חזרה למאמרים של מין ומיניות
חזרה לאתר הראשי

---

Corey, G. & others. (1993). Issues and Ethics in the Helping Professions, Chap. 6, 140-168

---

תרגום פרק 6 של Corey, עמודים 140-146:

שאלון-עצמי:

הוראות: עבור כל משפט, בחר את התשובה המשקפת בצורה הטובה ביותר את גישתך. היעזר בקודים הבאים:

5= אני מסכים מאוד עם הנאמר.

4= אני מסכים עם הנאמר.

3= אינני יודע.

2= אינני מסכים.

1= אני מאוד לא מסכים.

1. מטפל טוב מעורב בבעיית המטופל מבלי להיות מעורב רגשית.
2. בטיפול יש להימנע ממגע, בין אם מגע ארוטי ובין אם לא, מאחר ומגע עלול להתפרש בצורה לא נכונה ע"י המטופל.
3. מטפלים הנוהגים לגעת במטופלים רק ממין מסוים אשמים בהתנהגות סקסיסטית.
4. למרות שלא מומלץ להיות בקשר חברתי עם מטופל בזמן הטיפול, לא צריך להיות שום איסור אתי או מקצועי נגד קשר חברתי לאחר גמר הטיפול.
5. אם הייתי באמת מקצועי-אתי, לעולם לא הייתי נמשך מינית למטופלי.
6. אם הייתי מטפל במטופל שנמשך אלי מינית, הייתי מפנה אותו למטפל אחר.
7. אני עשוי לנטות לספק את שירותי הטיפוליים תמורת משהו חלופי (goods) במקרה והמטופל לא יוכל להרשות לעצמו לשלם.
8. אם מטופל יציע לי משהו חלופי במקום תשלום, אני אשקול אפשרות זו.
9. מעורבות מינית עם מטופל לעולם אינה אתית, גם לאחר גמר הטיפול.
10. אני חושב שנושאים כגון מגע לא ארוטי, התמודדות עם משיכה מינית ודילמות מיניות צריכים להיות נלמדים בתוכנית ההכשרה של המטפלים.
11. התנהגות לא אתית היא כל דבר שגורם בסופו של דבר נזק למטופל.
12. אם איש מקצוע אחר יעשה מעשה שאני מחשיב כלא-אתי, אני אדווח על כך לאיגוד.
13. עליי תמיד לחשוב על דרכים להפחית את הסיכון להתנהגות לא אתית מצדי.
14. שמירה על הקוד האתי במקצוע שלי מחייבת הימנעות מהתנהגות לא אתית.
15. זה לא-הולם שלארגון מקצועי יש סמכות להעניש את חבריו על התנהגות לא-אתית.
16. יחסים דואליים (Dual Relationships) כמעט תמיד בעייתיים ולפיכך צריכים להיחשב כלא-אתיים.
17. מאחר ויחסים דואליים כה נפוצים הם אינם צריכים להיחשב לא ראויים או לא אתיים בצורה גורפת, אלא יש לבדוק כל מקרה לגופו.
18. לא תהיה לי בעיה לקבל חבר קרוב כמטופל, אם הוא מבין היטב כיצד ניתן להפריד בין יחסים מקצועיים ליחסים אישיים.
19. כל עוד המטופל שלי מרגיש בנוח עם התפתחות הקשר החברי בינינו לאחר סיום הטיפול, יהיה לי מעט קשה ליצור יחסים כאלו.
20. אני חושב שהלימודים וההדרכה שקיבלתי הכינו אותי להתמודד עם נושאים הקשורים ביחסים דואליים.

הקדמה

בעיות אתיות מתעוררות לעתים קרובות כשמטפלים מערבים סוגים שונים של יחסים בתוך מערכת היחסים המקצועית. מערכת יחסים דואלית (Dual Relationships), שיכולה להיות בצורות שונות, נחשבת כהפרה של סטנדרטים אתיים, חוקיים וטיפוליים. במצבים כאלו, מערכת היחסים המקצועית פגומה מיסודה בגלל צירוף של תפקידים מנוגדים. מספר דוגמאות של מערכות יחסים דואליות (שתוארו ע"י קייט-שפיגל וקוצ'ר) הן: שילוב תפקיד של מורה ומטפל, המרה של טיפול תמורת סחורה או שירותים, טיפול בקרוב משפחה או קרוב של חברים, סיפור מחוץ לחדר הטיפולים על הנעשה בפגישות הטיפוליות, הפיכת המטפל למעורב רגשית או מינית עם מטופל או מטופל לשעבר ושילוב תפקיד של מטפל-מפקח.

הנושא הבסיסי של פרק זה הוא ההכרח שהמטפל יהיה כנה ובעל התבוננות פנימית בכל הקשור בהשפעת התנהגותו על המטופל. למרות שחלק מהנושאים והמקרים שנציג כאן עשויים להיראות ברורים, חלקם אינם מוחלטים. במקרים שנויים במחלוקת זהו אתגר אישי לעשות הערכה של התנהגותנו והשפעתה על המטופל. פתרון הדילמות האתיות שאנחנו מציבים דורש בגרות אישית ומקצועית ורצון להמשיך ולבדוק את המוטיבציות שלנו. שאלת מפתח היא: אילו צרכים נבדקים, של המטופל או של המטפל? עבורנו, התנהגות תחשב לא-אתית כשהיא תשקף חסר במודעות או בהתייחסות לגבי השפעת התנהגותנו על המטופל. מטפלים אחרים יגדירו התנהגות לא-אתית כאשר המטפל שם את צרכיו מעל לצרכי המטופל. מטפלים שמהווים יותר מתפקיד אחד עבור המטופל מנסים להגשים את צרכיהם הכלכליים, החברתיים או הרגשיים.

חלק גדול מהפרק יעסוק ביחסים מיניים עם המטופל. נציג סקירה של ספרות אחרונה בנושא כדי להראות כיצד מקצועות העזרה מתמודדים עם בעיה זו. נבחן את ההיבטים העדינים יותר של מיניות בטיפול, כולל משיכה מינית ושימוש לא-הולם בכוח.

יחסים דואליים בפרספקטיבה (Dual Relationships in Prespective)

ישנה התעניינות גוברת והולכת לגבי יחסים דואליים כנושא אתי. במשך שנות ה-1980 יחסים מיניים קיבלו התייחסות סבירה בספרות המקצועית. היה ברור שיחסים מסוג זה עם מטופל אינם אתיים, ובכל קודי האתיקה המרכזיים ישנם איסורים ספציפיים לגביהם. מכל מקום, יחסים לא-מיניים החלו אף הם לעורר התעניינות מוגברת.

יש טווח רחב של נקודות מבט לגבי יחסים דואליים. אם הינך מתעתד להיות מקצועי-מצפוני ולהבהיר את עמדתך בנושא זה, אתה תתקל בעמדות מנוגדות. כותבים מסוימים התייחסו לבעייתיות הטבועות ביחסים דואליים. Pope ו Pope & Vasquez, למשל, טוענים שיחסים כאלו נוטים לפגום בשיקול דעתו של המטפל, שעלול להיווצר ניגוד אינטרסים, שישנה סכנה של ניצול המטופל מאחר והמטפל נמצא בעמדה חזקה יותר ושהגבולות הופכים למטושטשים והורסים את טבעם המקצועי של היחסים הטיפוליים. Pope & Vasquez פרטו את ההסברים הרציונאליים שמטפלים נוטים להשתמש בהם על מנת להצדיק את מעורבותם ביותר מתפקיד אחד בחיי המטופל. חלק מהסברים אלו מתעלמים מהנזק החמור העלול להיווצר, מתייחסים רק ליתרונות שעשויים להיות ביחסים כאלו, טוענים שזה דבר נפוץ ומקובל, שזה בלתי נמנע והפך ל"מסורת" ומדגישים את זכותו של המטופל להיכנס למערכת יחסים מבחירתו. עפ"י Pope & Vasquez, הסברים אלו הם ניסיונות להתחמק מהאחריות המקצועית לגבש גישה אלטרנטיבית מתקבלת על הדעת.

