חזרה לאתר הראשי
Sex therapy and sexual enhancement
Crooks, R. and Baur, K - in Our Sexualityאלמנטים בסיסיים של טיפול מיני והגברה מינית:: הרחבת ידע אישי היא לעיתים קרובות צעד חשוב בשיפור מיני. ננסה לציין דרכים לשיפור מודעותנו וקבלת גופנו ונביא פעילויות המגבירות גירוי מיני. הנ"ל נכון גם לגבי זוגות שלהם חיי מין מספקים.
מודעות עצמית: לאנשים המכירים את עצמם- את רגשותיהם המיניים, צרכיהם, כיצד גופם מגיב- לרוב קל יותר לחלוק מידע חשוב ולשתף את הפרטנר שלהם מאשר מי שאינם כאלו. מודעות רגשית וגופנית ויכולת לביטוי עצמי הינם אלמנטים קריטיים בחוויות מיניות מספקות. דרך טובה להרחיב מודעות עצמית ונוחות עם המיניות שלנו היא להתוודע טוב יותר לאנטומיה המינית ולחלקי הגוף המיניים שלנו. יכול להועיל אם נחקור את אותם חלקים בגופנו (ולא רק את אברי המין) ע"י הסתכלות ומגע מסוגים שונים. אוננות הינה דרך טובה לגברים ונשים ללמוד על ולחוות תגובות מיניות. הפעילויות הנ"ל יכולות להיות מהנות ואת הידע שהן מספקות ניתן לחלוק עם הפרטנר. אוננות אף יכולה לעזור לאנשים מבוגרים שאין להם פרטנר מיני.
תקשורת: לדבר באופן פתוח ובונה על בעיות מיניות הינו דבר קשה, אך חשוב למדי בפתירתן. מחקרים גילו שזוגות להם יש תקשורת טובה טרם טיפול מיני, סביר שיצליחו בו יותר מכאלו להם לא אין תקשורת טובה. אחד הרווחים העיקריים מטיפול מיני, ללא קשר לסוג הבעיה- הינו כי זוגות המשתתפים בו יחד מפתחים לרוב כישורי תקשורת יותר אפקטיביים. ייתכן כי ארוטיות בוגרת תלויה יותר על בגרות רגשית מאשר על טכניקות מיניות. מושג יציב של עצמי הינו דרוש לצורך הסתכנות בביטוי הרצונות והתשוקות ככל שצריך ע"מ לחוות התנסויות ארוטיות אינטנסיביות במערכת יחסים ממושכת. דרושה לשם כך היכולת להסתכן בלנסות התנהגויות מיניות חדשות ובכך שאולי הפרטנר לא יגיב אליהן באופן חיובי.
התמקדות חושית/Sensate Focus: מדובר בסדרת אימוני נגיעות, שנועדו להגביר את ההנאה המינית ההדדית. הנ"ל יכולות להפחית חרדה הנגרמת ע"י התמקדות במטרה ולשפר תקשורת, תענוג וקרבה. הטכניקה הנ"ל אינה מוגבלת לטיפול מיני ויכולה לסייע לכל הזוגות. בשיטה זו, בני הזוג נוגעים כל אחד בתורם בפרטנר בזמן שמונחים ע"י הוראות חיוניות. בתחילה, בן הזוג שמבצע את הנגיעות דואג לאווירה חמימה ונוחה, ללא הפרעות מבחוץ. אז שניהם מתפשטים והנוגע (לרוב האישה) מתחיל לחקור את גוף הפרטנר, כשמונחה ע"י כך: לא לגעת ע"מ לענג או לגרות את הפרטנר, אלא למען ההנאה האישית של הנוגע. המטרה היא שהנוגע יתמקד בתפיסתו שלו לגבי המרקם, הצורה וחום הגוף. האיכות הלא דורשנית של טכניקה זו מסייעת להפחית חרדת ביצוע, היכולה לעכב עוררות אצל בני הזוג. זו הנוגעים בו נותר שקט, למעט כשהמגע לא נוח. אז הוא מתאר את התחושה הלא נוחה ואומר מה הנוגע יכול לעשות כדי לשפר. כל אלו מסייעים לנוגע להתכוונן לגמרי לתחושותיו ותפיסותיו, בלי לדאוג האם מה שהוא עושה לא נעים או נוח לפרטנר. בפעילות הבאה, בני הזוג מחליפים תפקידים. בחוויות ההתמקדות החושית הראשונות, יחסי מין ומגע באברי המין ובחזה אסורים. רק לאחר שלמדו להתמקד על תפישות מגע ותקשורת של תחושות לא נוחות, הם יכולים לכלול גם את אלו כחלק מהפעילות. לאחר כלילת החזה ואברי המין, הם מתקדמים לחוויית התמקדות חושית בו זמנית. כאן הם נוגעים אחד בשניה באותו זמן ומתנסים בתחושות של לגעת ולהיות ננגע. יש זוגות המתקשים לקבל פעילות זו, שאינה כוללת מגע מיני, ולא מבינים את יעילותה. אך לעיתים להתחבק או להתנשק- קשה בהרבה מיחסי מין! אלו דורשים הרבה יותר תקשורת וחיבה הדדית. התרפיה המינית המערבית מבוססת על ההנחה כי תקשורת פתוחה, קרבה רגשית והנאה גופנית של שני בני הזוג מנחות את הטיפול והן מטרותיו.
