’י.

אולי הדבר הכי מדהים בנק’ זו ובאורגזמות שנובעות ממנה ,שישנן פעמים שהאורגזמה מלווה בשפיכה. מחקרים הצביע שהמקור לנוזל זה יכול להיות מבלוטת הערמונית. כשחוקרים את טבע רקמה נקודת הג’י ובלוטת הערמונית הזכרית אנו יכולים לשער שהשפיכה הנשית דומה לנוזל בזרע שמגיע מבלוטת הערמונית. תפיסה זו קיבלה תמיכה על ידי מחקר שבו דגימות של שפיכה נשית נותחו כימית ומצאו שהן מכילות רמה גובהה של אנזים אסיד פרוסטטי, בדומה למאפיינים והרכבים של נוזל הזרע.

כמה נשים דיווחו שלנוזל יש ניחוח דומה לשל הזרע. לעומת זאת מחקרים אחרים הציעו שנוזל השפיכה יותר דומה כימית לשתן מאשר לזרע הגברי.

למרות כל המחקרים על השפיכה הנשית המלווה לאורגזמה מנק’ הג’י, הבנתנו את התופעה רחוקה מלהיות שלמה. לדוגמא: כמה נפוצות התופעות האלו? האם אזור נק’ הג’י הוא ורסיה ייחודית של בלוטת הערמונית הגברית? ברור שמחקר נרחב נחוץ לפני שיהיו תשובות מוחלטות לשאלות אלו. בינתיים אנו מעודדים נשים ובני זוגם לחקור את תגובותיהם המיניות בנושא.

שלב הסיום:

במהלך השלב האחרון במעגל התגובה המיני- המערכות המיניות חוזרות למצבן הלא מגורה הרגיל. אם אין גירוי נוסף, שלב זה מתחיל מיידית אחרי האורגזמה. ישנם שינויים בחזרה ממצב זה שקורים מהר מאד ויש שלוקחים יותר זמן.

אין הבדל בתגובות הגברים והנשים בשלב זה. אחרי האורגזמה, הגבר נכנס לתוך תקופה רפרקטורית- זמן שבו שום גירוי נוסף לא יוביל לאורגזמה. הטווח של התקופה הזו יכול לנוע בין כמה דקות לימים, תלוי בכמה גורמים: גיל, תדירות הפעילות המינית, ודרגת הקרבה הרגשית והמשיכה הפיזית של הגבר אל בת זוגתו.

בניגוד לגברים, נשים לא חוות תקופה רפרקטורית. הן מסוגלות פיזיולוגית לחזור לשיא אורגזמטי נוסף בכל זמן נתון במהלך שלב זה.

בחלק הבא של הפרק, נדון באפקט שיש להזדקנות על התגובה והגירוי המיני. בהמשך נדון בהבדלי התגובות בין גברים לנשים.

הזדקנות ומעגל התגובה המיני:

כאשר אנשים גדלים ומזדקנים הם יבחינו בשינויים בתבניות הגירוי והתגובה המינית. בחלק הזה אנו נסכם בקצרה כמה מהשינויים היותר נפוצים בקרב גברים ונשים הקורים עם הגיל.

מעגל התגובה המיני אצל נשים מבוגרות:

באופן כללי כל שלבי התגובה במעגל ממשיכים להתקיים בקרב נשים מבוגרות, רק בעוצמות פחותות.

שלב ההתרגשות:

התגובה הפיזיולוגית הראשונה לגירוי מיני- רטיבות וגינאלית. מתחילה לאט יותר אצל נשים מבוגרות. במקום 10-30 שניות, זה עלול לקחת כמה דקות או יותר. ברב המקרים גם רמת הרטיבות היא פחותה.

מחקרים שהשוו נשים לפני גיל המעבר ואחרי גיל המעבר הראו שאכן זרימת הדם בעקבות גירוי מיני מוגברת יותר אצל נשים לפני גיל במעבר. אך למרות זאת, שתי הקבוצות דיווחו על רמה דומה של פעילות מינית והנאה, מה שמראה שגם אחרי גיל המעבר ישנה את רמת הרטיבות הנחוצה לביצוע פעילות מינית תקינה.

מחקר אחר גילה שנשים מבוגרות שעוסקות בפעילות מינית פעם או פעמיים בשבוע “מרטיבות “ יותר מאשר נשים שתדירות המין שלהן פחותה.