כותבים אחרים נוקטים בגישות מתונות יותר ורואים את נושא היחסים הדואליים כמורכב ועדין, מתנגדים לפתרונות פשטניים או תשובות מוחלטות. לאחר שעברו על הספרות העוסקת ביחסים דואליים, Herlihy & Corey טענו שנושא זה טבוע בעבודתם של כל העוסקים במקצועות העזרה, ללא קשר למסגרת העבודה או סוג האוכלוסייה עמה עובדים. למרות שרוב קודי האתיקה מזהירים כנגד עירוב יחסים דואליים, לא כל היחסים מסוג זה ניתנים למניעה. הם לא בהכרח מזיקים ועשויים להיות להם היבטים חיוביים. למשל, חונך (mentor) מערב מגוון של תפקידים, ועדיין גם החונך וגם החניך יכולים להרוויח מסוג כזה של מערכת יחסים.

Herlihy & Corey הסיקו כי אין קונצנזוס (הסכמה רווחת) בנוגע ליחסים לא-מיניים בטיפול. זוהי אחריותם של בעלי המקצוע לעקוב אחרי עצמם ולבדוק את המניעים שלהם בעירוב יחסים מסוג זה. ההחלטה האם להיכנס ליחסים דואליים צריכה להיות מבוססת על צרכי המטופל יותר מאשר על הגנת המטפל מפני ביקורת. באזורים כפריים, למשל, אנשים העוסקים בבריאות הנפש עשויים להשתמש בכמה תפקידים ופונקציות מקצועיות. יהיה להם קשה יותר לשמור על גבולות ברורים מאשר לאלו העובדים בעיר גדולה, והם לעתים שייכים לאותה קהילה ממנה מגיעים המטופלים. במקומות מבודדים, הכומר או ראש העיר עשויים להיעזר באיש מקצוע כדי להתמודד עם משבר אישי, כאשר איש המקצוע הוא לעתים חבר בקהילתם.

באותו כיוון, Kitchener & Harding טוענים שיחסים דואליים מתפזרים על פני טווח שבקצהו האחד יחסים העלולים להזיק מאוד, ובקצהו השני יחסים עם פוטנציאל מועט לנזק. הם מציינים שאפילו במקרים בהם הסיכון לנזק נמוך, איש המקצוע חייב להעריך את הסיכון ולפעול באחריות. רק לאחר שאיש המקצוע יסיק שהסיכון לנזק נמוך הוא יכול לשלב יחסים דואליים. אין להיכנס ליחסים כאלו כאשר הסיכון לנזק גבוהה, אלא אם כן יש סיכוי ליתרונות אתיים חזקים עבור הלקוח שיאזנו (offsetting), והסיכונים נלקחים בחשבון ונידונים.

Herlihy & Corey טוענים שכאשר יש פוטנציאל לתוצאות שליליות, באחריות איש המקצוע לתכנן אמצעי בטחון כדי להפחית את הנזק הפוטנציאלי. להלן מספר מהצעדים הללו שמטרתם לצמצם את הסיכונים ביחסים דואליים:

• יש לקבל הסכמה מודעת של המטופל ולדון עימו בסיכונים וברווחים שביחסים דואליים.
• יש להיות מוכן לדון עם המטופל על בעיות וקונפליקטים בלתי צפויים שעשויים לעלות.
• יש לבקש הדרכה כאשר היחסים הדואליים הופכים לבעייתיים במיוחד, או כשהסיכון לנזק גבוה.
• יש לתעד יחסים דואליים בדפים של תיקים טיפוליים ולבחון את המניעים לכניסה ליחסים מסוג זה.

אנו מסכימים שיחסים דואליים אינם תמיד אתיים, אך אנו מאתגרים אותך למצוא מערכת יחסים שיכולה למקם אותך בסכנה מקצועית. יותר מאשר המרה חד-משמעית מגונה של טיפול בסחורה או שירותים, למשל, אנו מבקשים ממך לשקף כיצד הסדר כזה יכול לסבך את היחסים הטיפוליים.?

Bartering for Professional Services

המרה לשירותים מקצועיים

בניסיון להמיר פסיכותרפיה בסחורה או שירותים יש פוטנציאל לקונפליקטים. כשמטופל לא יכול להרשות לעצמו טיפול, הוא עשוי להציע הסדר חלופי. כך, מוסכניק יכול להציע לתקן את רכבו של המטפל בתמורה למפגש טיפולי. אם מטופל מצופה לספק מספר שעות של טיפול במכונית המטפל בתמורה לשעת טיפול, הוא עלול להתרגז על חוסר האיזון בעסקת החליפין הזו, במיוחד ככל שהוא השקיע זמן רב יותר מהזמן שארך המפגש הטיפולי. המטפל עלול לכעוס על המטופל אם התיקון לא בוצע כראוי, והמטופל עלול להיפגע מכעס זה.

בעיות מסוג אחר עלולות להופיע בסוג כזה של יחסים דואליים, במיוחד כאשר המטופל מנקה את ביתו של המטפל, מבצע עבודות פקידותיות עבורו או כל עבודה אישית אחרת. מטופלים נמצאים במצב בעייתי כאשר הם בעמדה בה הם יכולים להשיג מידע אישי על המטפלים שלהם. באחת מדוגמאות המקרה בפרק הזה ישנו מטפל מסאז'יסט המציע עסקת חליפין של מסאז'ים תמורת הטיפול. במקרה אחר המטפל מציע למטופל להיות בייבי-סיטר לילדו. ללא ספק עלולות להיווצר הרבה בעיות מסוג כזה של עסקת חליפין, הן עבור המטופל והן עבור המטפל.

(חסרים עמודים 144-145!!! המשך מעמוד 146, אמצע משפט!!!)

-----ציין שחברות לפני או במהלך הטיפול היא דווקא גורם חיובי בבניית האמון.

מטפלים אחרים נוקטים בעמדה שאין לערבב בין טיפול לחברות. הם טוענים שהניסיון לנהל מערכת יחסית מקצועית וחברתית בו-זמנית עלול להשפיע באופן שלילי על התהליך הטיפולי, החברות או על שניהם. חלק מהסיבות לחוסר התמיכה בקבלת חברים לטיפול או ביצירת חברות עם מטופל תוך כדי הטיפול הן:

1. מטפלים עלולים שלא להשתמש בעימות עם מטופלים שהם חברים שלהם.

2. למטפלים יש צורך להיות אהודים ומקובלים וצורך זה עלול לגרום להם להיות פחות מאתגרים, מתוך חשש לפגוע בחברות.

3. צרכי המטפל מתערבבים בצרכי המטופל והמטפל מאבד את האובייקטיביות שלו.

4. המטפל נמצא בעמדה חזקה יותר מהמטופל והדבר עלול לגרום לניצול המטופל כאשר מעובים מימדים חברתיים.

Woody טוען שאסור למטפלים לעולם להיכנס ליחסים חברתיים או כל סוג אחר של יחסים דואליים עם מטופלים.