מיניות ושונות: כיצד מיניות מודרנית יכולה להשתלב עם ערכים תרבותיים? אמונות תרבותיות משפיעות על אופן קיום יחסי מין, תפישת בעיות מיניות ודרכי טיפול. בחברות בהן יש עליונות גברית, קיום יחסי מין עבור האישה נתפש כחובה ולא כאמצעי להנאתה. אי אורגזמה לא נחשבת לבעיה, ואילו אי רטיבות בנרתיק כן, משום שמפריעה לפעילות המינית של הגבר. בחברות ערביות למשל, נשים פונות לסיוע מיני רק כשיחסי המין מכאיבים, לא כשאינם מענגים. מסורות תרבותיות רבות מאפשרות מעט תקשורת בענייני מין, אם בכלל. הדבר נתפש רבות כמבייש, ועומד בסתירה למרכיב החינוכי- הדרכתי של הטיפול.
טכניקות מיניות ספציפיות לעיתים קרובות נוגדות ערכים תרבותיים. כך למשל לגבי אוננות, שמסייעת בטיפול באי אורגזמה ובעיות זקפה או שפיכה מוקדמת, אך אסורה ביהדות האורתודוכסית. התנוחה בה נשים הן למעלה עשויה לסתור ערכי חברות בהן יש דומיננטיות גברית. לפיכך, טיפול מיני צריך לקחת בחשבון את הערכים התרבותיים של הלקוחות ועמדותיהם לגבי התנהגות מינית. מטפלים צריכים לנסות ולהתאים עצמם לתפיסות המושרשות של מטופליהם, והדבר יעיל מלכפות את הנורמות הטבועות בטיפול מיני מערבי. אוננות בנוכחות הפרטנר: יכול להיות יעיל במיוחד עבור זוגות לאפשר אחד לשנייה לדעת אילו סוגי נגיעות מגרים אותם. אוננות בנוכחות הפרטנר יכולה להיות אחת הדרכים לסיפוק מידע כזה, בייחוד עבור נשים הלומדות לחוות אורגזמה בנוכחות הפרטנר או לבעיות זקפה ושפיכה מוקדמת.
כל ההתנסויות המוצעות ע"י ההתמקדות החושית יכולות לסייע בהגברת הסיפוק המיני, בין אם ליחיד או לזוג יש בעיה ספציפית או שמא רוצים לדעת יותר על עצמם. עם זאת, מעבר לשיטות הכלליות, ישנן טכניקות ספציפיות שמטרתן להפחית או להתגבר על קשיים מיניים ייחודיים.
הצעות ייחודיות עבור נשים: להלן שיטות לעזרה עצמית לנשים ע"מ ללמוד להגביר עוררות מינית ולהגיע לאורגזמה בעצמן או בנוכחות הפרטנר. אך כשמקורות הבעיות הינם מורכבים, עזרה עצמית עלולה שלא להספיק בפתירתן.
להיהפך לאורגזמית : עבור נשים שלא חוו מעולם אורגזמה, מומלץ ללמוד שיטות יעילות לגירוי עצמי. לדבר יתרון לנשים להן אין פרטנר מיני, וכך יכולות ללמוד להגיע לאורגזמה. עבור נשים שיש להן פרטנר,להיהפך לאורגזמות קודם ע"י אוננות יכול לסייע בפיתוח תחושת מיניות בגופן, שיכולה להרחיב את הסבירות לסיפוק עם הפרטנר. תוכניות טיפול לאי אורגזמה מבוססות על פעילויות להכרה עצמית מתקדמת, שהאישה עושה בבית, בין המפגשים. בראשית הטיפול- חקירת הגוף ובדיקת אברי המין מודגשות. אז האימון הביתי מתקדם לשיטות לגירוי עצמי. ויברטורים יכולים להועיל לאישה אנאורגזמית לחוות אורגזמה ולהכיר לראשונה ביכולתה לחוות תגובה כזו. השימוש בו לעיתים קרובות פחות מעייף ומספק גירוי רב יותר משימוש באצבעות. לאחר שחוותה מספר אורגזמות בעזרת הוויברטור, כדאי יהיה לשוב לגירוי ידני. הדבר חשוב, משום שקל יותר לפרטנר לחקות ולשחזר מגע עצמי של האישה מאשר של ויברטור. יכול לקחת זמן סביר עד שאישה תלמד לחוות אורגזמה. עם זאת, יועצים מיניים יכולים להקל על התהליך ע"י מתן תשובות לשאלות וסיפוק עזרה אישית (מה הכוונה??