הפחתה במחזור וזרימת האסטרוגן , יכולה גם היא להשפיע. הדבר יכול לגרום ליובש, דלקת בדרכי השתן, וכאבים כאשר מתעטשים ומתעמלים בנוסף לביצוע פעילות מינית. השרירים הוגינאליים נעשים צרים יותר ובהירים יותר, האורך והרוחב של הואגינה מופחת והשינויים האלו מקשים על חדירה בזמן גירוי, והופכים את יחסי המין לכואבים. נשים גם דיווחו שבעקבות כך התשוקה המינית ירדה כמו גם הגירוי בדגדגן.

תרפיה הורמונאלית יכולה לפתור רבות מהבעיות האלה.

שלב המישור:

במהלך שלב זה פלטפורמה אורגזמטית מתפתחת והרחם גדל. אצל נשים מבוגרות שינויים אלו קורים לאט יותר.

שלב האורגזמה:

התכווצויות של הרחם והגוף ממשיכות לקרות למרות שמספר ההתכווצויות מופחת בקרב נשים מבוגרות. ישנן נשים שלפעמים התכווצויות אלו יכולות להיות אפילו מכאיבות.

מספר נשים במחקר של מסטרס וגונסון המשיכו לחוות אורגזמות מרובות.למרות זאת, שליש מהנשים במחקר אחר דיווחו על ירידה משמעותית ביכולת לחוות אורגזמה.

אורגזמה היא מרכיב חשוב שפעילות המינית של נשים מבוגרות. בסקר נמצא ש 69% בגיל 69-91 רשמו אורגזמה כתשובה הראשונה לשאלה- מה נחשבת חוויה מינית טובה מבחינתך?

רק 17% ענו משגל על השאלה הזו. בנוסף, אורגזמה גם היתה התשובה הכי נפוצה לשאלה, “ איזה אקט מיני הכי חשוב בשבילך?”.

65% מהנשים דיווחו שתדירות האורגזמות שלהן היא אותו הדבר כמו שהן היו צעירות.

שלב הסיום:

שלב זה קורה אצל נשים מבוגרות באופן חזרתי ומהיר יותר. כל סימני הגירוי נעלמים ברגע שהאורגזמה קורית.

לסיכום: האפקטים של הגיל על התגובות המיניות משתנות באופן ניכר. רב הנשים חוות שינויים מינוריים ויש כאלו שמושפעות באופן ניכר.חיי מין פעילים עוזרים לשמור בריאות וגינאלית, ופרטנר מתפקד ומעוניין בנוסף לתקשורת זוגית טובה תורם ליחסים מיניים טובים עבור נשים מבוגרות. תרפיה הורמונאלית יכולה לפתור רבות מהבעיות שמפריעות להנאה בחיי המין.

מעגל התגובה המינית של הזקן

רוב השינויים במעגל התגובה המינית קשורים לשינוי בעוצמה ומשך התגובה.