בסקר שנערך על יחסים דואליים בין מטפל למטופל דורגו הפעולות להלן כפעולות "לא אתיות בעליל":

• לקבל הזמנה ממטופל לאירוע מיוחד (6.3%)
• להפוך להיות חבר של המטופל לאחר סיום הטיפול (14.8%)
• להזמין מטופל ל"בית פתוח" במשרד או במרפאה (26.6%)
• לצאת לאכול עם מטופל לאחר פגישה טיפולית (43.2%9
• להזמין מטופל לאירוע אישי או חברתי (63.5%)

במחקר שנערך על התנהגויות ואמונות של מטפלים, 42.1% מהמשיבים ענו שהם לעולם לא יהפכו לחברים של מטופל לשעבר, ו-6.4% אף הגדירו התנהגות זו כלא-אתית. בהתייחס להזמנת המטופל לאירוע אישי או חברתי, 82.9% השיבו שלעולם לא עשו משהו כזה ו-50% ראו מעשה כזה כלא-אתי.

לפי דעתנו, נושא השילוב של יחסים חברתיים ואישיים עם מטופל איננו נושא סגור שניתן להשיב עליו בתשובה דוגמטית. אנו מטילים ספק בהנחה שעירוב יחסים חברתיים עם מטופל (בשונה מאשר במשרד?) גורם לחוסר נכונות לאתגר את המטופל ובאופן אוטומטי הופך את המטפל לפחות אובייקטיבי. למרות שקיימת האפשרות שהמטפל יהיה פחות "מעמת" (confrontive) מתוך חשש לאבד את מערכת היחסים, איננו חושבים שכל סוגי הקשרים שמחוץ לטיפול (out-of-office contacts) בהכרח מונעים כנות ועימות יעיל. מטפלים צריכים להיות מודעים למניעים שלהם, וכמו כן למניעים של המטופלים העתידיים שלהם, ועליהם להעריך באובייקטיביות את ההשפעה שתהיה ליחסים חברתיים על יחסי מטפל-מטופל שלהם. נושא זה יכול לבוא לידי ביטוי בצורות שונות. לשם ההדמיה, נבקש ממך להגיב למקרה מסוים:

אתה מתמחה במרכז טיפולי ואחד ממטופליך אומר לך: "אני מאוד אוהב לעבוד איתך, אבל אני שונא לבוא למשרד הקר והלא-אינטימי הזה. אני מרגיש מוזר לחכות כאן בלובי כאילו שאני "מקרה" או משהו כזה. למה איננו יכולים להיפגש מחוץ לכאן? אנחנו יכולים להיפגש בפארק ליד. אני ארגיש טבעי יותר וללא מחסומים במקום פחות רשמי."

• האם תסכים להיפגש עם המטופל מחוץ למשרד?
• האם החלטתך תושפע מהמידה בה אתה מחבב או נמשך אל המטופל? האם גיל ומין המטופל ישפיעו על החלטתך?

בהמשך, המטופל יזמין אותך למסיבה ויגיד לך שזה מאוד משמעותי עבורו שתגיע. הוא יגיד: "אני מאוד מעוניין להכיר אותך באופן אישי, מאחר ואני משתף כאן בדברים מאוד אישיים. אני מאוד מחבב אותך, ומעוניין לבלות איתך יותר זמן ממה שיש לנו כל שבוע."

• מהי תגובתך המיידית? בהנחה שאתה מחבב את המטופל ומעוניין ללכת למסיבה, האם אתה חושב שזה יהיה חכם להיענות? מה תהיה החלטתך, ומה תאמר למטופל? איך תצדיק את החלטתך?
• איזו השפעה תהיה לדעתך על התהליך הטיפולי אם תפגש עם המטופל למטרות חברתיות?

אחד ממבקרי הספר הזה נוקט בעמדה שיחסים חברתיים עם מטופל לעולם אינם ראויים. הוא טוען שבכניסה ליחסים כאלו, המטפל הופך עצמו לפגיע (vulnerable legally). מבחינה אתית, הבעיה היא שמטפלים אינם "סופר-אנושיים" שיכולים לנהל מערכת יחסים דואלית שדורשת תגובות שונות.

ללא ספק נוצרות בעיות כאשר מערכות יחסים מקצועיות וחברתיות מתערבבות. שילוב כזה דורש כנות רבה ומודעות עצמית מצדו של המטפל, ובגרות רבה מצד המטופל. כאשר אין גבולות ברורים, גם היחסים המקצועיים וגם החברתיים עלולים להיהרס. יש להתחשב ביכולת או חוסר-יכולת המטופל להפריד בין שתי מערכות היחסים. מטופלים עשויים להיות מאופקים בשעה הטיפולית מתוך חשש שידחו את המטפל, מתוך פחד לאבד את כבוד המטפל שאיתו הם ביחסים חברתיים. הם עלולים לצנזר את החשיפה שלהם על מנת שלא לפגוע ביחסים החברתיים.

עמדתך לגבי מעורבות חברתית עם המטופל עשויה להיות מושפעת ממספר גורמים. ישנם סוגים רבים של מעורבות חברתית, החל מאך ורק נוכחות באירוע שאורגן ע"י המטופל ועד ליציאה עימו ל"דייט". ישנו הבדל בין מעורבות חברתית שיזם המטופל לבין אחת שיזם המטפל. גורם אחר שיש להתחשב בו הוא אם הקשר החברתי מתמשך או חד פעמי. יש לקחת בחשבון גם את רמת האינטימיות המעורבת. האם הקשר הוא "ציבורי" או פרטי? לדוגמא, יש הבדל בין יציאה לכוס קפה ובין ארוחת ערב לאור נרות. כאשר אנו קובעים את עמדתנו, יש להתחשב בטבעו של התפקיד החברתי, בטבעה של הבעיה ממנה סובל המטופל, בסוג האוכלוסייה אליה משתייך המטופל, ב"סטינג" במקום העבודה, סוג הטיפול והגישה התיאורטית שלנו. אם אתה מגיע מאוריינטציה פסיכו-אנליטית, סביר להניח שתאמץ גבולות ברורים ותחשוש שמעורבות חברתית כלשהיא תפגום ביחסי ההעברה. אם אתה מטפל בגישה ההתנהגותית ועוזר למטופל להפסיק לעשן, יהיה אפשרי ליצור קשר חברתי בשלב מסוים. כאשר אתה שוקל את הנושאים שהועלו, מה הן מחשבותיך על הנושא מנקודת מבט של המטפל ושל המטופל?

Corey, G. & others. (1993). Issues and Ethics in the Helping Professions, Chap. 6,

עמודים 147-152

• האם תסכים להיפגש עם קליינט מחוץ למשרד?
• האם ההחלטה שלך תושפע מכמה שאתה מחבב או נמשך לקליינט? האם הגיל והמין של הקליינט ישפיעו על ההחלטה?

יותר מאוחר, הקליינט מזמין אותך למסיבה ואומר שחשוב לו שתבוא, הקליינט אומר: "הייתי רוצה להכיר אותך על בסיס אישי. אני באמת מחבב אותך והייתי רוצה יותר זמן איתך מאשר השעה שיש לנו כל שבוע.

• מה התגובות המיידיות שלך? בהנחה שאתה מחבב את הקליינט והיית רוצה ללכת למסיבה, אתה חושב שזה יהיה חכם ללכת? מה תהיה ההחלטה שלך ומה תגיד לקליינט? איך תתמוך בהחלטה שלך?
• איזו השפעה תהיה לדעתך לפגישה עם הקליינט על בסיס חברתי על התהליך הטיפולי?

אחד המבקרים של הספר טוען שקשרים חברתיים עם קליינטים לעולם אינם הולמים, הוא טוען שיועצים הופכים את עצמם פגיעים מבחינה חוקית אם הם נכנסים לכאלו קשרים. מבחינה אתית, יש בעיה שהמטפלים הם לא סופר אנושיים ולא יכולים להתמודד עם קשרים דואליים שדורשים תגובות שונות.