חחח). הם יכולים לסייע לאישה לעבוד על בעיות רחבות יותר התורמות לאי אורגזמה. טכנולוגיה המעודדת אורגזמה נתגלתה במקרה, כשפיסיקאי ניסה להמציא מכשיר לשליטה בכאבים ע"י שימוש בשלט המשפיע על אלקטרודות שהוחדרו לגוף. לחוות אורגזמה עם הפרטנר: ברגע שאישה לומדת לחוות אורגזמה ע"י גירוי עצמי, לחלוק את גילוייה עם הפרטנר יכול לעזור לו לדעת אילו דרכי גירוי הכי מענגים עבורה. האסרטיביות המינית של האישה- להתחיל במה שמגרה אותה ולשתף במשאלותיה המיניות- הינה הכרחית לשיפור ושימור חוויות מיניות. לאחר שהזוג חש בנוח עם השיטות להתמקדות חושית שתוארו לעיל, הם ממשיכים לחקירת אברי המין. בני הזוג בתורם בחונים ויזואלית את אברי המין של האחר. לאחר התבוננות מעמיקה, הם נוגעים ומשתפים הדדית כיצד מרגיש מגע בכל איזור. השלב הבא הוא שהאישה תגרה עצמה בנוכחות הפרטנר. היא יכולה להשתמש בשיטות שלמדה כי מגרות אותה, ובן הזוג יכול לאחוז בה, לנשקה או לשכב תחתיה. זהו לרוב שלב קשה. אז הפרטנר מתחיל בעינוג ידני עדין. ניתן לעשות זאת בכל תנוחה הנוחה לבני הזוג. ניתן לשלב שמן לסיכוך והגברת הגירוי. בן הזוג לא מניח כיצד יש לגעת באישה אלא מונחה ע"י מילותיה וידיה. המטרה של הפעמים הראשונות הנ"ל היא שהפרטנר יגלה מה מגרה את האישה יותר מאשר לייצר אורגזמה. אם האישה חשה מוכנה להגיע לאורגזמה, היא מורה לפרטנר להמשיך בגירוי עד שמגיעה לשיא. סביר להניח כי לא תתרחש אורגזמה עד שהזוג לא קיים מספר אימונים כאלו. ניתן להשתמש במספר טכניקות ספציפיות להגביר את עוררות האישה ואת האפשרות לאורגזמה בזמן יחסי מין. כשאישה יכולה לחוש מתי היא מגורה מספיק ומוכנה לחדירה, ואז מתחילים יחסי המין (ולא קודם לכן)- הדבר יכול להגביר את ההנאה החושית, אך תלוי גם במוכנות הפרטנר להמתין לה. האישה יכולה להגביר הנאה גם ע"י כך שתניע עצמה ותתחכך בפרטנר בזמן קיום היחסים. היא יכולה לאונן או להשתמש בוויברטור תוך כדי החדירה, או להנחות את הפרטנר כיצד לגעת באיבר מינה.
התמודדות עם
אי רטיבות בנרתיק/ Vaginismus: טיפול בבעיה
זו מתחיל לרוב בבדיקת אגן הירכיים, עם הדגמה
גופנית של תגובה וגינלית עוויתית אצל אישה
או זוג. טיפול שלאחר מכן מתחיל עם תרגילי
הרגעה והכרה עצמית, שהאישה מבצעת בבית בכדי
להגיע לדרגת נוחות ושליטה בגופה. התרגול
מתחיל לרוב באמבטיה מרגיעה, חקירת גוף כללית
וגירוי חיצוני ידני. אז יש ניסיון להתמודד
עם הוגיניסמוס ע"י כך שהאישה מחדירה
בתחילה קצה אצבע, אח"כ אצבע שלמה ולבסוף
3 אצבעות, בלא לחוות התכווצות שרירים. בכל
שלב, האישה מתאמנת בהרגעת והרפיית שרירי
איבר מינה. בנוסף לפעילויות אלו, האישה
נפגשת עם המטפל שלה בכדי לדון בתגובותיה.
ביופידבק וטיפול גופני יכולים להיכלל אף
הם. ברגע שהאישה סיימה את השלבים המקדימים,
הפרטנר יכול אף הוא להשתתף. יחד, הם מבצעים
את מה שעשתה האישה בשלב הקודם. לא נעשית
חדירת איבר המין עד שהגבר חדיר 3 אצבעות
בלי שיש עיוות שרירי. כשהפין חודר לנרתיק,
המטרה היא שהאישה תכיר ותתוודע לתחושה
של הכלת הפין בתוכה, ולכן הזוג נותר בלא
תנועה. תנועות אגן הירכיים נוספות רק כששניהם
חשים בנוח עם החדירה. מחקרים מציינים כי
לעיתים קשה לטפל בוגיניסמוס בהצלחה, בייחוד
כשהזוג לא קיים מעולם יחסי מין, ולכן נדרש
טיפול מקיף יותר.
הצעות ייחודיות עבור גברים: כאן מדובר על הקשיים הנפוצים של שפיכה מוקדמת והפרעות זקפה. תידון גם ההפרעה האורגזמות, שהינה פחות נפוצה. כמו אצל הנשים, גם כאן לעיתים קרובות המקורות לבעיות הינם מורכבים והפתרונות אינם פשוטים.
שפיכה מוקדמת
והחזקת מעמד זמן רב יותר: כאן סיכויי
הניבוי להצלחה הינם טובים. הגישות המוצלחות
ללמידת שליטה בשפיכה הינן קלות ליישום,
לעיתים אף ללא הדרכה מקצועית.