• שלב ההתעוררות- בצעירותם, גברים רבים יכולים להגיע לזקפה תוך מספר שניות. יכולת זו יורדת יחד עם ההתקדמות בתהליך ההזדקנות. במקום להגיע לזקפה תוך 8-10 שניות, הגבר יזדקק למספר דקות של גירוי משמעותי בכדי לפתח זקפה. בנוסף, הזקפה של הזקן תהיה פחות מוצקה משהייתה לו בצעירותו. רצוי ולעיתים גם נדרשים גירויים פיזיים נוספים כמו גירוי אוראלי או “להביא ביד”. הקצב האיטי הזה של התגובה המינית אצל הזקן עלול לגרום לו לפחד מאימפוטנציה וזו תתגשם במתכונת “הנביאה שמגשימה עצמה”. (עכשיו יש איזה קטע על אחד שמיואש מזה שלא עומד לו כבר במיטה כשהוא עם אישה סקסית להפליא. הוא קיבל עצה טובה מהדוקטור להיות סובלני ולהבין שזה לוקח יותר זמן בגילו ועצה זו עזרה לו להיפתר מכל הפחדים שלו). כשהגבר ובת זוגתו מבינים שיכולת הזקפה משתנה עם הגיל אז אין לכך כמעט השפעה על יכולתם ליהנות ממנה ואחד מהשני. חלק מהגברים המפחדים ורואים ירידה זו כמסמנת אובדן זקפה ואימפוטנציה, מפתחים חרדה ההופכת את פחדיהם למציאות. עיסוק יתר בזקפה מוביל חלק מהגברים להפסיק מלהיות פעילים מינית. סיבוכים נוספים העלולים להפריע לזקפה בגיל זה קשורים לבעיות בריאותיות כמו מחלת לב, לחץ דם גבוה, סכרת ותרופות שונות בשל תופעות הלוואי שלהן.
• שלב המגש Plateau Phase (הזמן שלוקח לגבר לגמור)- גברים מבוגרים לא חווים מיוטוניה ( myotonia = התכווצות שריר) במהלך שלב זה כפי שחוו כאשר היו צעירים לכן הזקפה שלהם לא קשה (firm) כמו של גבר צעיר. האשכים לא עולים קרוב לפין כפי שהיו עולים בעבר בשלב זה. זקפה מושלמת לא מושגת לעיתים אלא רק לקראת סוף שלב זה, ממש רגע לפני האורגזמה. אחת מהתוצאות של שינויים אלו היא שהגבר המבוגר מסוגל להישאר בשלב זה הרבה יותר מכשהיה צעיר , דבר אשר יכול באופן משמעותי להעלות את מידת ההנאה שלו ושל בת זוגתו. גברים רבים ובנות זוגם מעריכים הזדמנות זו ליהנות מריגושים מיניים אחרים חוץ משפיכה היות וזו מגיעה בשלב יחסית מאוחר. כאשר גבר מעורב במשגל, השותפה שלו יכולה להעריך את יכולתו לשלוט בשפיכה.
• שלב האורגזמה- רוב הגברים המזדקנים ממשיכים לחוות הנאה מהאורגזמות שלהם. במחקר אחד מצאו כי למעשה 73% מהגברים המבוגרים דיווחו כי אורגזמה הנה מרכיב חשוב ביותר בחוויה המינית שלהם. בכל זאת, החוקרים הבחינו בירידה בעוצמות .לעיתים קרובות הייתה חסרה התחושה של שפיכה בלתי נמנעת המתאימה לסוף שלב האורגזמה. מספר התכווצויות השריר המתרחש תוך כדי שלב זה יורד וכך גם עוצמת השפיכה. נוזל הזרע בדרך כלל פחות פורה ודל יותר בהרכבו.
• שלב הרזולוציה Resolution Phase (השלב שאחרי השפיכה)- רזולוציה בדרך כלל קורה לעיתים תכופות יותר בקרב גברים מבוגרים. אובדן הזקפה מהיר בייחוד בהשוואה לגברים צעירים. האשכים בדרך כלל יורדים מיד אחרי השפיכה. למרות שהרזולוציה נעשית מהירה יותר עם הגיל, שלב ההשהיה (refractory period) בין האורגזמה להתעוררות הבאה, מתארך. גברים עלולים להבחין בכך כבר בשנות השלושים והארבעים המוקדמות שלהם. לעיתים קרובות, בגיל שישים שלב ההשהיה אורך מספר שעות ובמקרים מסוימים גם כמה ימים.

הבדלים בין המינים בתגובתם המינית

יותר ויותר כותבים מדגישים את הדמיון הבסיסי הקיים בין המינים בתגובתם המינית. כותבי המאמר רואים נטייה זו כחיובית אל מול הנטייה הפופולארית בעבר לחשוב כי ישנם הבדלים משמעותיים בין המינים. נטייה זו עזרה בעבר ליצור שוק נרחב ל”מדריכי אהבה” אשר עוצבו כך שיספרו לקוראיהם על המסתורין והמורכבות של “המין השני”. כיום אנחנו יודעים כי ניתן ללמוד רבות על שותפינו המיניים ע”י בחינה של דפוסינו אנו. בכל זאת, ישנם כמה הבדלים אמיתיים וחשובים בין המינים ואותם סוקרים כותבי המאמר.