יש בעיות כשקשרים מקצועיים וחברתיים מתערבבים. סידורים כאלו דורשים הרבה כנות ומודעות עצמית מצד המטפל. הם גם דורשים הרבה בגרות מצד הקליינט. יכול להיות שכשלא שומרים עם גבולות ברורים, זה יכול לפגוע גם בקשר המקצועי וגם בקשר החברתי. חשוב לקחת בחשבון את היכולת (או חוסר היכולת) של הקליינט להפריד בין שני הקשרים. קליינטים יכולים להפוך להיות נמנעים בזמן השעה הטיפולית מפחד להרחיק את המטפל. הם יכולים לפחד לאבד את ההערכה של המטפל עימו יש להם חברות. הם יכולים לצנזר את החשיפות שלהם כדי לא לאיים על הקשר החברתי הזה.

העמדה שלך בסוגיה של התיידדות עם מטופלים תושפע ממספר גורמים, יש הרבה סוגי התיידדות, החל מקשר עם רומנטי עם קליינט עד לרק השתתפות באירוע חברתי שהקליינט מארגן. יש הבדלים בין מעורבות חברתית שהקליינט יזם או שהמטפל עודד. גורם נוסף שיש לקחת בחשבון הוא האם המגע החברתי הוא שוטף לעומת מזדמן. חשובה גם רמת האינטימיות המעורבת. האם המגע הוא ציבורי או קשור בסטינג פרטי? למשל, יש הבדל בין פגישה עם קליינט לקפה לבין ארוחת ערב לאור נרות. במסגרת חשיבה על העמדה שלך תצטרכי לקחת בחשבון את אופי של הפונקציה החברתית, את אופי בעיית הקליינט, את אוכלוסיית הקליינטים, הסטינג בו את עובדת, סוג התרפיה והגישה התיאורטית שלך. אם את באוריינטציה פסיכואנליטית סביר להניח שתאמצי גבולות ברורים ותהיה מוטרדת מ"זיהום" קשרי ההעברה במידה ותערבבי מרכיב חברתי בטיפול. אם את מטפלת התנהגותית שעוזרת לקליינט להפסיק לעשן, יכול להיות אפשרי לקיים מגע חברתי בנקודה מסוימת.

בבחינת הסוגיות השונות שהועלו כאן, מה המחשבות שלך בנושא זה? גם מהפרספקטיבה של הקליינט וגם מהפרספקטיבה של המטפל?

משיכה מינית בקשר בין המטפל לקליינט

במחקר חלוצי "משיכה מינית לקליינטים: המטפל האנושי וה(לפעמים) מערכת הכשרה לא אנושית", פופ, קית'-שפיגל וטבקניק (1986) פיתחו את התמה שהיה חוסר במחקר סיסטמתי לנושא משיכה מינית של מטפלים כלפי הקליינטים שלהם. שתיקה זו יוצרת את הרושם שהמטפלים לא מסוגלים להימשך מינית לאלו שהם משרתים או שתופעה זו הינה סטייה מצערת המוגבלת לאחדים הפועלים מינית עם מטופליהם. מטפלים רבים מרגישים שאם הם חווים משיכה מינית כלפי הקליינטים הם אשמים בטעות טיפולית. כותבי המחקר מספקים עדות ברורה לכך שהמשיכה לקליינטים היא חוויה נפוצה בקרב מטפלים משני המינים.

המחברים חקרו שאלות כגון: מהי תדירות המשיכה המינית לקליינטים על ידי מטפלים? האם מטפלים מרגישים אשמה או אי נוחות שיש להם משיכה כזו? האם הם נוטים לספר לקליינטים שלהם על המשיכה? האם הם מתייעצים עם קולגות? האם מטפלים מאמינים שההכשרה המקצועית שלהם סיפקה הדרכה מתאימה על מצב של משיכה לקליינטים?

פופ ועמיתיו חקרו 585 משתתפים. רק 77 דיווחו שמעולם לא נמשכו לשום קליינט, הרוב הגדול (82%) דיווחו שמעולם לא שקלו ברצינות מעורבות מינית עם קליינט. רוב גדול אף יותר (93.5%) דיווחו שמעולם לא קיימו קשרים מיניים עם הקליינטים שלהם. מטפלים נתנו מספר סיבות באשר להימנעות מיישום המשיכה כלפי קליינטים, כולל הצורך לעמוד בערכים מקצועיים, דאגה לרווחת הקליינט, ורצון ליישם ערכים אישיים. למרות שפחדים מהשלכות שליליות הוזכרו, הם היו פחות תדירים מאשר ערכים הקשורים לרווחת הקליינט. רוב המשיבים (69%) האמינו שמשיכה מינית לקליינטים היתה יעילה או מועילה לטיפול לפחות בחלק מהמקרים.

ביחס למודעות של הקליינט למשיכת המטפל, 71% האמינו שהקליינט כנראה של היה מודע. רוב המטפלים (81%) האמינו שהמשיכה היתה הדדית. יותר מחצי (55%) ציינו שלא קיבלו שום חינוך על הנושא של משיכה מינית לקליינטים בהכשרתם בתואר הראשון והסטאג'. 24% קיבלו "מעט מאוד" השכלה, 12 קיבלו השכלה "מסוימית" ו- 9% חברו שקיבלו הכנה הולמת להתמודדות עם משיכה מינית כלפי קליינטים. אלו אשר קיבלו הכשרה בתואר בתחום זה היו בסבירות יותר גבוהה לחפש יעוץ (66%) מאשר אלו שלא קיבלו הכשרה כזו.

מחקר נוסף אודות אמונות והתנהגויות של פסיכולוגים כמטפלים האיר את הנושא של משיכה מינית בטיפול (פופ ועמיתיו 1987). במחקר זה רק 9.2% מהמשיבים אמרו שמעולם לא "נמשכו לקליינט", 11.2% ראו התנהגות זו כלא אתית. ביחס ל"קיום פנטזיה מינית על קליינט", 27% אמרו שמעולם לא עסקו בהתנהגות זו, 18.9% החשיבו התנהגות זו כלא אתית. בנושא של להגיד למטופל " אני נמשך אליך מינית" 78.5% אמרו שמעלום לא עשו זאת, 51.5.% ראו התנהגות זו כלא אתית.

התמודדות עם רגשות מיניים כלפי קליינט

קיימת הבחנה בין מציאת קליינט כמושך לבין עיסוק עם משיכה זו. בנט, בריינט, ונדרבוס, וגרינווד (1990) מעלים הצעות איך מטפלים יכולים להתמודד עם משיכה חזקה כלפי קליינטים:

• בחן את הסיבות מדוע אתה נמשך לקליינט, ברר אם יש משהו באדם הזה הפוגש את אחד מהצרכים שלך.
• חפש עמית מנושה שיוכל לעזור לך להחליט על דרך פעולה.
• חפש יעוץ אישי, אם יש צורך, על מנת לעזור לך לפתור את רגשותייך לקליינט הזה וכדי לחשוף את הסוגיות בחייך שיתכן שאינך מתמודד עימן.
• אם אינך יכול להתמודד עם רגשותייך בצורה הולמת, סיים את הקשר המקצועי והפנה את הקליינט למטפל אחר.

תשקול את הקווים המנחים האלה ודמיין את עצמך נמשך לאחד מהקליינטים שלך, אתה מודע לכך שלקליינט שלך יש רגשות מיניים כלפיך והוא היה מעוניין להיות מעורב מינית איתך. הרגשות שלך גוברים בעוצמתם ולעיתים קרובות יש לך קושי להיות קשוב בזמן פגישות בגלל הפנטזיות שלך.

1. האם תפרש מצב זה באחת מהדרכים הבאות?

• זה סימן ברור להתחלה של העברה נגדית.