כמה שיטות מסייעות לעיכוב השפיכה: הנ"ל יכולות להועיל גם לאלו שאינם סובלים מהקושי, פשוט כדי להאריך את משך זמן קיום היחסים.
- לשפוך יותר תכופות- לעיתים ניתן לעכב שפיכה כשיש יותר אורגזמות, וכשאין פרטנר מיני בנמצא- גם אוננות יכולה לסייע.
- לגמור שוב- לעיתים יש הנחה מוטעית כי האורגזמה הגברית מביאה לסיום הסקס. מנגד, זוג יכול להמשיך באינטראקציה המינית ולהביא שוב למצב חדירה כשהזקפה שבה.
- לשנות תנוחות- התנוחה בה הגבר למעלה היא הדרך הגרועה ביותר לטפל בקושי זה, שכן לחץ השרירים שנוצר מביא לאורגזמה מהירה. שכיבת הגבר על גבו יכולה להביא לשליטה רבה יותר. בנוסף, דרושה רגיעה שלו. אם יעשה תנועות רבות של אגן ירכיו בתנועה זו- יגדל מתח השרירים שלו. לאחר אימון בתנועה זו, יכול הגבר להגביר שחרור ורגיעה.
- לדבר אחד עם השנייה- בכדי לעכב את השיא, גברים נוטים להפחית או להפסיק בתנועה. ללא תקשורת, בת זוגם תתקשה לזהות את הרגע המדויק ולדעת מתי להפחית או לעצור את הגירוי.
- לשקול אלטרנטיבות- בכדי לצמצם חרדת ביצוע אודות שפיכה מוקדמת (או כל קושי אחר), רצוי לחשוב על יחסי מין רק כאחת האופציות להנאה מינית.
טכניקת ה"עצירה- התחלה"/Stop-Start Technique:
הנ"ל נועדה להאריך את התחושות לפני האורגזמה. מטרתה לסייע לגברים להכיר ולבסוף לשלוט ברפלקס השפיכה שלהם. הפרטנרית אמורה לגרות את הפין, באופן ידני או אוראלי, עד לנקודה של טרם אורגזמה. בשלב זה היא מפסיקה עד שהתחושות הקדם- שפיכתיות פוחתות. תרגילים כאלו נמשכים כ 15-30 דקות ומתבצעים כל יום למשך מספר ימים או שבועות. במהלך כל תרגול הזוג חוזר על הגירוי ותהליך העצירה- התחלה כמה פעמים ובפעם האחרונה מאפשר לגבר לגמור. גבר העובד בשיטה זו בד"כ חווה יתרונות מיידים הנראים לעין. כששליטתו בשפיכה משתפרת במידה ניכרת, הזוג מתקדם ליחסי מין. לשלב הבא מתאימה התנוחה בה האישה למעלה, שכן כך הגבר יכול לשחרר ולהרגיע את גופו. הגבר אז מחדיר את הפין לנרתיק וממתין ללא תנועה למשך כמה רגעים עד שמתחיל בתנועות איטיות. כשהוא חש קרוב לאורגזמה, הוא עוצר ושוכב בשקט שוב. זו נחשבת לטכניקה מוצלחת למדי-ברובם הגדול של המקרים, הגבר מסוגל להימנע משפיכה מוקדמת מדי, ותוצר לוואי נוסף הינו שיפור בתקשורת, הנגזר מהעבודה הזוגית המשותפת על בעיית השפיכה המוקדמת. ניתן שגבר יעבוד על הקושי גם באוננות, אך עדיף במשותף עם זוגתו.
טיפול תרופתי: מחקרים הראו שמינון נמוך של תרופות המשמשות בד"כ לטיפול בדיכאון יכול לסייע לגברים עם הקושי של שפיכה מוקדמת להאריך את משך קיום יחסי המין ב- 20 דקות או יותר. תופעת לוואי אפשרית הינה דיכוי אורגזמה אצל גברים ונשים.