1. מגוון רב יותר של תגובות נשיות- הבדל אחד משמעותי בין המינים הוא טווח הוריאציות במעגל התגובה המיני. לנשים יש טווח רחב יותר של תגובה. לגברים יש בדרך כלל דפוס תגובה אחד ואילו לנשים לפחות שלוש. דפוס נשי אחד דומה מאד לגברי אך עם הבדל משמעותי אחד והוא יכולתה של האישה להגיע לאורגזמות נוספות מבלי לחזור שוב אל לפני שלב ה- plateau, זאת אומרת, לא צריכה לעבור את כל ה- cycle המיני מחדש. דפוס שני של האישה הוא התקדמות איטית משלב ההתעוררות ועד לשלב ה- plateau שם האישה יכולה להישאר זמן מה מבלי לחוות אורגזמה. שלב הרזולוציה כאן די נדחק החוצה. דפוס שלישי של האישה הוא התקדמות מהירה בשלב ההתעוררות המלווה באורגזמה עזה ואז רזולוציה מהירה. למרות שנדמה כי לנשים יש מגוון רב יותר של דפוסי תגובה מיניים מלגברים, זה לא מצביע על כך שכל הגברים חווים את מעגל התגובה המינית בדיוק באותו האופן. גברים מדווחים על מגוון רב יותר של דפוסי תגובה מהסטנדרט המוצג ע”י מסטרס וג’ונסון כולל מספר שיאים אורגזמיים בינוניים המלווים גם הם בשפיכה, התכווצויות מתמשכות באגן הירכיים אחרי שפיכת הזרע וזמן מורחב של התרגשות אינטנסיבית לפני השפיכה שמרגישה כמו אורגזמה אחת ארוכה. במילים אחרות, אין דפוס אחד של תגובה מינית, גם אין “דרך אחת נכונה”. כל הדפוסים והווריאציות, כולל תגובות שונות של אותו האדם לגירוי מיני בזמנים שונים או סיטואציות שונות, נחשב לנורמאלי.
2. שלב ההשהיה הגברי the male refractory period- הבדל שני בין המינים הוא קיומו של שלב ההשהיה במעגל התגובה הגברי. גברים יודעים כי חייב לעבור זמן כלשהו מינימאלי אחרי האורגזמה לפני שיוכלו לחוות עוד שיא. לרוב הנשים אין הפסקה כפויה שכזו. ישנן מספר השערות לגבי אופן הפעלתו של שלב זה. השערה אחת טוענת כי השפיכה מעוררת מנגנון נוירו-ביולוגי מעכב קצר טווח. השערה זו נתמכת ע”י מספר מחקרים שנעשו בבריטניה (Barfield, 1975). המחקרים הללו שיערו כי מסלול כימי בין המוח התיכון להיפותלמוס (מסלול הקשור לויסות השינה) קשור לאינהיביציה פוסט- אורגזמית בקרב גברים. בניסויים שונים שערכו על חולדות אכן נמצא כי כאשר איזור זה נהרס, זמן ההשהיה של החולדות בין אורגזמה לאורגזמה ירד בחצי. השערה שנייה קושרת את שלב ההשהיה לאובדן נוזל זרע במהלך האורגזמה. רוב החוקרים די סקפטיים לגבי השערה זו מכיוון שלא ידוע על שום מרכיב או הורמון בנוזל הזרע אשר שפיכתו גורמת לאובדן אנרגיה. השערה נוספת היא לגבי היתרון האבולוציוני של שלב זה. היעד ההישרדותי האולטימטיבי של המינים השונים מושג בצורה הטובה ביותר אם הזכרים חווים השהיה אחרי אורגזמה ואילו נשים לא. לפי תיאוריה זו, זהו יתרון מפני שהוא מאפשר לנקבה להזדווג עם יותר מזכר אחד וכך סיכוייה גדלים להיכנס להיריון. נוכחותם של מספר נוזלי זרע אצל הנקבה יכול גם לתרום לסלקציה הטבעית של “הטובים ביותר”. אין יותר מדי תימוכין לתיאוריה פרובוקטיבית זו. לא משנה מה הסיבה האמיתית לקיומו של שלב ההשהיה, הרי שהוא קיים בקרב כל הגברים מכל המינים כולל חולדות, כלבים ושימפנזות.
3. אורגזמות מרובות- הבדל שלישי בין גברים ונשים בתגובה המינית הוא היכולת לחוות אורגזמות מרובות. ההגדרה הטכנית למושג זה מתייחסת למצב בו תוך זמן קצר נחווית יותר מאורגזמה אחת. למרות שהחוקרים נחלקים ביניהם לגבי המרכיבים של חוויה אורגזמית מרובה, למטרת הדיון במאמר זה נגיד כי במצב בו גבר או אישה חווים שתי אורגזמות או יותר תוך טווח זמן קצר, אותו אדם חווה אורגזמה מרובה. בכל זאת, ישנו הבדל בין נשים וגברים אשר הגדרה זו מפספסת. זה לא נדיר שאישה תחווה אורגזמות מרובות תוך זמן קצר (עם הפרשים של מספר שניות) אך לעומת זאת גברים יזדקקו למרווחי זמן גדולים יותר. כמה נשים חוו אורגזמה מרובה? קינסי ועמיתיו (1953) במחקרם דיווחו על 14% מהנשים שהשתתפו במחקר אשר דיווחו כי נהנות מאורגזמה מרובה באופן שגרתי. במחקר שנעשה ע”י “פסיכולוגיה היום” בשנת 1970 נמצא נתון של 16% מהנשים שהשתתפו בסקר. מחקרים שנעשו על סטודנטים במהלך השנים מצאו נתונים דומים. על פני השטח נראה כי היכולת לחוות אורגזמות מרובות שמורה רק למספר מצומצם של נשים אך מחקרם של מסטרס וג’ונסון מראה כי השערה זו אינה נכונה. כאשר