• הרגשות שלי מקובלים ואפשר בקלות להסתירן מפני הקליינט.
• זה משהו שיש לדון עליו מיידית עם הקליינט, עם המלצה חזקה להפניה.
• הצרכים הפרטיים שלי הפכו ליותר חשובים מהצרכים של הקליינט שלי.
• אני צריך להתייעץ עם עמית.
• יש לי בעיות רציניות.

2. מה אתה חושב על הולמות של כל אחד מדרכי הפעולה הבאות כאשר אתה נמשך מינית לקליינט?

• אני יכול להתעלם מרגשותיי כלפי הקליינט ומרגשות הקליינט כלפי ולהתמקד באספקטים אחרים של הקשר.

• אני יכול לשתף את הקליינט ברגשות המשיכה שלי, להפסיק את הקשר המקצועי ואז להתחיל קשר אישי.
• אני יכול לבטא את רגשותיי כלפי הקליינט בצורה פתוחה על יד אמירה" "אני שמח שאתה מוצא אותי אדם מושך ואני גם נמשך אליך מאוד. אבל הקשר הזה לא עוסק במשיכה שלנו אחד כלפי השני, אני בטוח שזאת לא הסיבה שבגללה באת לכאן".
• אם לא היה שינוי בעוצמת רגשותיי כלפי הקליינט אני יכול להפנות אותו למטפל אחר.
• אני יכול להתייעץ עם קולגה או לחפש הדרכה מקצועית.

אילו מאופני הפעולה הנ"ל תבחר ומדוע? האם אתה יכול לחשוב על כיוון אחר בו אתה יכול להמשיך, מדוע תבחר כיוון זה?

המקרה של דיאנה:

בעלה של דיאנה, שוטר, נהרג בתפקיד, והשאיר אותה עם שלושה ילדים קטנים. היא מחפשת עזרה מקצועית מקלינט ועובדת על האבל שלה, במסגרת תהליך חשיפת סוגיות שמקורן עמוק, של נטישה הקשורים לתחומים אחרים בחייה. לאחר שלוש שנים של טיפול היא וקלינט דנים בסיום הטיפול. במהלך השלב הסופי של הטיפול היא מתוודה בפניו שיותר ויותר קשה לה לחשוב על כך שלא תראה אותו יותר, היא למדה לחבבו, היא מוצאת את עצמה חושבת עליו באופן קבוע ותוהה אם יוכלו להמשיך להתראות מבחינה חברתית ואולי אפילו רומנטית. בהתחלה הוא נרתע ואז הוא הבין שבמהלך הטיפול הוא למד להעריך ולכבד אותה וגם הוא חושף בפניה את חיבתו כלפיה. הוא מסביר לה שבשל הקשר המקצועי שלהם מוגבל על ידי קווים מנחים אתים לא להיות מעורב עם הקליינטים שלו חברתית או רומנטית. הוא מציע לה שהם לא יראו אחד את השני לשנה אבל אם הרגשות שלהם ימשיכו אז הוא ישקול להתחיל קשר אישי. דיאנה מבטאת את האכזבה שלה בגין העיכוב של שנה, אולם מסכימה לתנאי לעומת מצב בו לא תהיה לה שום תקווה. הם מתחבקים בחמימות ודיאנה עוזבת את המשרד.

• מהן מחשבותייך על האופן בו קלינט התמודד עם המצב? האם אתה רואה אפשרות של הפרה אתית באך שהמקרה התפתח?
• האם אתה רואה סוגיות טיפוליות שהוא לא בחן?
• אם הוא נמשך לדיאנה אבל הסתיר את המידע בשל סיבות טיפוליות, האם היית מגדיר זאת כהתנהגות אתית? מדוע? או מדוע לא?
• מה אם לא היו לא רגשי משיכה או רצון להמשיך כל סוג של קשר אך הוא אמר את מה שאמר כדי להימנע מסיום קשה? כמה אתי זה יהיה? אם אתה היית במצב כזה ולא היית רוצה להמשיך את הקשר איך היית יכול להתמודד עם דיאנה?
• מה התגובות שלך לחיבוק החמים בסוף?

קשרים מיניים: סוגיות אתיות וחוקיות

סוגית קשר ארוטי בטיפול אינה רק עניין של קיום יחסי מין עם קליינט. גם אתה מחליט אינטלקטואלית שלא תהיה מעורב בכזו אינטימיות חשוב להבין שקשר בין מטפל לקליינט יכול לכלול רמות משתנות של מיניות. למטפלים יכולות להיות פנטזיות מיניות, הם יכולים לנהוג בצורה מפתה עם הקליינטים, הם יכולים להשפיע על הקליינטים להתמקד בתחושות רומנטיות או מיניות כלפיהם, או הם יכולים להיות מעורבים במגע פיזי שמכוון בעיקר לגרות או לספק את התשוקות המיניות שלהם. ההתנהגות שלהם היא בבירור מינית באופייה ויכולה להיות בעלת השפעה דומה למעורבות מינית ישירה. רמזים מיניים יכולים בקלות לעוות את הקשר הטיפולי ולהפוך למוקד האמיתי של הפגישות. זה חשוב שהמתמחים ילמדו לקבל את הרגשות המיניים שלהם ובאופן מודע יחליטו איך להתמודד עמם בטיפול.

במהלך העשור האחרון מספר מחקרים תיעדו את הסכנה שקשר מיני עם קליינטים יכול ליצור. כפי שתראה בפרק 8, גם כתבו על הנזק שנגרם לסטודנטים ומודרכים שהמורים והמדריכים נכנסים עימם לקשר מיני. בהמשך הפרק נדון בהשפעות השליליות על הקליינטים אשר מתרחשות בדרך כלל שהקשר הבין המטפל לקליינט הופך למיני.

היקף הבעיה

התנהגות מינית לא הולמת נחשבת לאחת ההפרות האתיות החמורות ביותר עבור מטפל, כפי שציינו בפרק 5 זה גם מהווה את הסיבה העיקרית לתביעות של התנהגות בלתי מקצועית. בז'ורנל שנקרא "המטפל בקליפורניה" יש חלק על נהלים משמעתיים בכל סוגיה. סקירה שטחית של החלק ההוא מראה שבאופן כללי רוב המטפלים שעליהם מיושמים הנהלים המשמעתיים, גם על ידי מועצת הבוחנים של מדעי ההתנהגות והן מועצת הפסיכולוגים הואשמו בהתנהגות מינית לא הולמת. בכרך של מאי/יוני 1991, למשל, דווח על שלושת ההאשמות הבאות כלפי מטפלים:

• עובד סוציאלי קליני מורשה הואשם ב"התנהגות לא מקצועית, רשלנות גסה או אי כשרות כשהמטפל יצר קשר דואלי ואישי בכך שישן באותה מיטה עם פציינט לאחר טיפול. המטפל בהמשך יצר קשר דואלי כשסיפק טיפול לילד של הפציינט". (עמ' 33).
• יועץ מורשה לנישואין, משפחה וילידם הואשם ב"לכאורה התנהגות מינית בלתי הולמת עם קליינט, רשלנות גסה, חוסר כשירות, שבצורה מכוונת או פזיזה גרם לנזק פיזי או רגשי לקליינט, ואקטים לא ישרים, מושחתים או של הונאה. המטפל בעבר מושמע על ידי המועצה עבור התנהגות מינית לא הולמת עם קליינט" (עמ'34 ).
• פסיכולוג מורשה הואשם ב"התנהגות מינית לא הולמת עם קליינט ורשלנות גסה – קשרים חברתיים עם קליינטים" (עמ'35).