התמודדות עם בעיות זקפה: למעט קשיי זקפה הנגרמים ממשהו פיסיולוגי, חרדה הינה החוסמת העיקרית לתגובת זקפה. לפיכך, מרבית הגישות ההתנהגותיות לטיפול בבעיה- מתמקדות בהפחתת או העלמת החרדה. מכאן, שיש ליצור אווירה שתאפשר לגבר להגיע לזקפה, לשמר את בטחונו ולבטל את פחד הביצוע. בתחילה, הזוג משתמש בהתמקדות החושית שדוברה לעיל. ההימנעות הזמנית מחדירה ושפיכה הנקבעת ע"י המטפל עשויה להקל על הגבר עם קשיי הזקפה, שסופסוף מקבל סוג של הכרה ולגיטימציה לקושי. אין הדבר אומר כי לפרטנרית אסור להגיע לאורגזמה, אלא שלא ע"י חדירה. כשהחרדה פוחתת והזוג מגיע לנקודה בה שניהם חשים בנוח עם הנאות חקירת הגוף, עוברים לשלב הבא, בו בני הזוג מכוונים את מאמציהם לגירוי באברי המין, למעט חדירה, שהם מגרים במיוחד את הגבר- גירוי אוראלי ו/או ידני. אם הגבר מגיע לזקפה- על הפרטנר להפסיק את הפעולה המגרה. הכרחי כי בשלב זה הזקפה תוכל לרדת. מדוע? כדי לשנות את אמונתו של הגבר כי ברגע שהזקפה פוסקת- היא לא תשוב. ייתכן וייקח כמה דקות לזקפה לרדת אם הגירוי הינו גבוה. ניתן בזמן זה לאחוז אחד את השני קרוב וללטף שלא באברי המין. כשהזקפה הפסיקה לגמרי, הפרטנר שוב מנסה להביא לגירוי הפין. ע"י החוויה מהתקנת שזקפה יכולה להיעלם ולשוב, פוחת הפחד כי הזקפה תיעלם לגמרי ברגע שיאבד אותה פעם אחת. השלב הסופי של הטיפול כולל חדירה. כשהגבר על גבו והאישה בפיסוק רגליים, הם מתחילים בהתמקדות חושית ועוברים לגירוי מיני. כשהגבר מגיע לזקפה, האישה מנמיכה עצמה ונותנת לו לחדור ושומרת על גירוי ע"י תנועות אגן עדינות. כאן חשוב לאפשר לגבר להיות "אנוכי" ולהתמקד באופן בלעדי בהנאתו האישית. חששות כגון "האם אני מתפקד היטב?" עשויות להפריע לו לחוות ולחוש הנאה. בד"כ הזקפה נעלמת לאחר אורגזמה, ואז יכולה האישה לספק שוב גירוי המעורר את הזקפה. אם התגובה שוב נחסמת, כדאי להפסיק את המגע המיני ולשוב להתמקדות החושים הבסיסית. לרוב, מספר מועט של מפגשים יצליחו להקל על קשיי זקפה הנגרמים מסיבות פסיכולוגיות. אם הבעיה תשוב- הזוג מצויד בטכניקות התמודדות שימנעו מהקושי להיות קבוע.
טיפול תרופתי: הנ"ל יכול להועיל לאלו הסובלים מאי זקפה הנגרמת מסיבות פיסיולוגיות. הוויאגרה, שבמקורה פותחה כתרופה לבעיות לב, יצאה לשוק ב- 1998 והפכה לתרופה הדורשת מרשם שנמכרה הכי מהר בהסטוריה. ב- 2003 נתלוו לוויאגרה 2 תרופות דומות, סיאליס ולויטרה, המחזיקות מעמד זמן רב יותר בגוף, עד 24 או 36 שעות. כל השלוש אינן עובדות אצל כ- 20% מאלו הנוטלים אותן. לשלושתן תופעות לוואי דומות: הנפוצות ביותר הינן הסמקות, כאב ראש ונזלת. הן יכולות אף לגרום לכך שהזקפה לא תרד ואז ייגרם לפין נזק תמידי, אלא אם יטופל רפואית. מספר קטן של אנשים מתו מנטילת ויאגרה (כ- 49 ביחס למיליון מרשמים), אך מרבית מקרי המוות יוחסו לנטייה הגבוהה למות שהייתה כבר קיימת בשל בעיות לב. שאלת מקומה של הוויאגרה בגרימת המוות ממשיכה להיחקר.
עבור זוגות רבים, אלו מהוות תרופות פלא המשיבות את האינטימיות של יחסי המין לחייהם. ביחסים בעייתיים, הזמינות של תרופות אלו יכולה לעמת את בני הזוג עם קשייהם, מה שיכול להביא לבסוף לפתירתם. בהחלט, המצאת הוויאגרה ודומיה הרחיבה למדי את הדיון והמודעות לבעיות זקפה. למעשה, גברים להם אין בעיות זקפה- משתמשים במגבירי זקפה בכדי להשיג זקפות קשות וממושכות יותר. המשיכה לכך שיחסי המין יימשכו מעבר לשפיכה או שתיים תורמת לשימוש הרב. החברות המייצרות תרופות אלו טוענות כי הן נועדו רק לבעיות זקפה, אך פרסומותיהן מלמדות אחרת. דיווחים מראים כי ויאגרה הפכה למעין "סם מסיבות", המשמש למין מזדמן. ערבוב ויאגרה עם סמים אחרים יוצרת שילוב של זקפה ממושכת עם מצב נפשי חלופי העוזר להתנסות בהתנהגויות מיניות מסוכנות או חריגות, שלולא כן היו נמנעים מהן. במסיבות צעירים, ויאגרה לעיתים משמשת כנוגדת השפעות מעכבות זקפה של סמים כאקסטזי. היא נפוצה גם במסיבות של הומוסקסואלים. ג'ינסנג הינה תרופה אסיאתית מסורתית לטיפול בבעיות מיניות, לה לא נמצאו תופעות לוואי. היא אף זולה מוויאגרה. משום שבעיות בכלי הדם יכולות להביא לקשיי זקפה, דרך נוספת של טיפול הינה להזריק את החומר המשמש לאבחון פגיעות כלי דם בבעיות זקפה. תרופות אלו מסייעות להרגיע את רקמות השרירים בחלק הספוגי של הפין, גורמים להרחבת זרימת הדם, מה שמסתיים בזקפה. זקפה מתרחשת כ- 4-10 דקות לאחר הזריקה כמעט נטולת הכאב ונמשכת 1-4 שעות. סיבוכים כתוצאה מכך כללו אינפקציה, נזק לרקמות וזקפה ממוכת מדי. השפעות ארוכות טווח של זריקות אלו אינן ידועות עד כה.