מדובר בנקבה אשר מסוגלת לחוות אורגזמה באופן טבעי והיא מגורה באופן הנכון תוך זמן קצר אחרי שחוותה אורגזמה, ברוב המקרים תוכל לחוות אורגזמה שנייה, שלישית, רביעית וכו’. בניגוד לגברים אשר אינם מסוגלים לחוות יותר מאורגזמה אחת תוך זמן קצר, נשים רבות מגורות, בעיקר כאשר מגורות באזור הדגדגן, יכולות באופן נורמאלי ותדיר לחוות חמש או שש אורגזמות מלאות תוך מספר דקות. למרות שהחוקרים מצאו כי לרוב הנשים קיימת היכולת לאורגזמות מרובות, נראה כי רק חלק קטן מהנשים חוות אותן. מדוע קיים פער כה גדול בין היכולת לחוויה עצמה? התשובה טמונה במקור הגירוי. דו”ח קינסי, “פסיכולוגיה היום” ומחקרים נוספים, כולל מחקר הסטודנטים של כותבי המאמר, מבוססים על אורגזמות כתוצאה מחדירה וגינאלית וזאת ממספר סיבות. אחת מהן היא נטייתו של הגבר להפסיק את קיום היחסים עם האישה לאחר שהגיע לאורגזמה (מוכר לכן....?) ונטייתה של האישה להפסיק גם היא לאחר האורגזמה הראשונה שלה. בניגוד חד, מספר חוקרים הראו כי נשים אשר מאוננות וכאלו המתייחסות באופן מיני לנשים אחרות יחוו אורגזמות מרובות ולא יפסיקו לאחר האורגזמה הראשונה. אין כוונה לרמוז דרך דיון זה שכל הנשים צריכות לחוות אורגזמות מרובות. להיפך, נשים רבות מעדיפות חוויה מינית בה הן חוות רק אורגזמה אחת או אולי כלל לא לחוות אורגזמה. המידע על היכולת לאורגזמות מרובות אצל נשים לא צריך להתפרש כמשהו שהוא מחייב עבור נשים. הוא יכול להוביל לסטנדרט מיני חדש. כפי שנאמר קודם לכן, אורגזמות מרובות בקרב גברים נחשבות לא שכיחות בקרב גברים. לרוב הן מדווחות ע”י גברים צעירים מאד ותדירותן יורדת עם הגיל. מאד לא סביר למצוא גברים, אפילו בגילאי קולג’, אשר באופן קבוע חווים יותר מאורגזמה אחת במשגל אחד. בכל זאת, כותבי המאמר מסכימים עם אלכס קומפורט (1972) אשר טען כי סביר להניח שרוב הגברים מסוגלים לכך, הרבה יותר ממש שאנחנו משערים. גברים צעירים רבים מותנים ע”י השימוש באוננות לגמור מהר בכדי למנוע חשיפה שלהם. מה שמעודד מתבגרים רבים להמשיך בחוויה המינית זמן מאד קצר לאחר האורגזמה הראשונית. דרך התנסות מאוחרת יותר, גברים רבים מגלים שהם כן יכולים, אם ימשיכו אחרי האורגזמה הראשונה, לחוות עוד אורגזמות. זה אולי ייקח להם קצת יותר זמן אבל זה אפשרי. יש ראייה לכך שישנם גברים אשר מסוגלים לחוות אורגזמות מרובות תוך זמן קצר. במחקר אחד דיווחו 13 גברים כי יש להם את היכולת לחוות מספר אורגזמות טרם השפיכה כאשר השיא הוא באורגזמה המסתיימת בשפיכה של זרע. רוב הגברים הללו דיווחו על בין 3-10 אורגזמות לכל משגל. למרבה הצער, רק אחד מתוך ה-13 נבדק במעבדה. כנראה המפתח להצלחתו של הגבר לחוות מספר אורגזמות היא יכולתו להשהות את “הגמירה” ו”השפיכה” היות והאורגזמה האחרונה, המלווה בשפיכה, עוררה את “שלב ההשהיה” (רובינס וג’נסן 1978). יותר קרוב לזמנינו אנו, מריאן דון וג’אן טרוסט (1989) דיווחו על ממצאיהן מראיונות שערכו עם 21 גברים בגילאי 25-69 אשר דיווחו כי לעיתים קרובות (אם כי לא תמיד) חווים אורגזמות מרובות. למטרת המחקר, הגדירו דון וטרוסט אורגזמות מרובות אצל גברים כ”שתי אורגזמות או יותר עם או בלי שפיכה ובלי או עם אובדן מאד מוגבל של הזקפה תוך כדי אותו המשגל”. דפוסי הגברים היו מגוונים. חלק מהגברים חוו שפיכה אחרי האורגזמה הראשונה אשר לוותה בעוד אורגזמות “יבשות”. גברים אחרים דיווחו כי חוו מספר אורגזמות ללא שפיכה כאשר בסוף ישנה אורגזמה אחרונה בה יש שפיכה. שאר הגברים דיווחו על ווריאציות שונות של שני הדפוסים הללו. מחקרים אלו מספקים לנו תמיכה לעובדה כי ישנם גברים אשר כן חווים אורגזמות מרובות. אם ממצאים אלו יאומתו בעוד מחקרים ועוד גברים יהפכו מודעים לאפשרות לחוות אורגזמות מרובות. מחקרים עתידיים עשויים לגלות כי אחוזי הגברים הנהנים מאורגזמות מרובות קרוב לאחוז הנשי הרבה יותר ממה שמאמינים היום. זה לא הכרחי תמיד שמשגל יסתיים בשפיכה. גברים רבים מוצאים שזה מאד מהנה להמשיך בפעילות המינית גם לאחר השיא למרות שלא תמיד יגיעו לאורגזמה נוספת. אורגזמות מרובות לא צריכות להיתפס כיעד הבלעדי והאולטימטיבי אלא “כמקום נוסף” שאפשר לחקור בהתנסות המינית אשר מגדיל את טווח האפשרויות להנאה מינית.