לא רק קליינטים שהיו קורבנות להתנהגות מינית לא הולמת סובלים מהשלכות נוראיות, אלא גם המטפלים שהיו באינטימיות מינית עם קליינטים (או קליינטים לשעבר) מסתכנים בהשלכות שליליות עבור עצמם, גם מבחינה אישית וגם מקצועית. הם יכולים להיות יעד לתביעה משפטית, להיות מואשמים בעבירה, הפקעת הרישיון המקצועי, להיות מושעים מארגונים מקצועיים, איבוד כיסוי הביטוח ואיבוד עבודתם (וסקז וקיצנר 1988). הם גם יכולים להיות על תנאי, להיות מחוייבים לעבור פסיכותרפיה בעצמם, להיות מושגחים מקרוב אם יורשו להמשיך את הפרקטיקה ולהידרש לקבל הדרכה.

הול רויד וברודצקי (1977) מדווחים על תוצאות של סקר לאומי של פסיכולוגים מורשים, 500 גברים ו-500 נשים, כולם דוקטורים. הסקר בחן את הגישות והפרקטיקות שלהם ביחס למגע ארוטי ולא ארוטי עם קליינטים. שיעור ההחזרה היה 70% והממצאים כללו את הבאים:

• מגע ארוטי ויחסי מין היו כמעט תמיד בין מטפלים גברים ונשים קליינטיות.
• מטפלים שעברו את הגבול המיני פעם אחת היו בסבירות לעשות זאת שוב.
• מאלו שדיווחו על יחסי מין עם פציינטים, 80% חזרו על כך.
• בין המטפלים הגברים, 5.5% דיווחו שקיימו יחסי מין עם קליינטים, לנשים מטפלות המספר היה 0.6.%.
• 70% מהמטפלים הגברים ו- 88% ממטפלות נשים טענו שמגע ארוטי מעולם אינו מועיל לקליינטים.

רוב הפסיכולוגים שענו התנגדו בנחרצות למגע ארוטי בטיפול וטענו שאסור שיקרה לעולם בקשר מקצועי. טענו שקשר כזה הינו בלתי הולם לחלוטין ומהווה ניצול של הקשר על ידי המטפל. מגע ארוטי עם קליינטים אם כך, נתפס כלא מקצועי, לא אתי ואנטי טיפול.

רצף של מגע מיני עם קליינטים

קולמן ושייפר (1986) כותבים שניצול מיני של קליינטים על ידי יועצים יכול להיות מתואר בצורה הטובה ביותר לאורך רצף החל מניצול פסיכולוגי עד ניצול גלוי או חסוי:

1. בניצול פסיכולוגי הקליינט מושם בעמדה בה הופך למטפל הרגשי עבור צרכי היועץ. מטפלים יכולים לענות על צרכי האינטימיות שלהם באמצעות הקליינט, להחליף תפקידים עם הקליינט, או לחשוף את עצמם מבלי לעזור לקליינט.
2. בניצול מוסתר בלבלול הגבולות של היועץ והקליינט הופכים להיות מבוטאים ככל שהיועץ עושה התנהגויות עם כוונה לקונוטציות מיניות. התוצאה היא המשך חדירה לאינטימיות ולגבולות של הקליינט. צורות נפוצות של צורת ניצול כזאת כוללים: חיבוקים מיניים, מציצנות מקצועית, מבטים מיניים, התייחסות יתר ללבוש ולמראה של המטפל ופיתוי באמצעות לבוש ומחוות.
3. בקצה הקיצוני של הרצף שי צורות גלויות של התנהגות מינית לא הולמת. קטגוריה זו כוללת את הצורה הברורה ביותר של ניצול טיפולי: הערות מיניות, נשיקות מלאות תשוקה, ליטופים, יחסי מין, מין אוראלי או אנאלי וחדירה מינית עם אובייקטים.

סטנדרטים אתיים על אינטימיות מינית

למעשה, לכל הארגונים המקצועיים יש הצהרות ספציפיות המגנות אינטימיות מינית בקשר בין מטפל לקליינט, כפי שניתן לראות בסיכום להלן של קודים רלוונטיים. ברור מתוך הצהרות אלו של ארגוני בריאות הנפש העיקריים שעקרונות אלו הם מעבר לגינוי של קשרים מיניים עם קליינטים.

קשרים מיניים בטיפול: סיכום של קודים אתיים

האיגוד האמריקאי לייעוץ והתפתחות (1988)

• "החבר ימנע מכל סוג של אינטימיות מינית עם קליינטים. אינטימיות מינית עם קליינטים אינה אתית.

האיגוד הפסיכיאטרי (1989)

• העוצמה ההכרחית של קשר טיפולי נוטה להפעיל צרכים מיניים ואחרים של המטופל והמטפל, תוך החלשת האובייקטיביות הדרושה לטיפול. פעילות מינית עם פציינט אינה אתית. מעורבות עם מינית עם פציינט לשעבר כרוכה בניצול רגשי הנובע מהטיפול ולכן כמעט תמיד הינה לא אתית.

האיגוד לטיפול זוגי ומשפחתי (1991)

אינטימיות עם קליינטים הינה אסורה. אינטימיות מינית עם קליינטים לשעבר אסורה בשנתיים שלאחר סיום הטיפול.

איגוד העובדים הסוציאליים (1990)

עובד סוציאלי בשום נסיבות לא יקיים קשר מיני עם קליינטים.

איגוד הפסיכואנליטיים (1983)

קשרים בין מטפל ופציינט אינם אתיים לטיפול ואינם מקובלים בשום נסיבות. כל פעילות מינית עם פציינט מהווה הפרה של עקרון זה.

איגוד הפסיכולוגים (1991)

• פסיכולוגים לא יהיו מעורבים באינטימיות מינית עם מטופלים או קליינטים נוכחיים.
• פסיכולוגיים לא יקבלו כמטופלים או קליינטים אנשים שעימם היה להם בעבר מעורבות אינטימית מינית.
• במידה שפסיכולוג מעורב באינטימיות מינית עם מטופל לשעבר, אסור שזה יקרה בשנה לאחר סיום הקשר המקצועי.

תרגום המאמר: issues &ethics un the helping profession/corey.g…

עמודים: 153-159:

השפעות מזיקות הנגרמות מאינטימיות עם לקוח

בוהוטסוס, הולרויד, לרמן, פורר וגרינברג טענו כי ברגע שמתחיל קיום יחסי מין (בין מטפל ומטופל) התרפיה כתהליך של עזרה מסתיים. כשיחסי מין מעורבים בקשר התרפויטי, המטפל מאבד שליטה בטיפול. במיוחד הפריע לחוקרים שכללו במחקרם מגע מיני כאשר המגע החל בתחילת הקשר ושהמטפל יזם זאת. 90% מתוך 559 לקוחות במחקרים שלהם שנעשו מעורבים מינית עם המטפל שלהם הושפעו לרעה. טווח הנזק הוא מלא לבטוח בפרטנר המיני ועד אשפוז, ובמקרים מסוימים התאבדות. השפעות אחרות הנוצרות מאינטימיות מינית על ההסתגלות הרגשית, חברתית ומינית של הלקוח כוללת רגשות שליליים מהחוויה, השפעה שלילית על האישיות שלהם והרעה בקשר המיני שלהם עם הפרטנר הקודם. מחברי המאמר מציינים שהנזק במגע מיני עם המטפל נותן תוקף לקוד האתי אשר נותן איסורים רציונאליים להתנהגות לא נאותה של המטפל.