מכשור מכני: מכשור השואב דם לתוך הפין ומחזיק אותו שם בזמן הסקס נהייה זמין החל מאמצע שנות ה- 80. מכשיר לכיווץ ואקום חיצוני, הניתן במרשם, כולל תא ואקום, משאבה ורצועות לכיווץ הפין. מכשיר ללא מרשם, רג'וין/Rejoyn, הינו שרוול תומך פין העשוי מגומי רך המתאים לפין ע"מ לספק את התמיכה הדרושה לקיום יחסי מין.
טיפולים כירורגיים: פורטזה כירורגית מושתלת בפין הינה דרך נוספת עבור אלו שוויאגרה ואלמנטים אחרים לא סייעו להם. משום שניתוח הינו דבר יקר וכולל סיכונים כזיהום, יש לשקול זאת בזהירות, יחד עם הפרטנר. ישנם 2 סוגי השתלות בפין. סוג אחד כולל זוג מוטות חצי- קשיחים מחוטי מתכת עם כיסוי סיליקון עליהם. אמנם קל יחסית להשתילו, אך החיסרון הינו כי הפין רק חצי זקוף. השני הינו מכשיר מתנפח המאפשר לפין לעבור למצב זקפה. מושתלים 2 צילינדרים מתנפחים המחוברים למשאבה שליד שק האשכים. כשהגבר רוצה להגיע לזקפה, הוא לוחץ את המשאבה מספר פעמים, הנוזל ממלא את הצילינדרים ונוצרת זקפה. כשהזקפה לא נחוצה יותר, שסתום שחרור גורם לנוזל לשוב למקומו. שתי השיטות אינן יכולות להביא לגירוי או לשפיכה במידה ויכולות אלו נפגעו כתוצאה מבעיות רפואיות. הם משמשים לגברים הרוצים להחזיר את היכולת לזקפה. למרות שמחקרים דיווחו על מידה רבה של סיפוק משיטות אלו, יש כמה אזהרות לציין: בכלליות, השיטה הראשונה נחשבה בעיני המשתמשים לטובה מהשנייה. יש גברים שההשתלה גרמה להם לקושי להגיע לאורגזמה. בנוסף, יש לדעת שכל יכולת להגיע לזקפה טבעית טרם הניתוח, תיפגע כתוצאה ממנו. המכשיר הנשתל עלול להתקלקל או שיהיה צורך להחליפו, מה שידרוש ניתוח נוסף.
הפחתת הפרעת אורגזמה גברית: לרוב ננקטת גישה התנהגותית לטיפול בכך. ייתכן ופסיכותרפיה תועיל כשכעס או מרירות כלפי הפרטנר תורמים לקשיי השפיכה. הטיפול מתחיל לרוב בכמה ימים של התמקדות חושית, ובו בזמן הגבר צריך שלא לנסות להגיע לאורגזמה בשום דרך. אם האישה מעוניינת להגיע לאורגזמה, ניתן לעשות זאת בדרך שתתאים לשניהם. כשהזוג חש בנוח בשלב זה, ניתן לעבור לשלב הבא, בו על הגבר להגיע לאורגזמה בדרך שהכי נראה שתצליח. לרוב הוא מאונן לאחר לגורה ע"י הפרטנרית. הרעיון הוא כי יתחיל לקשר את נוכחות ופעילות הפרטנר עם העונג שלו עצמו. השלב הבא הינו כי האישה תביא את הגבר לאורגזמה באופן ידני או אוראלי. התקשורת חשובה בשלב זה, בו הנאת הגבר יכולה להתגבר למדי אם יגיד או ידגים מה מרגיש הכי נעים עבורו. כשהגבר גומר ע"י גירוי מצד הפרטנר (מה שיכול לקחת כמה ימים), הזוג מוכן לשלב הסופי בטיפול, כששפיכה תיתכן תוך כדי חדירה וגינאלית. הגבר שוכב על גבו האישה בפישוק רגליים, עד שהוא אומר לה כי עומד לגמור. אז היא מכניסה לתוכה את הפין ומתחילה בתנועות ירכיים.
אם הוא מתקשה
לגמור זמן קצר לאחר החדירה, עלייה להוציא
מתוכה את הפין ולשוב לגירוי ידני, ואז להכניס
שוב את הפין. כשהגבר מצליח לגמור בחדירה,
לרוב נעלם המחסום הרגשי המקושר להפרעת
האורגזמה.
טיפול בתת פעילות של תשוקה מינית: רבים מחשיבים את בעיות התשוקה המינית כמורכבות ביותר לטיפול, משום שנדרשות התערבויות מגוונות בכדי לעזור לזוג לפתור קשיים אלו. אספקטים רבים בטיפול בבעיה זו דומים לאלו המוצעים לטיפול בבעיות מיניות אחרות:
- עידוד תגובות ארוטיות ע"י גירוי עצמי ופנטזיות מגרות.