סיכום הפרק

1) תפקיד ההורמונים בהתנהגות המינית

• שני המינים מייצרים הורמונים “גבריים” ו”נשיים”. אצל הגברים, האשכים מייצרים בערך 95% אנדרוגן ומעט אסטרוגן. אצל הנשים, השחלות ובלוטת האדרנל מייצרים אנדרוגן ואסטרוגן בכמויות פחות או יותר שוות כאשר האסטרוגן מיוצר בעיקר בשחלות.
• האנדרוגן הדומיננטי אצל שני המינים הוא הטוסטוסטרון. הגוף הגברי מייצר באופן נורמאלי פי 20 עד פי 40 יותר מהגוף הנשי אבל התאים בגוף הנשי יותר רגישים לטוסטוסטרון מאשר תאי הגוף הגברי.
• למרות שקשה להבחין בין האפקט של הורמוני מין לזה של התהליכים הפסיכולוגיים בהקשר להתעוררות מינית, המחקר מצביע על כך שהטוסטוסטרון משחק תפקיד קריטי בשימור התשוקה המינית אצל שני המינים.
• סימפטום מרכזי במצב של פגם בייצור הטוסטוסטרון אצל שני המינים הוא ירידה ברמת התשוקה המינית היחסית של הגבר או האישה. זה יכול להיות מטופל ע”י טיפול המחליף טוסטוסטרון. העלאת רמתו מעבר לטווח הנורמאלי יכולה לעורר תגובות שונות אצל שני המינים.
• הנוירופפטיד הורמון אוקסיטוצין, המיוצר בהיפותלמוס, יוצר השפעה משמעותית על התגובה המינית, חושניות ומשיכה מינית ורגשית בינאישית.