בתגובה לכותבי המחקר(שהוזכרו לעיל) קיימים עוד השפעות שליליות כמו דיכאון והפרעות רגשיות אחרות, נזק להסתגלות החברתית והתעללות. הרבה לקוחות מוצאים כי הקשרים הראשונים שלהם- ירד ערכם. למרות שלקוחות אלו חשו שהבעיות הרגשיות שלהם גברו, הם חשו שקשה להם לחפש טיפול אחר בגלל הניסיון השלילי הקודם. לפי קולמן ושפר,ההתעללות הפסיכולוגית ושאר צורות נסתרות אחרות של התעללות עשויות ליהיות מזיקות יותר מהתעללות גלויה. במקרים הכוללים התעללות גלויה אין שום שאלה לגבי ההפרה של הקוד האתי, והלקוח חש לרוב הצדקה לכך שהוא היה נתון להתעללות. במקרים של התעללות פסיכולוגית או התעללות סמויה , מצד שני, הלקוח לרוב חש יותר מבולבל, אשמה ובושה. מחקרים שנעשו ע"י הולרויד ובוהוטסוס מציינים שההערכה היא ש 90% מהלקוחות שהיו מעורבים (ביחסי מין עם המטפל) נפגעו מכך. ממצאי המחקר מראים כי מטפלים שמדווחים שהלקוחות שלהם לא נפגעו, הודו כי הייתה קיימת שליטה גדולה יותר באינטימיות המינית.

פופ מתאר סינדרום שקשור למגע מיני בין מטפל ומטופל. הסינדרום מתקשר לסינדרום האונס ותגובה להתעללות בילדות.כמה מהאספקטים של סינדרום המטפל/מטופל הם אמביוולנטיות, אשמה, ריקנות והתבודדות, בלבול מיני, חוסר יכולת לבטוח(באנשים), בלבול בזהות ובתפקיד, חובה רגשית,, הגברה בסיכון להתאבדות, ואי תפקוד קוגניטיבי. לאחר הסקר הרחב שערך (כותב המחקר) על התוצאות המזיקות באינטימיות מינית עם לקוחות, פופ ציין כי תשומת לב לבעיה זו יכולה לעזור לאנשי מקצוע להימנע מהפיתוי לקיים קשר מסוג זה. תשומת לב זו עשויה לאתגר את אנשי המקצוע מתחום בריאות הנפש ליצור מדדים יעילים שיבטיחו כי הלקוח מוגן ממטפלים מנצלים. זה גם יכול לעזור לאנשי מקצוע אחרים לזהות ולתת תגובה טיפולית לקורבנות שחוו התעללות מסוג זה.

האגודה לפסיכולוגיית האישה של APA מכריזות שקשר מיני בין מטפלים ולקוחות הם לעולם לא אשמת הלקוח. הן מוסיפות שקשרים כאלה הם לעולם לא יהיו ראויים או עוזרים בטיפול, ולא ניתן לסלוח למטפלים על ההתנהגות המינית. האגודה מוסיפה שהמגע המיני הורס את האובייקטיביות הנחוצה לאפקטיביות של הקשרים הטיפוליים ושזה פוגע לא רק באמון של הלקוח במטפל, אלא גם באמון שלהם באנשים בכלל, כולל מטפלים אחרים. למרות שההשפעה השלילית יכולה להופיע כמעט במיידי, הנושא לא הופך לחלק חשוב מהטיפול.הלקוחות עשויים להיות ממורמרים, כועסים ועשויים לסיים את ההליך הטיפולי עם צלקות פסיכולוגיות. הבעיה נעשית מורכבת כאשר הם נרתעים מליצור טיפול עם מטפל אחר בגלל החוויה הטראומטית שלהם.

סנקציות משפטיות נגד (מטפלים) שמקיימים שקר מיני עם מטופליהם.

לקוחות תבעו מטפלים שניהלו קשר מיני עמם. פסיכולוגים שנמצאו אשמים ברשלנות קיבלו סנקציות, הודחו מה APA, ורישיונם התבטל או הושעה בידי המדינה. כמו כן הם הורו לגשת לטיפול בעצמם כדי לפתור את בעיותיהם. אוסטין, מולין וויליאמס עברו על תיקי משפט רלוונטיים והגיעו למסקנה שלמטפלים שקיימו יחסי מין עם לקוחותיהם היו מעט טיעונים שהם יכלו להשתמש בהם בבית המשפט. בית המשפט דחה טענות של הסכמת הלקוח, בעיקר בגלל הפגיעות של הלקוח ובגלל הכוח של קשר ההעברה(בין המטפל והמטופל). לכמה מדינות יש סנקציות משפטיות במקרים של מגע מיני בין המטפל והמטופל. אינטימיות מנית עם הלקוח נחשבת לעבירה במדינות קולוראדו, ויסקונסין ומינסוטה. ב 1984 החקיקה במינסוטה קבעה חקיקה נגד ניצול מיני של מטפלים אחרי תלונות רבות של קורבנות. במינסוטה, מגע מיני עם הלקוח במהלך הטיפול נחשב לעבירה. ובמקרים מסוימים המטפל עשוי להימצא אשם גם אם המגע המיני נעשה מחוץ לטיפול. הסכמת הלקוח לא נחשבת כטיעון הגנה.

החוק בקליפורניה מחשיב מגע מיני עם המטופל גם כן כעבירה פלילית. החוק בקליפורניה מתייחס לשני מצבים: 1. מטפל שהיה במגע מיני עם הלקוח בזמן טיפול. 2. המטפל מסיים את הטיפול עם הלקוח במטרה להתחיל קשר מיני עימו.

מדינות אחרות העבירו חקיקה אשר מאפשרת ביתר קלות להשעות רישיונות (של מטפלים) במצבים המערבים אינטימיות מינית.במדינות אלו לא נחוץ להוכיח שנוצר נזק מהאינטימיות המינית. חוקי המדינה הללו מעלים את קרנם של האתיקה והאחריות (של המטפל) כדי להימנע ממקרים אלו. זה ברור כי אנשי מקצוע אינם יכולים לטעון שהלקוח פיתה אותם. גם אם הלקוח מתנהג בדרכי פיתוי, זה ברור כי האחריות היא על איש המקצוע לשמור על גבולות ראויים.

סנקציות אתיות

ישנן פרוצדורות ודאיות בתיוק תלונות אתיות נגד פסיכולוגים. תלונות אלו מועברות לטיפול איגוד מקצועי של המדינה ולועדת ה APA שעוסקת באתיקה מדעית ומקצועית. סנדרס וקייט שפיגל מציגים סיכום של חקירה של פסיכולוג שנאשם בכך שהיה מעורב מינית עם לקוחה שלו אחרי שנתיים של טיפול עימה. הקשר המיני עימה נמשך כשנה, על בסיס שבועי, עד שהלקוחה עצמה קטעה את הקשר בגלל תחושת אשמה וגועל מהסיטואציה. המטפל ניסה פעמיים לחדש את הרומן, אבל הלקוחה סירבה להיות מעורבת. למרות שהמטפל בתחילה הכחיש את טיעוני הלקוחה, הוא לבסוף הודה שהם נכונים. הוא גם אמר שהוא אהב את הלקוחה, שהוא נאבק עם משבר גיל המעבר ושהיו לו בעיות חמורות בנישואין. הוא הוסיף שהוא רוצה לחפש עזרה מקצועית לעבוד על בעיותיו.

במקרה הזה האיגוד הפסיכולוגי של המדינה הצביע לבחון את הטיפול האישי של המטפל למשך שנה. בשימוע שלו בפני ה APA הוא דיווח על התקדמות בטיפול האישי שלו וניסה לשכנע את חברי הועדה שהתובנות שהוא השיג ימנעו ממנו חזרה של הפרת חוקי האתיקה בעתיד. הועדה הציעה פיטורין בתנאי מה APA למשך 5 שנים, שלאחריהן הוא יכול לחזור לעסוק במקצוע אם הוא לא יפר את הקוד האתי.

בקריאה של תיק הזה, נסו לענות על השאלות הבאות:

1. האם אתה חושב שהיו צריכים להרשות לפסיכולוג הזה להמשיך במקצוע? למה או למה לא?