- הפחתת חרדה ע"י סיפוק מידע מתאים ואימוני התמקדות החושים.
- עידוד חוויות מיניות דרך שיפור התקשורת והרחבת רפרטואר הפעילויות המיניות.
חשוב לעודד הקדשת יותר זמן ופניות לפעילות מינית, ולא רק כשעייפים אחרי יום מפרך. בעיית תת פעילות החשק המיני, סביר להניח שדרוש טיפול יותר אינטנסיבי משאר הבעיות שצוינו לעיל, וכי הטיפול יהיה פחות אפקטיבי. המטרה היא לשנות את נטיית האדם למנוע מעצמו את דחפיו המיניים. בכדי לעשות זאת, המטפל עוזר לו להבין מהם המניעים הלא מודעים לדיכוי הרגשות המיניים ולסירוב לאינטימיות מינית. מרבית המטפלים משלבים הצעות לפעילויות מסוימות יחד עם טיפול לתובנה, היכול לסייע בהבנת ופתירת קונפליקטים לא מודעים אודות מיניותו. תת פעילות החשק המיני הינו לרוב סימפטום לבעיות לא פתורות במערכות יחסים. במצבים אלו, הטיפול מתמקד אודות האינטראקציה הזוגית התורמת לאי החשק המיני. המטפל אף יכול לסייע ליחיד, כמו לזוג, למצוא איזון טוב יותר בין תלות ועצמאות, למשל. מקר מצא כי כמה תרופות יעילות בטיפול בחוסר חשק מיני. סיפוק טסטוסטרון מגביר עניין מיני עבור נשים רבות. גם תרופה אנטי דיכאונית (Buproprion) יכולה להועיל. גם סטורואיד הורמונלי (DHEA) יכול לסייע.
חיפוש עזרה מקצועית: למרות שיש אנשים עם קשיים מיניים משתפרים עם הזמן ללא טיפול, לעיתים הנ"ל הינו נדרש. זהו שלב קשה: רק 10-20-% מהסובלים מקשיים מיניים פונים לסיוע מקצועי. מטפל מיומן יכול להציע מידע יעיל, תמיכה רגשית, נקודת מבט שונה מזו של הסובל מהבעיה וטכניקות ספציפיות לפתירת הבעיה. המן ההנחות הבסיסיות מאחורי טיפול מיני וכיצד פונים אליו?
מודל ה PLSSIT לטיפול מיני: ממפה 4 שלבים/ רמות של טיפול. כל שלב מתקדם לעומקים רבים מזה שלפניו. השלבים הינם: רשות/ היתר, מידע מוגבל, הצעות ספציפיות וטיפול אינטנסיבי.
בשלב הראשון (אישור), התרפיסט מרגיע את המטופלים כי מחשבות, רגשות, פנטזיות, תשוקות והתנהגויות המגבירים את סיפוקם המיני ושאין להם סיכון לתוצאה שלילית הינם נורמליים. הם מקבלים הזדמנות להעריך את אלו, בלי להשוות עצמם לאחרים, ולעיתים זו כל העזרה שהם צריכים. בו בזמן, הם מקבלים אישור לא לעסוק בפעילויות מסויימות, אלא אם הם בוחרים בכך. כך ניתן לשנות הרגלים שלא משרתים אותם הלכה.
בשלב השני (מידע מוגבל), המטפל מצייד את המטופל במידע הנוגע לדאגותיו המיניות. מידע עובדתי עשוי להקל חרדה וקשיים הנובעים מחוסר ידע.
בשלב השלישי (הצעות ספציפיות), ניתנות הצעות כאלו ותרגילים ל"שיעורי בית" כטכניקות לאוננות או "עצירה- התחלה". זאת כדי לסייע למטופלים להשיג את מטרותיהם. מרבית גישות התנהגותיות אלו עוצבו במיוחד כדי להפחית חרדה, להגביר תקשורת וללמד התנהגויות המגבירות עוררות.
השלב הרביעי (טיפול אינטנסיבי), נועד לכאלו שקשיים רגשיים או בעיות במערכות היחסים מפריעים להם בביטוי מיני, למשל כששלב 3 לא מצליח לפתור את קשייהם.
בטיפול המכוון לתובנה רגשית (דינמי/ פסיכו סקסואלי), המטפל מספק פרשנויות ושיקופים המסייעים למטופל להשיג מודעות והבנה לרגשות ומחשבות לא מודעים התורמים לקשייו המיניים. התובנות הנ"ל לרוב נוגעות להרגלים שנרכשו בילדות. משום שמערכות יחסים אינטימיות יכולות להיות מושפעות למדי ממערכת היחסים המשמעותית הראשונה עם ההורים, מודעות להרגלים מוקדמים אלו הינה לעיתים הכרחית בכדי לפתור קשיים מיניים.
טיפול מערכתי , בשונה מטיפול פסיכו סקסואלי, מבוסס על ההנחה כי הבעיות המזוהות משרתות פונקציות עכשוויות חשובות במערכת היחסים. למשל, חוסר חשק עבור מי שנמצא במערכת יחסים כה קרובה, עשוי לענות על הצורך הלא מודע לשמור מרחק כלשהו מהפרטנר.