2) המוח ועוררות מינית

• המוח משחק תפקיד חשוב בעוררות המינית האנושית דרך מחשבות, רגשות, זיכרונות ופנטזיות.
• יש ראיות המקשרות גירוי דרך התערבות כירוגית במספר אזורים במוח עם עוררות מינית בבני אדם וחיות אחרות.
• המערכת הלימבית, בעיקר ההיפותלמוס, משחקת תפקיד חשוב בתפקוד המיני.
• נוירוטרנסמיטורים מסוימים במוח ידועים כמשפיעים על העירור והתגובה המינית. דופמין יוצר עוררות מינית ופעילות בקרב גברים ונשים וסרוטונין מספק השפעה מעכבת עבור שני המינים.

3) החושים ועוררות מינית

• חוש המישוש נוטה להיות הדומיננטי בקרב החושים היוצר עוררות מינית בקרב בני האדם. המקומות בגוף אשר רגישים ומגיבים יותר למגע, נקראים “אזורים ארוגניים”. אזורים ארוגניים ראשוניים הם כאלו בהם מרוכזים קצוות רבים של עצבים. אזורים ארוגניים משניים הם אזורים אחרים בגוף אשר מביאים לעוררות מינית כתוצאה מהתניה מינית.
• חוש הראייה הנו שני לחוש המישוש בסיפוק גירוי אשר מרבית האנשים מוצאים כגורם לעירור מיני. לאחרונה נמצא כי נשים מגיבות לארוטיקה ויזואלית בדיוק כמו גברים.
• המחקר עדיין לא הבהיר בבירור האם לחושי הטעם והריח יש תפקיד ביולוגי בקביעת העוררות המינית האנושית אבל ניסיוננו האינדיבידואלי והייחודי מראה כי ריחות וטעמים מסוימים הנם בעלי משמעות ארוטית. בכל אופן, האובססיה הקיימת בתרבותנו ביחס להיגיינה אישית נוטה לטשטש ריחות או טעמים טיבעיים הקשורים לפעילות מינית.
• מחקרים אחרונים סיפקו ראיות, לא מספקות, על כך שבני האדם מייצרים פרומון אשר משמש כ”מושך מיני”.
• ישנם אנשים אשר מוצאים כי השמעת קולות תוך כדי משגל מעוררת מאד בעוד אחרים מעדיפים כי בני זוגם יהיו דווקא שקטים תוך כדי. חוץ מזה שדיבור יכול להיות מעורר מיני עבור חלקינו הרי שתקשורת תוך כדי משגל יכולה גם לתת אינפורמציה רבה.

4) מעוררי ומורידי חשק מיני

• בנקודה זו, אין עדיין הוכחה ברורה לכך שקיים מרכיב במה שאנחנו אוכלים, שותים, מעשנים או מזריקים הגורם להתעוררות מינית. אמונה והשערות מסתמכים על ההצלחה הנראית של מספר “מעוררים”.
• חומרים מסוימים ידועים כבעלי אפקט מעכב על ההתנהגות המינית. “מעכבים” אלו כוללים סמים אופיאטיים, סמי שינה, אנטי דכאוניים, ניקוטין, גלולות למניעת הריון, כדורים נגד לחץ דם.