2. אם היית חבר בועדת האתיקה של התיק הזה, על איזה פעולה היית ממליץ?

3. אם המטפל היה ער לכך שהוא מתאהב בלקוחה ושהוא רוצה לקיים עימה יחסי מין(ועדיין לא עשה זאת), אילו פעולות אתיות הוא יכול היה לעשות? האם סיום הקשר המקצועי הוא מספיק?

הגשת עזרה לקורבנות בתהליך התלונה

למרות העובדות שמספר המתלוננים על התנהגות מינית רעה מצד המטפלים עלה באופן דרמתי, נשים עדיין מדווחות על סירוב רב בהגשת תלונה נגד מטפלים, מחנכים ומשגיחים. הרבה לקוחות לא יודעות שמגע מיני בין מטפל ומטופל הוא לא אתי ולא חוקי.הן לרוב לא מודעות לכך שהן יכולות להגיש תלונה, ולרוב אין הם יודעות את הכתובות שאליהן הן יכולות לפנות בנושא.הוטלינג מתאר אפשרויות אתיות, חוקיות ומנהלתיות לפרט שהיה קורבן להתנהגות מקצועית לא ראויה. לקוחות יכולים למלא תלונה אתית עם איגוד מקצועי או עם ועדת הרישוי של המטפלים.אופציה אחרת היא להגיש תלונה עם המעביד של המטפל. ישנן גם אלטרנטיבות חוקיות: תביעת אזרח או תביעה פלילית. תביעה על רשלנות על בסיס אזרחי מחפש אחר תיקון הנזקים של המטופל במחיר של הטיפול והסבל שנגרם. לכל אופציה יתרונות וחסרונות,וזה נתון לבחירת הלקוחה מה טוב עבורה. עם זאת, זוהי חובה של המקצוע לנקוט בצעדים להגברת מודעות הציבור לגבי טיפול לא ראוי-מיני, וגם לחנך את הציבור לגבי דרכי פעולה אפשריות.

גוטליב, במאמרו על עזרה לקורבנות בתהליך התלונה, מתאר בקושי הממסדי אשר מוביל את האישה לחוש מאוימת ולהירתע מתהליך התלונה. הוא מציע להקים ארגון לעזור להן.הווארד גם כן התמקד בצורך למדיניות כתובה, תהליכי תלונה נגישים לגבי איסורים מיניים. גוטליב עודד הקמת ועדה לתלונות בכל מדינה.המטרה העיקרית של הועדה היא יישוג של לקוחות, סטודנטים ומתמחים שהיו קורבנות להתעללות מאנשי מקצוע. פונקציה אחרת היא לחנך את הציבור ואת המקצוע על הבעיה.

קשרים מיניים עם לקוחות לשעבר.

מהי האתיקה לגבי התחלת קשר מיני ברגע שהטיפול מסתיים? בהיעדר של קווים מנחים ברורים, לפי קולמן ושפר,מטפלים חייבים לבצע החלטות אתיות משלהם. המחברים מוסיפים כי נראה שהרגש הוא זה שבונה את סוג הקשר הזה כהפרה אתית. גות'היל מציין כי הרבה אנשי מקצוע טועים לחשוב שהקשר המיני הינו מותר אם התרפיה עם הלקוח הסתיימה .גות'היל מדגיש את העיקרון, שכדי להימנע מקונפליקט אתי או חוקי, המטפל לא יכול ליצור קשר חברתי או מיני עם לקוח מההווה או מהעבר.

ועדות רישוי של המדינה וועדות אתיקה מתכוונות לחקוק חוקים נגד פסיכולוגים שמשתמשים בטיעון ההגנה שהקשר המקצועי הסתיים. סל ועמיתיו מאמינים שהדרך הריאליסטית היחידה להתמודד עם הבעיה היא לאסור קשר מיני לאחר סיום טיפול.הם נוקטים עמדה בכך שהם לא משאירים מקום לפשרה.

למרות שכל המדינות אוסרות על אינטימיות מינית עם הלקוח, כמה מהן הרחיקו לכת ודורשות תקופת המתנה לאחר סיום הטיפול. על מטפלים מוסמכים מטקסס וקליפורניה נאסר לקיים קשר מיני עם לקוחות במשך שנתיים לאחר סיום הטיפול.בפלורידה זה לא חוקי שהמטפל יקיים יחסי מין עם מטופל לשעבר לא משנה כמה זמן עבר מאז שהטיפול הסתיים. וודי טוען שפרטים שהיו לקוחות תמיד יישארו לקוחות עבור המטפל.

נתונים שנאספו ע"י סל וחבריו סותרות את ההנחה שכשקשרים מקצועיים מסתיימים אז קשרים רומנטיים וחברתיים מתאפשרים.

בסקר ארצי של חברי APA מצאו כי 44.7% מהמשיבים מאמינים שיצירת קשר עם לקוח לשעבר היא לא אתית. 23.9% חשו כי זה מעט לא אתי, ו 22.9% טענו שזזה לא זה ולא זה. מחקר זה מזהה פקטורים שצריך לקחת בחשבון בהחלטה על האתיקה של קשרים אינטימיים עם לקוח לשעבר:הזמן מאז סיום הטיפול, ענייני העברה בטיפול, אורך הטיפול, טבע הטיפול, טבע סיום הטיפול, מידת חופש הבחירה של הלקוח, בריאותו הנפשית של הלקוח,וכל נזק אחר ללקוח.

למרות שאנשי המקצוע בבריאות הנפש לא פתרו לגמרי את השאלה האם קשר מיני עם לקוח לשעבר מתקבל לחלוטין, נראה שקיים טרנד לגבי איסור על התנהגות כזאת.

בנט ועמיתיו הציעו מס' הצעות למי ששוקל ליצור קשר עם לקוח לשעבר:

1. שים לב שיצירת קשר עם לקוח לשעבר היא לא חוקית בכמה סמכויות חוקיות ושמטפלים נתבעו על רשלנות מקצועית בשל כך.

2. שים לב לסיבות לסיום הקשר. אם אתה, הלקוח או שניבם חוויתם משיכה לפני סיום הטיפול, האם הטיפול הסתיים בגלל סיבה נאותה או כדי שיתאפשר קיום של קשר מיני?

3. שאל את עצמך על הרווחים הפוטנציאלים והסיכונים מקשר עם לקוח לשעבר. האם יהיו השפעות על חברי משפחה אחרים?

4. לפני שאתה מתחיל קשר כזה, חשוב על התייעצות בנושא עם קולגה.

בשלב הזה, חשבו על עמדתכם בנושא השנוי במחלוקת של קיום קשר מיני ברגע שהטיפול מסתיים. חשבו על השאלות במטרה להבהיר את עמדתכם:

1.האם אתה חושב שמטפל צריך להיות חופשי לנסח אג'נדה משלו לגבי יצירת קשר עם לקוח לשעבר?

2. האם לאורך ולאיכות של הקשר הטיפולי יש השפעה על האתיקה המדוברת בנושא זה? אם לקוח היה בטיפול כמה שנים ונאבק עם יחסי העברה אינטנסיביים עם המטפל שלה, למשל, האם זה יהיה אתי ששניהם יצרו קשר אישי שנתיים לאחר שהטיפול שלה הסתיים? אם לקוח ראה את המטפל רק ל-6 מפגשים כדי ללמוד איך להתמודד עם לחץ, האם זה יהיה אתי ששניהם יהיו בקשר אישי שנתיים לאחר סיום הקשר?

3. האם אתה חושב שקשר מיני עם לקוח לשעבר הוא לא דבר אתי? האם אתה יכול לרטות יוצא מן הכלל שעשוי להצדיק קשר אינטימי עם לקוח לשעבר?