טיפול מיני פוסט- מודרני מהווה שילוב של הטיפול הפסיכו סקסואלי, המערכתי וההתנהגותי. ישנם מטפלים הכוללים EMDR (הקהיית רגישויות דרך הזזת העיניים) בטיפול בבעיות מין, קומפולסיות/ טקסיות מינית ופלשבקים הנוגעים להתעללות מינית העולים במהלך פעילות מינית. הטכניקה הנ"ל מורכבת ממחשבות האדם אודות הבעיה במהלך הזזת עיניו קדימה ואחורה, בעוקבו אחר תנועת אצבעות המטפל. השיטה הנ"ל נוטה לעורר תהליכים קוגניטיביים ורגשיים במוח. היא הוכחה כיעילה בהקלת סימפטומים עקביים הנובעים מפוסט טראומה, ומטפלים החלו לכלול אותה בטיפול מיני.
מה קורה בטיפול? כל מטפל עובד באופן שונה, אך עליו למלא אחר מספר שלבים בסיסיים. בראיון הראשוני, הוא ינסה לעזור לאדם או לזוג להבהיר את הבעיה ואת רגשותיהם לגביה ולזהות מטרות לגבי הטיפול. לרוב הוא ישאל שאלות כגון: מה מעורר את הבעיה, מתי התחילה, מה לדעתם גרם לה ומה ניסו לעשות עד כה כדי להתמודד עימה. סביר שיאסוף מידע אודות הסטוריה רפואית ותפקוד גופני עכשווי. במהלך מספר הפגישות הבאות (לרוב כשעה שבועית), המטפל ינסה לאסוף מידע הסטורי נרחב יותר אודות רגשות ומערכות יחסים. הוא ינסה לזהות קשיים פסיכולוגיים היכולים להפריע בטיפול ויחקור האם למטופל סגנון חיים שיכול להביא למערכת יחסים רגשית ומינית טובה. כשהמטפל והמטופל/ זוג השיגו הבנה רחבה יותר של הקשיים והגדירו מטרות, המטפל עוזר לו/ להם להבין ולהתגבר על קשיים בדרך למטרות. הוא נותן לרוב משימות לזמן שבין הפגישות, והצלחות או כשלונות באלו מועלים ומדוברים בשיחות. הטיפול מסתיים כשהקליינט השיג את מטרותיו, ויעיל לרוב שהוא יעזוב עם תוכנית כיצד להתקדם ושמר את שהשיג. ניתן לתכנן עוד פגישה/ כמה פגישות מעקב להמשך.
מערכות יחסים לא אתיות- יחסי מין בין מטפל למטופל:
זו מחויבות המטפל להציב גבולות שיבטיחו את היושר והאמינות במערכת היחסים המקצועית. למקצועות הטיפול יש קודים אתיים נגד היכנסות למערכות יחסים רגשיות או מיניות כאלו. הארגון האמריקאי לטיפול זוגי ומשפחתי אוסר על מגע מיני עם מטופל לפחות שנתיים לאחר תום הטיפול, ורבים מאמינים כי לשכב עם מטופל לשעבר הינו דבר לא אתי תמיד ובכל זמן שהוא. עם זאת, מחקרים הראו כי 3% מהנשים ו- 12% מהגברים המטפלים שנשאלו- הודו בקיום יחסי מין עם מטופל עכשווי. במצב כזה,סביר שתפחת תשומת הלב ודאגותיו של המטופל וכי קשייו לא ייפתרו, אלא להיפך. מטופלים שחוו זאת דיווחו במחקר על חוסר אמון וכעס רב כלפי המטפל, והסימפטומים הפסיכוסומאטיים שלהם גברו. במצב כזה- רצוי שהמטופל יעזוב וידווח על כך.
בחירת מטפל: תלוי במצב, ייתכן והאדם הסובל מקושי מיני יבחר לפנות לטיפול לבד או עם הפרטנר. טיפול אישי יכול להועיל, אך מרבית התרפיסטים מאמינים כי התפקוד המיני הזוגית כולל קשיים של אחד מבני הזוג- מבוססים על האינטראקציה ביניהם. לפיכך, מרבית הטיפולים נעשים עם הפרטנר. בכדי למצוא מטפל בפועל, ניתן לפנות לארגון האמריקאי של מטפלים ויועצים מיניים. ייתכן ותהייה לאדם העדפה למטפל גבר או אישה, או כזה עם גישה טיפולית ספציפית. לאחר ייעוץ והכוונה, רצוי שתהייה רשימת מטפלים פוטנציאליים. בבחירה מהם, יש לשקול מספר גורמים. גורם בסיסי הינו סוג ההכשרה: ישנם מטפלים מיניים מסוגים שונים, ויש הגבלה מעטה על השימוש בכותרת "מטפל מיני". לצורך עיסוק בטיפול מיני, יש צורך באימון, הדרכה וניסיון, בנוסף לתואר שני לפחות במקצוע טיפולי. רצוי לברר על סוג ההכשרה והאוריינטציה הטיפולית.