5) התגובה המינית

• המודל של קפלן לתגובה המינית כולל שלושה שלבים: תשוקה, התרגשות ואורגזמה. מודל זה מובחן ומיוחד בשל ההבחנה שעושה לשלב התשוקה מהשלבים האחרים.
• מסטרס וג’ונסון מתארים ארבעה שלבים בתגובה המינית בקרב גברים ונשים: התרגשות, plateau, אורגזמה והירגעות.
• תוך כדי שלב ההתרגשות, שני המינים חווים עליה במתח השריר, קצב הלב ולחץ הדם. הפרשה של נוזלים וזקפה של הפטמות גם קורים לעיתים קרובות, בעיקר בקרב נשים. תגובות נשיות כוללות הגדלה של הדגדגן, הגדלה של שפתי הנרתיק ושל הנרתיק עצמו, הרמה והתרחבות של הרחם והגדלת החזה. גברים חווים זקפה של הפין, הרמה והגדלה של האשכים ולעיתים הפרשה מבלוטת קופר.
• שלב ה-plateau מסומן ע”י האצה מוגברת של התכווצות השריר (מיוטוניה), נשימת יתר (היפרוונטילציה), הגברת קצב הלב ועליה בלחץ הדם. אצל הנשים, הדגדגן נסוג מאחורי “הכיסוי” שלו, שפתי הנרתיק מקבלים צבע עז, נוצרת פלטפורמה לאורגזמה בתוך הנרתיק, הרחם מורם לגמרי וה-areolas מתנפח (לבדוק תרגום אצל זוהר ביחס להקשר כי זה לא ברור בסיכום). אצל גברים, “ההילה” (ראש הפין) מתמלאת בדם, האשכים שניהם מתרוננים ומוגדלים ובלוטת קופר פעילה.
• אורגזמה מסומנת ע”י התכווצויות שריר לא רצוניות בכל הגוף. לחץ הדם, קצב הלב והנשימה, כולם עולים. אצל נשים, האורגזמה נמשכת קצת יותר מאשר אצל גברים. האורגזמה הגברית מופיעה בדרך כלל בשני שלבים: פליטה וגירוש (לבדוק בתרגום של זוהר לפי ההקשר). קשה להבחין בין תיאורים סובייקטיביים של אורגזמות נשיות וגבריות.
• מסטרס וג’ונסון טוענים כי לאישה יש רק סוג אחד של אורגזמה פיזיולוגית ללא קשר למה שעורר אותה.
• ישנן נשים המסוגלות לחוות אורגזמה וגם שפיכה כאשר נקודת ה-G (אזור המצוי בחלק הקדמי של הואגינה) מגורה באופן נמרץ.
• תוך כדי שלב הרזולוציה, המערכת המינית חוזרת למצב של אי עוררות מינית, תהליך אשר יכול לקחת גם כמה שעות תלוי במספר גורמים. אובדן זקפה מתרחש בשני שלבים: הראשון יותר מהיר והשני יותר ארוך.

6) הזדקנות ומעגל התגובה המינית

• כאשר גברים ונשים מזדקנים הם מבחינים בשינויים בעוררות ובדפוסי התגובות המיניות שלהם. אצל שני המינים, כל השלבים של מעגל התגובה המינית מופיעים אבל עם פחות עוצמה.
• אצל נשים מבוגרות לוקח בדרך כלל יותר זמן להגיע לרטיבות וגינאלית. מעגל התגובה המינית של האישה המבוגרת מאופיין ע”י פחות גמישות בהרחבת הנרתיק, פחות עוצמה אורגזמית ורזולוציה מהירה יותר.
• פחות שכיח אבל ייתכן ותהייה ירידה אצל נשים בחשק המיני, רגישות בדגדגן ויכולת להגיע לאורגזמה.
• לגברים מבוגרים לוקח בדרך כלל יותר זמן בכדי להגיע לזקפה ואורגזמה. יותר שליטה על השפיכה יכולה להיות רווחית להנאה המינית של שני הפרטנרים.
• מעגל התגובה של הגבר המזדקן מאופיין ע”י פחות התכווצויות שרירים, פחות עוצמה אורגזמית, רזולוציה מהירה יותר ותקופות השהייה ארוכות יותר.

7) כמה הבדלים בין המינים בתגובות המיניות

• הרבה כותבים מדגישים היום את הדמיון המובהק בתגובות המיניות בין גברים ונשים. בכל זאת ישנם מספר הבדלים משמעותיים ביניהם.
• ככל, נשים מפגינות טווח נרחב יותר בתגובות ובדפוסים המיניים מאשר גברים.
• קיומו של שלב ההשהיה אצל הגבר הוא אחד ההבדלים המשמעותיים בין מעגלי התגובה המינית של שני המינים. לא נמצא בבירור הגורם לקיומה של השהיה זו אך יש מספר ראיות לכך שהשפיכה מפעילה מכאניזמים נוירוביולוגיים מעכבים והם אחראים להשהיה זו.
• אורגזמות מרובות מופיעות יותר אצל נשים ופחות אצל גברים. נשים יחוו יותר אורגזמות בעת אוננות מאשר במשגל. לאחרונה נמצא כי ישנם גברים המסוגלים גם הם לחוות אורגזמות מרובות תוך זמן קצר.